מדריך מקוצר לפרידה מקרבת
לפעמים, גם לזוג עם עשרה חדרים, גן גדול וארבעה מפלסים - צפוף בנפש. מאברהם ולוט, אחים קרובים, אפשר ללמוד איך להגדיר מחדש את הטריטוריות בחיים - מבלי לתת למריבות להפריד בינינו
על פי בראשית פרק י"ג, פרשת לך לך:
דיאגנוזה
1. תחושת צפיפות – אברהם ולוט מתגוררים באותו חבל ארץ, יש להם מקנה רב ביותר, אך המים והמרעה מועטים. המזרח התיכון חם ויבש. הארץ לא מצליחה לשאת את שניהם יחדיו, כפי שהפסוק אומר: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו". ראשית שימו לב, הם לא אשמים. פשוט אין מספיק מקום, אובייקטיבית. פנה אליי לא מזמן איש אוהב ושאל אותי, אם ההרגשה שהוא צריך להיות לבד ולא עם האישה שהוא אוהב, האם זאת עדיין אהבה? האם הקריטריון לאהבה הוא טוטאליות, התמזגות מוחלטת. חיינו הרגשיים נעים בין רצון התמזגות מחד, לשמירה על הפרטיות והעצמיות, מאידך.
אברהם אבינו מלמד אותנו שגם איש החסד הגדול, זה שמחפש אורחים ביום הלוהט בשנה, שהוא גם היום השלישי לאחר ברית המילה שעבר בגיל תשעים ותשע, גם הוא זקוק למעט פרטיות. זה לא באשמתו וזה לא באשמת לוט. צריך לכבד את היחידאיות שלנו, זה בסדר, זה חיוני. אגב, אם אתם טסים לפעמים, זה זמן משונה ומדהים להיות קצת לבד (עוד אסור להשתמש בסלולריים בטיסה), ואי אפשר להתחבר לאינטרנט, אבל האמת היא שמאוד צפוף. אך צפיפות של אדם קרוב יכולה להיות במרחק של אלפי קילומטרים. צפיפות פיזית, איננה סותרת "לבדיות" נפשית .
2. עשיר יותר, צפוף יותר - הסיבה לצפיפות היא: "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו", כשיש רכוש רב, הצפיפות גדלה. במישור הפיזי זה ברור, אבל כנראה שגם במישור הרוחני והנפשי. עושר נפשי גדול מחייב מימוש וביטוי. ולא תמיד כחלק מדיאלוג עם השני. "אז מה עברת היום?" שואלת האישה, שואל האיש, והצד השני אילם, סתמי, עייף ומעצבן. לפעמים יקרים, אי אפשר לספר, זה מלא מידי, עשיר מידי. השאלה מצופפת, מחייבת להכניס לקופסאות את העושר הנמצא במצב של מגמה לוהטת ושטרם התגבש ליהלומים מסודרים. סבלנות. עת לשתוק ואת לדבר.
3. המריבה הראשונה: דיאגנוזה - המריבה הראשונה בין לוט לאברהם, איננה ישירה. הרועים רבים "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט". הריב הוא בין הרועים. מים ומרעה אין מספיק. רבים על כל חלקה: "העיזים שלי הגיעו ראשונים" , נשמע מוכר. גם אצלנו, הריב הראשון בתנאי צפיפות איננו ישיר, בין אישיות לאישיות אלא בין הרועים. זאת אומרת מתווכחים על ההתנהלות לא על האישיות. "למה הגעת מאוחר?", "למה לא הושטת לי עזרה?", "מדוע אתה משאיר את הבית מבולגן?", "לא ממש נראה לי שאיכפת לך מהמצב של הילדים בבית הספר", "העבודה חשובה לך מהבית", "החברים/ חברות חשובים/ חשובות ממני". כשהתסמינים מתגברים סימן שסינדרום הצפיפות מתקרבובא. אז הנה הגדרה חדשה לצפיפות נפשית: זהו מצב בו אינני מכבד את שונותו של האחר איתו אני חולק את חיי. אני לא סובל את העובדה שיש לו/ לה צרכים אחרים, העדפות אחרות, דרך אחרת לארגן את החיים והבית. שונותו/ה – מעצבנת! לא פחות'.
4. התנאים האובייקטיביים – אנחנו לא לבד. גם אברהם ולוט אינם לבד "הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ:". שוב דגש על האובייקטיביות. יש עוד עמים שמסתובבים עם העדרים שלהם בגבעות ובוואדיות. יש ארבע קירות, סלון אחד, מרפסת סגורה ופלדלת. אבל שמתי לב שצפוף בנפש גם לפעמים לזוג עם עשרה חדרים, גן גדול וארבעה מפלסים, ככה שזה לא אומר תמיד.
ב. ההתמודדות
5. צעד ראשון – מדברים – " וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט". לא מתעטפים בשתיקה עוינת. לא עוקצים ורוטנים, משוחחים. תחושת הצפיפות לגיטימית, איננה חטא ואף לא עוון, היא מבטאת כוח לגיטימי בנפש. היא מבטאת את הצורך ביחידאיות ובאנייות (מלשון 'אני'). הדיבור הוא לעיתים הקשר בין שני צפופים.
6. צעד שני – מגדירים את המתח כמשני – "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ בֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ " אומר אברהם ללוט. אנחנו לא בריב, פשוט צפוף. זה נשמע משחק מילים, אבל לא. הדרך שבה אתה מספר את האירוע היא הדרך בה אתה מגדיר אותו. אני לא רוצה לריב. זה לא ריב אמיתי. הצורך בעצמיות איננה ריב, היא רק מולידה את הריב, אם לא מכירים בצורך. בדיוק כשם שהיא הודאה בעייפות מולידה הרדמות. פתאומית, לא מתוכננת.
7. צעד שלישי – מחדשים את הברית – "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:" אומר אברהם ללוט. זה לא רק בבחינת: "בוא לא נריב אנחנו אוהבים", אלא "המריבה היא בגלל שאנחנו אוהבים" . כיון שכשאנחנו אוהבים, נהיה צפוף. אנחנו נמשכים אחד לשני אבל גם, בו זמנית עשויים להכביד האחד על השני , באותה תנועה נפשית עצמה. אז בוא נספר את הסיפור אומר אברהם ללוט. יש מחיר לאחווה, ויש תחושת המחנק הצפוף.
8. צעד רביעי - הגדרה מחודשת של הטריטוריות - לא טוב שאנחנו כל הזמן יחד. מי אמר שאנחנו צריכים לפתוח עסק משותף, ולכת תמיד יחד לכל השמחות של השני מהעבודה? "הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ , הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה": בוא נסמן מחדש טריטוריות. בוא נגדיר נקודות מפגש מחבר ופרטיות מגוננת. כי אנחנו גם "אנשים" – זאת אומרת אישות עצמאית לכל אחד מאיתנו, אבל אנחנו גם "אחים" – מחוברים וקשורים. יש טריטוריה ל'אנשים' ויש טריטוריה ל 'אחים'.
