מדריך לחיי חברה

פרשתנו מציבה בפנינו שתי דמויות ויחסן לחברה בתוכם חיו ופעלו. האחד הוא תלמידו של השני, ובמובן מסוים מנסה להמשיך את דרכו. נבחן את שתי הדמויות ויחסם לחברה דרך יחסם אל אורחים לא קרואים שהגיעו לביתם. אברהם הוא דמות שהשפעתו הענקית לא רק הולכת ונמשכת לדורות אלא השפעתו משמעותית הייתה גם בימי חייו.

לעומתו, לוט, בן אחיו שלא מצליח לשחזר את השפעתו העצומה של הדוד. ובקושי מצליח לחלץ את עצמו מעירו הנחרבת והולכת. כשהשפעתו על אנשי עירו ודורו איננה מורגשת כלל. וכמובן השפעתו אפסית גם לדורות הבאים אחריו.

המשותף:

1. כבוד – אברהם ולוט רואים אורחים מתקרבים אליהם. אברהם רץ לקראתם מפתח האוהל כחום היום ומשתחווה לפנים אפיים ארצה. ואילו לוט רואה אותם מתקרבים לשער העיר קם לפניהם ומשתחווה אף הוא. במעשיהם הם משקפים מתן כבוד מקסימלי לזולת, גם זה הלא מוכר. כבד את האדם באשר הוא. עצם אנושיותו מהווה מעלה עצומה שעליך לתת לה ביטוי של כבוד והערכה.

2. עשה טוב עם הזולת – אברהם ולוט יוצאים מגדרם כדי להיטיב עם אורחיהם. אברהם רץ בעצמו להכין להם אוכל, שרה אף היא טורחת עבורם. ואברהם משרת אותם באופן אישי. לוט מפציר באורחים להתארח אצלו, ומכין להם משתה ואופה מצות עבורם. לפעולה ההטבה עם הזולת יש משמעות פיזית ברורה, אך גם משמעות נפשית. אברהם ולוט יכלו לתת את אותו מזון ופינוק לאורחים גם ללא הטירחה האישית. הטירחה האישית באה להדגיש את חשיבותם הגדולה של האורחים, בעיניהם של אברהם ושרה. יש משמעות עמוקה לכך שהאדם עצמו מפגין במעשיו את חשיבותו של השני.

3. מסירות נפש – הגן על הזולת, חברות איננה רק עניין לבילוי משותף, והפגת הבדידות. היא עניין של מחויבות לביטחונו ורווחתו של החבר. הדבר בא לידי ביטוי מיוחד בהתנהגותו של לוט המגן בכל כוחו על אורחיו מפני אנשי סדום המאיימים עליהם להורגם נפש. אברהם מתפלל, שלא לומר נלחם עם ה' שלא יפגע בחפים מפשע בשעה שהוא הולך להעניש את סדום הרשעה.

4. אהבה ועניין בזולת – הפרשה מסתיימת בכך שהוגד לאברהם שמלכה גיסתו ילדה בנים ובנות. ומה העניין? יש כל כך הרבה דברים חשובים שהיינו רוצים לדעת על אברהם. כאן מתבלטת דמותו של אברהם שגם משפחתו הרחוקה חשובה בעיניו. חיבור אמיתי לזולת, אהבה ושייכות.

ניתן היה להמשיך בכך, אך כאן גם מגיע ההבדל המצמרר שבין השניים:

1. חוט שידרה – הדאגה של לוט לזולת איננה נובעת ממקום טוב. כיון שלוט חוצה את הקווים אנשי סדום צובאים על דלת ביתו של לוט ודורשים ממנו להוציא אליהם את האורחים בהם הם רוצים להתעלל התעללות מינית ופיזית. כאן בא לוט ומציע להם את התחליף הבא: 

"הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ

דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי (בראשית פרק יט)

הגזמת לוט, להוציא את הבנות החוצה? האם האורחים עדיפים על בנותיך? כאן אנו רואים שהמקור של החברתיות של לוט איננו טהור. הצורך של לוט בחברה הוא כזה שגורם לו לטשטש את זהותו העצמית. לעומת זאת, כשמדובר באברהם, הוא אינו מוכן לוותר על ישמעאל אפילו עבור יצחק שהוא הבן הממשיך רק כשה' מתערב, נאלץ אברהם לוותר על פרי בטנו. אך כאן בא הנושא 'הדתי' וגובר על החברתי-משפחתי.

גם בעקידת יצחק, נדרש צו אלוקי שיפקיע את אברהם מהחברתיות-משפחתיות אל הדתיות.

לוט, אתה מפחיד אותי. אתה מזכיר לי את האנשים שהלשינו על בני משפחותיהם במשטר הסטליניסטי. אתה נשאב, לוט, אל החברה כפרפר אל האש, אבל בדרך לוט, אתה מאבד את עצמך. אברהם לא היה מוותר על ישמעאל אם הייתה זו רק דרישתה של אשתו שרה. יש יחד אך יש גם יחיד. רק שילוב של השניים מוביל לתוצאה הרמונית תקינה ומוסרית.