הייאוש מן הגאולה
"למה הרעות לעם הזה"? מדוע הדרך אל הגאולה כה קשה ומפרכת? הגולש "נס קפה", חבר בית המדרש של הטוקבקים, מנסה ללבן את הסוגייה בעזרת דו-שיח בין השכל והנשמה
מפגש לחברותא בין השכל לנשמה
ביום שישי זה מתארחים השכל והנשמה לפי סגנונו של רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) והם יעסקו בגאולה ובייאוש ממנה.
השכל והנשמה משוחחים על הגאולה
אמר השכל: ברצוני לברר את עניין הגאולה בפרשתינו כפי שאמר הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) בספר בראשית (י"ב, ו): 'מעשה אבות סימן לבנים' ונלמד מהגאולה הראשונה על זו שתבוא במהרה בימינו.
אמרה הנשמה: נכתב הרבה על הגאולה. מהי שאלתך החבר?
מחשבות על הרוע בעולם
אמר השכל: כשהחמיר פרעה גזירותיו, פונה משה רבנו לקדוש ברוך הוא (הקב"ה) ואומר לו "למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני" (ה, כ"ב).שאלתי היא מדוע משה רבנו שנשלח לגאול את ישראל מדבר כך כלפי הקב"ה הרי ידע שכל כוונתו לטובה.
אמרה הנשמה: ראה עוד מה היה לנו במצרים! אמרו חכמינו (מדרש שמות רבה א') "ויתאנחו בני ישראל" – למה נתאנחו? לפי שאמרו החרטומים לפרעה שנצטרע, אין לך רפואה אם לא נשחט מקטני ישראל מאה וחמישים בבוקר ומאה וחמישים בערב ותרחץ בדמיהם שתי פעמים ביום.כיוון ששמעו בני ישראל גזרה זו התחילו נאנחים. האם תוכל לשאת זאת?
אמר השכל: הרי כל מי שחס על ישראל לא יוכל לשאת זאת! מי שרחמנות בליבו על ישראל ודאי מצטער בצערם, שאם כן לא היה נשלח. אך רק לאחר שמשה רבנו שואל את הקב"ה, הוא נענה "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה". דבר זה מתמיה וכי חכה חס-ושלום הקב"ה שמשה יאמר 'למה הרעותה' על מנת לחוס על בני ישראל?
חייבים להתייאש מהגאולה או שעלינו לצפות לה?
אמרה הנשמה: אומר דבר בשם אומרו, ופירש הפרדס יוסף (בספר מעינה של תורה לפרשה) כי הגאולה באה לאחר שהכול הסיחו דעתם ונתייאשו הימנה. ובני ישראל כבר נתייאשו מהגאולה מחמת השעבוד, ורק משה היה היחיד שמצפה לגאולה ועתה משהתחיל משה להסיח דעתו ואמר כי הורע לעם ישראל אמר לו הקב"ה - עתה הגיעה שעת הגאולה.
אמר השכל: פירוש זה מסתייע בדברי חכמים העוסקים בייאוש מן הגאולה,ודבר זה אינני מבין כלל - הגאולה באה כאשר מסיחים את הדעת ומתייאשים ממנה. הרי אמונת ישראל היא "ואף על פי שהתמהמה בכל יום אחכה לו"? האם הדרך אל הגאולה תהיה כה קשה עד שלא יישאר מאמין אחד בה?
הגאולה באה לעולם ברגעים קשים
אמרה הנשמה: נברר את עניין הייאוש. מובא בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"א (מתורגם לפי ספר האגדה): שנו רבותינו: "כי ידין ה' עמו...כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" אין בן דוד בא ...דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר "ואפס עצור ועזוב – כביכול אין סומך ועוזר לישראל. רבי זירא, כשהיה מוצא חכמים שעוסקים בו(במשיח) היה אומר: בבקשה מכם, לא תרחקוה ששנינו: שלשה באים בהיסח הדעת ואלו הם: משיח, מציאה ועקרב.
