שתף קטע נבחר

 

מורשת יצחק

"החברה הישראלית של ימינו לא מדברת את אותה שפה ואף נוטשת את מורשתו של יצחק אבינו, בה כל אחד נדרש 'להשפיל' את עצמו כדי לחבור אל השני ולהרגיש כלפיו רחמים, חמלה ואהבה". הרב רפי פוירשטין על קרע בלתי הפיך האורב לפתחנו

החזון של יצחק הפסיד בטווח הקצר אך ניצח בטווח הארוך. יצחק פשוט הקדים את החזון, דור אחד קודם.

 

זה די ברור. יצחק רצה להקים אומה אחת שתכלול את עשיו ואת יצחק. עשיו - האישיות הנוטה אל החומר, אל המעשה. ויעקב האישיות הרוחנית. יחד הם יבנו את חזונו של אברהם. רבקה , מצוידת בנבואה, הבינה שיעקב ועשיו הם נפרדים מבטן. כל אחד מהם יקים לאום אחר . והלאומים יתנגשו האחד בשני, עד אשר "רב יעבוד צעיר" דהיינו, הבכור "עשיו" והעם שיצא ממנו , יהיה תחת שלטונו של ה"צעיר" – שהעם שיצא ממנו יהיה עם ישראל.

 

יצחק, שהנבואה העתידית נסתרת ממנו, מנסה בכל כוחו לחבר בין השנים. יעקב מונח בכיסו. הוא הממשיך הטבעי. הוא דובר את השפה הרוחנית של יצחק ואביו אברהם. האתגר האמיתי של יצחק הוא עשיו. הוא נראה רחוק מאד מלהיות אפילו חלק מתמונת החזון העתידית. את יצחק זה לא מרתיע . הוא ינסה בכל כוחו לברך את עשיו. מרגש ומכמיר לב לראות כיצד האב העיוור הזקן, מתאים את עצמו ל'שפתו' של עשיו. הוא יודע כי הוא לא יוכל לבקש מעשיו להעניק לו כתשורה את משנתו הרוחנית אותה פיתח. אין לעשיו כזאת. אך בשר ציד טרי וערב לחיך, סיפורי גבורה ואומץ לב. יש לו למכביר. יצחק, שעולמו הנפשי זר לכל אלה , עושה מאמץ רוחני עילאי להשפיל את עצמו לעולמו של עשיו. רבקה נחושה מתמיד, לא תיתן להתנהגותו של יצחק להרוס את הנבואה אותה קיבלה.

 

יצחק הפסיד במערכה כנגד רבקה. היא כידוע, מתמרנת את המצב כך שעשיו יודח אפילו מהברכה המינימאלית שאביו תכנו לתת לו. רבקה הצליחה לקרוע בין האב לבנו עשיו, לאחר שנים ארוכות של מאמץ נפשי . רבקה הצליחה לקרוע את החוטים העדינים שעוד קשרו בין יעקב לעשיו.

 

יצחק הפסיד במערכה, אך בנה את מורשת החיבור של עם ישראל. הוא הקדים בדור, אך טבע ביעקב את הצורך לאחד את המשפחה, לבנות אומה. מבט עדין על יעקב העתידי, יבחין כי הוא קרוע בין רבקה ליצחק. הוא מקלל את שמעון ולוי בשעותיו האחרונות. הוא מעדיף את רחל יוסף ובנימין על יתר בניו. אך הוא נאבק על שחרורו של שמעון. והוא מחויב לבניו כולם.

 

למה הם נעלמו

היכן אורב הסיכון לקרע המשפחתי שעשוי להתפתח בעתיד לקרע לאומי? נדמה כי אובדן השפה המשותפת, הערכים המשותפים, האמונה המשותפת, החזון המשותף.

 

עשרת השבטים שנעלמו לתהום הנשייה מהעם שלנו, עשרה מצאצאי בניו של יעקב נעלמו אי שם במזרח לאחר שהוגלו על ידי מלך אשור. הם נעלמו בגלל אובדן הערכים המשותפים. הם העדיפו את ערכי העבודה זרה ונעלמו.

 

אך, מה שגרם להיעלמותם. הוא חוסר היכולת של מנהיגיהם בשחר תקופת המלוכה בישראל, לשלב ידיים. רחבעם בנו של שלמה לא ידע לגלות תבונת שלטון ואמפתיה כלפי רוב העם, ומאבד אותו לנצח.

 

שלא נחשוב שאנו מחוסנים מקרע בלתי הפיך. זה נשמע רחוק, זה נשמע מופרך, זה נשמע אפוקליפטי. אך זה אורב לפתחנו.

 

הבעיה בשלטים שהונפו על ידי לוחמי שמשון. ומאידך, הבעיה בעיוות הדמוקרטי שמתיר לרוכבי האופנוע לחסום את כביש איילון ולא לפתוח להם כתבי אישום במאבקם על תוספת של אלף שקלים לביטוח. אך להאשים בהמרדה את 'הכתומים' שרצו לחסום את כביש אילון כי הלכו להרוס להם את הבית. מלמדת על הסדקים המאיימים עלינו. זה לא רק שאנו לא מדברים את אותה שפה, אלא אנו נוטשים את מורשתו של יצחק, שבה כל אחד נדרש 'להשפיל' את עצמו כדי לחבור אל השני ולהרגיש כלפיו רחמים, חמלה, אהבה, יחד.

 

יצחק הנשכח, יצחק העיוור, גלי הקנאות הפנימית, האגו , האינטרסים, תאוות השלטון, החרדה מהשני, תחושת הזרות והסלידה כל אלה מאיימים על מורשתך הנשכחת יצחק.

 

מי עוד יגיד מילים טובות על הצד השני, מי ידע להנות 'מבשר הציד' של השני. הגם שבאמת הוא רחוק ממנו. יצחק העיוור, אתה שראית למרחוק יותר מאיתנו, מי ידע להמשיך את מורשתך הנשכחת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים