מדריך למפוטר

המדבר בו מתחילים בני ישראל לצעוד בפרשתינו 'בשלח' בדרכם אל החירות בארץ המובטחת, הינו מלא סכנות. הסכנה הראשונה בה נתקל העם היא הצימאון. הם הולכים שלושה ימים במדבר המכונה: 'שׁוּר' ולא מוצאים בו מים. הצימאון מאפיין את המדבר. עצם אי הזמינות של המשאבים ההכרחיים יוצרת לחץ. אין ברזים בסביבה וגם לא נחל זורם. עצם האמירה "נא להביא לטיול שלושה ליטר מים" מכילה את החוסר, את מרכיב הצימאון המובלע בה.

העולם צועד בסוג של מדבר כלכלי. הרבה מאד אנשים פוטרו החודש, הרבה מאד אנשים חוששים לעתידים הכלכלי. מדבר, צימאון.

והנה בני ישראל מגיעים למקום ושמו 'מָרָה'. שם המקום לא מבטיח בשורה כלשהי. השם לא ניתן למקום בכדי, דורות של הולכי מדבר טעמו מימיו המרים של המקום, ועיוו את פניהם בבחילה. האומנם? המים אמנם מרים, אבל לא נאמר שהם אינם ראויים לשתייה. הם אינם טעימים, הם לא המים שהורגלנו אליהם בעבר, אך כשצמאים שותים. גם במדבר הכלכלי, יש אפשרויות. אפשר לעסוק בהוראה, או במזכירות, יש בסביבה מים. אמנם מים מרים שאינם משמחים את הלב, אבל בהחלט מאפשרים הישרדות.צריך עכשיו את המינימום על מנת לעבור את תקופת הביניים. אנו כבר מבינים שהבעיה של בני ישראל הינה יותר פסיכולוגית מאשר אובייקטיבית. היכולת להסתגל לשינוי חריף בתנאים, היכולת להשיל שכבות שומן נפשיות, אמנם מענגות אך מיותרות הוא המבחן.

אבל העם מתלונן "וַיִּלּונוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמור מַה נִּשְׁתֶּה?" התלונה, משברת את הנפש. היא מכניסה את העם למצב רוח דכאוני, פאסיבי. האנרגיה הנפשית מושקעת בהעצמת האווירה השלילית. לא מחפשים מקורות מים אחרים, לא מחפשים דרך להמתיק את המים, הכל קודר, שלילי. המדבר המאיים משתלט על הנפש. בשלב הזה, משה עצמו נכנס לחוסר אונים והוא צועק אל ה'. זו לא תפילה גרידא, זו 'צעקה' – "וַיִּצְעַק אֶל ה'". כשהבעיה היא אובייקטיבית אפשר להתפלל ולפעול בו זמנית. אבל כשאדם ובמיוחד הקהילה שוקעת ביאוש, צריך צעקת 'הצילו' כדי להתעורר מהיאוש המשתק. הפניה אל ה' משקפת את התקווה האנושית. והיא עצמה כבר מפיחה תקווה. התקווה מושתתת על האמונה 'ביד הנעלמה'. מדוע פרץ המשבר הכלכלי עכשיו? כמספר המאמרים כן מספר הדעות. מה יוציא אותנו מהמשבר? מישהו יודע. במצב זה של אי ודאות גלובאלית – "וַיִּצְעַק אֶל ה'".

ה' מכוון את תשומת ליבו לגזר עץ. משה משליך את העץ למים והם מתמתקים. מה קורה כאן? גזר עץ ממתיק את המים? האם המים התמתקו או שמא בלוטות הטעם נעשו רגישות פחות. יש תוספי מזון כידוע (בריאים או לא כל כך) העובדים על בלוטות הטעם. לא המאכל משתנה אלא הפסיכולוגיה של החושים. האם הנס נעשה בראש או במציאות? השינוי הממשי הוא בתודעה. האדם לומד לאמץ דפוסי מחשבה חדשים. הוא לומד להתמודד, עם מים מרים. עם תלאות המדבר. המדרש הקבלי בספר הבהיר מתאר את העלילה הזו בצורה קצת שונה.

" עץ חיים היה סביב המים בא שטן ונטלו משם, כדי לערבב את ישראל ולהחטיאם"

סביב הבאר גדל לו עץ החיים. אנו מכירים

את עץ החיים מגן-עדן הפלאי. השטן, אותו כוח הרסני שבמציאות ובנו, לוקח את עץ החיים מהמים. ברגע שהמים מנותקים מהמשמעות , מהאופטימיות מהאמונה הם נעשים מרים. כשהאדם נמצא באווירה שלילית, הכל קודר. חכמינו קראו להלוך הנפש הפסימי: "עין רעה". ואז ה' מורה למשה על העץ על מנת לזורקו למים", אותו עץ, עץ החיים היה שהסיר השטן, "וישלך אל המים וימתקו המים". העץ אותו משליך משה הינו אות עץ החיים.

אך האמת היא שיש כאן סימבוליקה נוספת. עץ החיים גדל ליד המעיין וגדל ממימיו. ברגע שנשארו המים ללא העץ הגדל מהם. נשארו המים ללא תפקיד, ללא מטרה ויעוד, והפכו למרים. גם אנו, כשאנו ללא תפקיד ומטרה אנו נעשים מרים כלפי עצמנו וכלפי זולתנו. תפקידים היו וישנם סביבנו למכביר. תפקידים בשכר גבוה - תפקידים בשכר נמוך -תפקידים התנדבותיים. תפקידים שיעזרו לנו ולמשפחתנו וכאלה שיעזרו לזולת. הדרך, אומרת הפרשה, היא להחזיר את עץ החיים אל המעיין. לחבר את כוחות החיים שלנו אל העשייה והפעילות. או אז נחצה את המדבר הזה בשלום בדרכנו אל הארץ המובטחת.