ראה, השכל, ר' זירא מבקש מהחכמים לא לעסוק בגאולה כי כאשר תהיה קרובה אליהם בדעתם - תרחק מהם.
ובא ללמדנו כי ביאת המשיח כמוה כמציאת מציאה וכעקיצה של עקרב - כמשהו שאין מצפים לו.
גאולה, מציאה ועקרב
אמר השכל: ומה עניינה של השוואה זו בין הגאולה, המציאה והעקרב?אמרה הנשמה: הנה המהר"ל (מורנו הרב ליווא) מסביר בספרו "נצח ישראל" (פרק מ') שהדברים הבאים בהיסח הדעת הם רחוקים מסדר העולם. כמו שאדם מוצא מציאה שהיא אינה חלק מפרנסתו, גם ביאת המשיח היא עניין רחוק וטמיר ויחד עם זאת גם קרוב ופתאומי. להבנתי, ר' זירא אומר לחכמים שלמרות הלימוד והעיסוק בה המקרבים אל ההבנה היא נשארת נושא נעלם מההשגה השכלית.
אם הגאולה תבוא מעצמה, למה עלינו להתאמץ?
אמר השכל: דבריו של המהר"ל מסבירים כי הגאולה נמצאת בצידם הטבעי של החיים ויחד עם זאת היא גם נעלית מהם. במרחק יד כמציאה,וגם רחוקה כאבידה שמתייאשים ממנה. אך אוסיף לשאול שהרי הנביאים מנבאים על השיבה לארץ, על קיבוץ הגלויות,
על בניית המקדש והערים הנשמות. מכאן, שחייב להיות סדר מובן שהרי אין בניית ערים ללא קיבוץ גלויות ואם כך, הרי שאנו עוסקים בענייני הגאולה הלכה למעשה ומניחים את קיומה, וזאת בניגוד למציאה שאיננו מניחים את קיומה.
אמרה הנשמה: הרב שלמה אבינר בספרו טל חרמון מביא את פירושו של הגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא) בספרו קול התור לצמד המילים "בעיתה אחישנה" שאותן ניבא הנביא ישעיהו (ס"א, כ"ב) על גאולת ישראל והן נראות כסותרות: "בעיתה אחישנה" האם הגאולה תבוא בעיתה (בזמנה) או שהיא תגיע בצורה מזורזת ובהפתעה?
לפי חכמים יש שהגאולה באה בעיתה-בזמנה מתוך התפתחות הדרגתית ויש שהיא באה ב-'אחישנה' – מתוך התערבות אלוקית פתאומית, אך לפי הגר"א קיימת אפשרות שלישית: בעיתה ואחישנה יחדיו. גם התפתחות הדרגתית ומובנית וגם ניסית פתאומית. בדיוק כפי שמוצאים מציאה, טבעי לגמרי ויחד עם זאת, לחלוטין לא צפוי.
אמר השכל: הסבר זה מיישב לי את עניין הייאוש. להבנתי, הייאוש מחלחל כשרואים את הגאולה בתהליך השכלי והרציף שלה, של ארץ ישראל הנותנת את פירותיה בעין יפה. אולם בתהליכים הנסיים החורגים מסדר הדברים - אין שום ייאוש בעולם כלל.
אמרה הנשמה: היות שהדברים היו בצמצום אני מקווה שהתגובות ירחיבו לנו.
ובבית המדרש של הטוקבקים
למרות חילוקי הדעות והזנב השוצף ששיאו בימי רביעי וחמישי, ביום שישי מתחיל דף חדש. בזמני המועט כאן התייאשתי לא פעם מהקנטרנות ההדדית, אך לאחרונה, התחלתי להבין שהייאוש האמיתי מתחיל כאשר אין דו שיח. על כן יש תקווה לגאולה.וכמובן תודה גדולה לרוחמה על הזמן והסיוע!
לפנייה לכתב/ת 
