למה יוסף לא התקשר לאביו?

כאשר שואלים את השאלה שבכותרת, כיצד ייתכן שיוסף לא יצר קשר עם אביו 20 שנה, התשובה המתחכמת היא שלא היה לו סלולרי. ובכל זאת, כיצד ניתן להסביר את העובדה שיוסף נמצא במצרים כל כך הרבה שנים והוא לא יוצר קשר עם אביו? האם מצוות כיבוד הורים לא חייבה אותו לעשות מאמץ ליצור קשר?

שאלה זו הועלתה על-ידי פרשני המקרא. ה"בכור שור" סבור שיוסף פחד כי אחיו כנראה הזהירו אותו שיהרגו אותו אם יחזור או יצור קשר. הרמב"ן סבור כי יוסף ביקש להגשים את חלומותיו, ואילו גילה לאביו החלומות לא היו מתגשמים. הנצי"ב אומר שיוסף היה "אנוס על פי הדיבור", היה מצר על אביו, אבל נכפה עליו לקיים החלומות.

ר' יצחק עראמה, ביקר פרשנות זו ואמר שזו סכלות שאדם ינסה לקיים את חלומותיו. ובלשונו: "הנותן חלומות יגיש פתרונם". תפקידו של הקב"ה הוא להגשים את החלומות ואין זה תפקידו של החולם. לא יתכן שהרצון של יוסף לקיים חלום ידחה כיבוד אב.

לכן ר' עראמה והאברבאנל סבורים כי יוסף לא יצר קשר כדי שיוכל לבחון האם אחיו עדיין שונאים אותו, ולאפשר להם לחזור בתשובה. תשובה זו מעוררת קשיים. כיצד יכול היה יוסף להיות בטוח שהדברים יתגלגלו כפי שציפה? ומה אם הם לא היו מודים שחטאו? והאם זה מצדיק אי יצירת קשר 20 שנה?

ר' יהודה החסיד, הרא"ש, ואחרים סבורים כי יוסף לא רצה לפורר את משפחתו ולפגוע באחיו, כי ידע שאם ייצור קשר אחיו לא יוכלו לעמוד מפני הבושה והמשפחה תהרס. פירושים אלו מלמדים כי יוסף עצמו עשה תשובה, שהרי בתחילה הוא שהביא דיבתם רעה אל אביהם. כעת הוא מבין חומרת הוצאת דיבה ושותק גם במחיר צער לאביו.

הקונספירציה

הרב בן נון סבור כי סיבת אי יצירת הקשר נבעה מכך שיוסף סבר, בטעות, שגם אביו היה בעניין מכירתו, מין קונספירציה. כזכור, כאשר יוסף סיפר על חלומותיו אביו גער בו, וגערה זו, יחד עם עוד שאלות שניקרו בראשו הניאו אותו לסבור כי ליעקב היה חלק במכירה. יוסף שאל מדוע לא מחפשים אותי? מדוע נשלח לשכם המיועדת לפורענות? מה בכלל הייתה מטרת השליחות? לראות את שלום אחיו? כל כך חשוב למסור ד"ש לאחים ששונאים אותו? ולמה לבד בלי עבדים? יוסף יכול היה בקלות להגיע למסקנה שאין לאן לחזור, אחיו שונאים אותו, אמו מתה ואביו גוער בו? מסורת של פרידות חלפה בראשו: לוט מאברהם, ישמעאל מיצחק, עשו מיעקב ועכשיו יוסף הוא המנודה. יוסף משלים עם גורלו: וקורא לבניו מנשה - נשיה –שכחה, ואפרים – כי הפרני אלקים בארץ עניי, זו התחלה חדשה.

פירוש אחר הוא של ר' יוסף אבן כספי (1279 -1340) "כי אחר שיוסף היה עבד נמכר לסריס פרעה, הנה לא היה לו תקנה בשום פנים לצאת לחופשי, ... לכן לא שלח זה ליעקב. ומה טוב עשה, כי הוא דימה בנפשו כל התחבולות שעשו אחיו לומר לאביו שהוא מת, וחשב: "גזרה על המת שישתכח מן הלב, ואם אודיע ענייני לאבי עם היותי בזולת תקנה, אין זה כי אם שבר רוח וכאב גדול יותר מאד".

לפי אבן כספי יוסף בחוכמתו מבין כי עדיף שאביו יחשוב שהוא מת וכך ישכח מהלב, מאשר שידע שהוא חי במצרים כעבד חסר כל סיכוי להינצל. באשר לתקופה שלאחר השתחררות יוסף מהכלא, חוזר האבן כספי לפירושו של הרמב"ן.

אהבת אב מול אהבת ילד

אני אסתכן ואציע פירוש נוסף. אומר הרב דסלר במכתב מאליהו: בנוהג שבעולם, אוהב האדם את פרי טיפוחיו, את הדבר שעליו עמל ובו השקיע את מירב חייו. לכן, אהבת ההורה לילדיו ודאגתו להם, גדולה מאהבת הילד להוריו, שהרי ההורה הוא זה שהשקיע בילד והעניק לו את כל צרכיו. ואכן גם יעקב עזב את בית אביו למשך עשרים שנה, ולא חזר. התורה מספרת לנו כי חלק מהשנים היו "בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". זאת אומרת הזמן טס. מי ששם לב ראה שכשרבקה שולחת את יעקב ללבן, היא אומרת לו שיהיה שם "ימים אחדים" עד שעשו יירגע. אבל כשהיא אמרה ימים אחדים, יש להניח שהיא לא התכוונה ל-20 שנה.

ואכן כאשר האדם נמצא בתחילת ימי בגרותו הוא עסוק בעבודתו, במציאת אישה, בבניית משפחה חדשה, הימים עוברים בעיניו במהירות, ולפעמים בלהט העשייה משתכחים ממנו הוריו. זה היה הסיפור של יעקב שהמדרש אומר שהקב"ה היה צריך להתגלות ולומר לו: אני מחכה לך, אביך ואימך מחכים לך הגיע הזמן שתחזור.

עוד מעניין לציין, שכשהתחיל להיות רע ליעקב אצל לבן, פתאום אותם ימים שנחשבו בזמן ההתלהבות כ"ימים אחדים" מתוארים בדיעבד אחרת: גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה

 וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:

כשרע ליעקב, והוא מבין שעשרים שנה רימו אותו הוא נזכר בהוריו, והפסוק הבא הוא : לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי ....

יעקב נזכר באביו לאחר 20 שנה.

ואולי זה סיפורו של יוסף, בשנים הראשונות הוא היה חייב להילחם על חייו ולשרוד, הוא נמכר מהמדיינים לישמעלים ומשם למצרים, עבד אצל פוטיפר, הסתבך עם אשתו, היה בבית הסוהר וכו'. בתקופה הזו מחשבותיו היו בהישרדותו ולכן לא היה פנוי ליצור קשר עם אביו. וגם כשנהיה משנה למלך, כל פרנסת מצרים הייתה על ראשו, ושוב לא היה לו פנאי או נשתכח ממנו עניין יצירת הקשר. רק כשאחיו הגיעו בפעם הראשונה, הוא נזכר, אבל אז, הוא לא גילה, אולי באמת כדי לבחון את אחיו. 

עו"ד אלי וילצ'יק הוא שותף בכיר במשרד כהן-וילצ'ק-קמחי