המדריך למכחיש הסדרתי

הם מתנהלים בדרך שתמיט עליהם אסון שהם כמובן לא רוצים בו. ובכל זאת הם הולכים בנתיב הרע בעיניים פקוחות אך מבלי לראות, הם משוכנעים שלהם זה לא יקרה. כל הסימנים מבשרי הרע נמצאים שם, אורות ההזהרה מנצנצים והם בשלהם, להם זה לא יקרה.

אפשר למצוא אותם בכל הרמות האנושיות. יש שם מנהיגים שגרמו רעה איומה לעמם. ויש אנשים שהמיטו רעה למשפחותיהם ולעצמם. נפוליאון שהקפיא והרעיב את חייליו למוות ברוסיה החורפית. אנו מתבוננים באירופה המתאסלמת ההולכת ומאבדת את זהותה, והם הולכים בעיניים פקוחות אל אובדן הזהות שלהם. ומנהיגינו שאפשרו במו ידיהם לאויבנו המרים להתחמש, ולהצטייד ולבנות עוצמה מאיימת על מפתן ביתנו, ואיראן....המתעללים, והאטומים....נדמה כי הרשימה היא אינסופית.

אבי אבות התופעה בוקע מפרשות השבוע שלנו, הנצחיות, המלמדות.

פרעה הרודן האכזר, רואה את ממלכתו מתפוררת לעיניו. מכה אחר מכה, מערערת את שלטונו, מכה אחר מכה פוגעת באזרחי מדינתו באופן קשה, מכאיב, ממית. חכמיו אומרים לו "אצבע אלוקים היא" והוא בשלו. הוא לא ישחרר את ישראל מבית העבדים המשוכלל שבנה להם אפילו במחיר הכואב הניחת עליו. ואחר כך הם מפצירים בו עד מתי יהיה העם הזה לך למוקש, "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" והוא בשלו, פוסע בוודאות עקומה בנתיב האבדון.

חכמים בכל הדורות ניסו להתחקות אחר מנגנון ההכחשה של פרעה, האורב עקרונית לכל אחד מאיתנו. להלן כמה מההדרכות הנובעות מהם:

• זהו, עמדתי באיומים הראשונים, אני מחוסן, אעמוד גם בשאר! – ר' צדוק הכהן מלובלין, גורס שפרעה שאב עידוד מכך שהוא הצליח לעמוד במכות הראשונות ואם כך הוא יעמוד גם בבאות , במקום לפתור את הבעיה משורשה ולשחרר את בני ישראל.

• המכה שניחתה עלי לא קשורה בהתנהגותי, היא ניחתה עלי במקרה – כך מסביר הרשב"ם נכדו של רש"י, את התנהלותו של פרעה. הוא סירב לראות במכות הניחתות עליו, סוג של תמרור הזהרה הקורא לו לשנות את דרכו. הסיבתיות לא הייתה ברורה.

• ההתמכרות למטרה שלילית או כוחנית מעוורת ומשתקת את חוש הביקורת והספקנות – כך הרמב"ם. פרעה מתמכר לרוע, כל כך שהמציאות מופיעה לפניו בצורה מעוותת. יש בחטא כוח משכר שקשור בתחושת האדם שהוא מעל הכללים. "מעבר לטוב ולרוע". ניטשה לימד אותנו שיש חולשה בהתנהלות המוסרית. היא מכופפת את החופש, את היצר , את האני. שכרון הכוח של פרעה, כמו של הבעל המכה, כמו של המנהיג הלוקה בשיכרון כוח מחניקה את הספקנות ואת סימני השאלה .

• "נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאווה להן ורודף אותם" – הרמב"ם סובר שאדם שמשתית את חייו על שיקולים רציונאליים ומוסריים, נמצא בעמדה שמשקפת לו תדיר את התנהלותו ואת המציאות בתוכה הוא חי. הוא נמצא בסכנה מופחתת להיכשל. הוא נמצא בבחינה עצמית מתמדת.

• "וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על - האמת" -

הרמב"ם הפילוסוף הגדול מודע היטב למערכת ההכחשות וההדחקות שמציפות את האדם. והוא מפתח בנו מודעות לחולשתנו, המביאה אפילו את הנביא לבקש סעד ממרומים שלא לעשות שגיאות . עצם המודעות לעיוורון מביאה את האדם לזהירות והתבוננות.

• הסוד הגדול מכולם – מה אתה באמת רוצה. (מה זה 'באמת'?) – ריש לקיש האמורא הגדול מלמד אותנו: "הבא ליטהר מסייעין אותו, הבא ליטמא מסייעין אותו" . נכון האלוקים הקשה והכביד את ליבו של פרעה, אך זה משום שזה מה שפרעה באמת רצה. מה אנחנו רוצים, זאת השאלה. כוח הרצון שלנו הוא הנהג שמניע אותנו. לעיתים הוא גלוי לעיתים הוא סמוי, אבל הוא מכוון אותנו. האלוקים נתן לו כוח לכוון את צעדינו, בין היתר בכך שהוא צובע את התפיסות שלנו, ואת המחשבות שלנו. אנשים אומרים: "אדם רואה את מה שהוא רוצה לראות":, זה נכון, קובע ריש לקיש. ולכם השאלה היא מה אנחנו באמת רוצים. על זה צריך לעבוד, את זה צריך לשנות, כשצריך.

ולסיום פסוק השבוע:

"וגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדולִים:" (שמות פרק ו)