התקיעה שפרצה את שערי שמיים

אני חורג ממנהגי לכתוב על פרשת השבוע, ורוצה לספר סיפור, סיפור אמיתי שהתרחש לפני כאחד עשרה שעות בקהילה שלנו. עם קצת שינויים היה הסיפור יכול להיות סיפור חסידי המיוחס לבעל-שם-טוב אי שם ביערות אוקראינה הקפואים.

אל התפילות בקהילה שלנו מגיע אדם כבן 60, שהיום היינו מגדירים אותו כבעל לקויי למידה חמורים והיינו משלבים אותו. אבל בימים ההם גדל ג' בבתי ספר לחינוך מיוחד והוא צמח להיות אדם נפלא ומלא חכמת חיים, ומוקף במשפחה רחבה תומכת, אבל איך לומר הוא חי לו בשולי החברה. ויהי היום....כך מתחיל כל סיפור טוב מהז'אנר הזה. וג' החל ללמד את עצמו לתקוע בשופר, והוא כנראה התקדם לא רע. והנה יום אחד, לא מזמן, מופיע אצלי קרוב משפחתו של ג' ושואל אותי כרב הקהילה האם אחיו יוכל להשתלב בתקיעות של ראש השנה או של יום הכיפורים. עניתי, כמובן שזה נראה לי נפלא, אך בתנאי שהאדם המשמש כ'בעל תוקע' יסכים לוותר על תפקידו אותו הוא מבצע כבר עשרות שנים.

אודה ואבוש כי בליבי התקשיתי להאמין שהאיש הנפלא המשמש כבעל תוקע יוכל לוותר בקלות על מצווה כה חשובה אותה הוא מבצע בהתלהבות ובקדושה כל כך הרבה שנים. ובכל זאת, הלך קרוב המשפחה אל בעל התוקע ושאל אותו, האם יוותר על התקיעות החותמות את יום הכיפורים, אותם תקיעות שבסוף תפילת נעילה. והנה חוזר אלי קרוב המשפחה ומספר לי שבעל התוקע נענה בחפץ לב, ובשמחה לבקשתו של הקרוב, ויתר מיד על התקיעות של תפילת נעילה.

השנה עמדה הקהילה כולה בסוף הצום מצפה לתקיעות. והנה במקום התקיעות הבוטחות והעזות שידענו בכל שנה, בקעו תקיעות מהוססות, ושבריריות. התקיעות עלו בקושי, ודרשו מאמץ. אבל תקיעותיו של ג' היו מרוממות ונפלאות. תקיעות הנובעות מלב שבור שכידוע הוא שלם יותר מלב שלם.

והנה בתקיעתו של ג' נשמע קולם של עשרות אלפי אנשים מוגבלים ובעלי צרכים מיוחדים, אנשים עם פיגור, שלא זוכים לבוא בקהל. הם אינם עוברים לפני התיבה, פעמים הם אינם נכללים במניין, והם נתפסים 'כשוטים' על אף שהם מבינים ויודעים כל כך הרבה. כבשנה שעברה כיוונתי בתקיעות הללו על שחרורם של גלעד שליט ויונתן פולארד. השנה התווספו לכוונות גם תפילה לשחרורם של אלפי אנשים מכבלי הבערות שאנו כולאים אותם בהם.

תקיעתו של ג' היה בה קריאה של שחרור, וזעקה להכרה. היה בה תפילה ל 'קשיי עורפנו ואטימות לבנו' , אנחנו ה 'רגילים' ה 'נורמליים'. חשבתי באותם שניות ארוכות על בני, איש מבריק, חכם ומשעשע, שהרואים אותו ולא משוחחים איתו, רואים בו רק את תסמונת הדאון בה לקה ולא את אישיותו רבת הפנים והעמוקה.

תקיעתו של ג' פרצה את שערי שמים, והכניסה ממש למרגלות כיסא הכבוד את בקשת של עשרות אלפי אנשים להכרה ביכולות שלהם, בצלם האלוקים שלהם.