המדינה חופשית, התודעה גלותית

"בימים הם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". כך הולכת ונראית מדינת ישראל. היא לא יכולה לבדואים בנגב, והיא לא יכולה למשט מתורכיה. ממשלת ישראל לא מסוגלת היום לכפות את החלטותיה שלה. היא לא מסוגלת לכפות את לימודי הליבה, והיא לא מסוגלת לכפות את אי-הפרדת בנות ספרדיות מבתי ספר אשכנזיים. היא לא מסוגלת לכפות את חוק השבת עליו היא חתומה, ובכלל היא לא מסוגלת לקבל החלטות של ממש בלי סוללת עורכי דין ויועצי תקשורת. חיילת מסגירה סודות מדינה לעיתונאי וזוכה לכתף חמה או לפחות להבנה בשמאל, ומנגד את השב"כ, שאולי טעה במקרה פרלמן, מחשקים ומנסים לכרסם מימין. סרבנות מאורגנת כבר איננה מילה גסה, ורבנים חשובים מובילים קמפיינים מסודרים בעניין, (הרבה אל מעבר לשאלת ההתנתקות).

קמפיין הסרבנות מאפשר לחייליו להפגין באמצע טקסים רשמיים בצה"ל. והמדינה, כאותו נער שמוכה על ידי בריוני השכונה, מפגינה את כוחה המידלדל על חלשים, נטולי הגב הפוליטי, ולכן היא מזמנת רבנים ממגזר מסוים, שתמכו בספר כמו-הלכתי-קלוקל, לחקירת משטרה, אך היא לא תזמן פרופסורים או רבנים בעלי גב פוליטי חזק שכותבים דברים אשר פוגעים לא פחות במדינה ובאזרחיה. בכך נעשה נזק נוסף לתודעת המשילות. והאזרח ההגון מוצא את עצמו נבוך.

נדמה כי יש לנו מדינה חופשית, אך לא השתחררנו מהתודעה הגלותית שנצרבה בנו במשך אלפי שנים. את המילים הנצחיות (והחלקיות בשל מגבלת מקום) של פרשת השבוע שלנו 'שופטים', אנו לא מסוגלים להפנים. הבה ונקרא אותם קריאה איטית (דברים פרק טז-יז)

(יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ

בְּכָל שְׁעָרֶיךָ ...

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:

(ח) כִּי יִפָּלֵא(=כשלא תדע כיצד לנהוג) מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט

בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע

דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ ...

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם

וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם

ודָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

....לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ

אשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹוקיךָ בּוֹ

התורה יודעת היטב לאילו תהומות אפלים יכול משטר מושחת להידרדר. ואילו הגבלות יש לשים על מוסדות השלטון

על מנת שימלאו את תפקידם ביושר ובהגינות. אך כמובן שכל זה לא מונע מהתורה בפרשתנו מלעצב את מוסדות השלטון ההכרחיים ולתת בהם כוח, כן, כוח רב. התורה יודעת כי בכל דור יהיו מי שיבקרו את מוסדות המדינה ולכן היא מדגישה שעלינו לציית אל 'השופט אשר יהיה בימים ההם'.

נדמה לי כי גם אם היה שולט כאן שלטון התורה, הדתיים והחרדים לא היו מקבלים אותו מכרסמים אותו מבפנים. וגם אם הייתה שולטת כאן ממשלה חילונית לחלוטין, היו מכרסמים אותה מבפנים.

כי נדמה לי שאנו לא חוזרים לתקופת התנ"ך, ואיננו מכירים בעובדה כי יש לנו כאן מדינה משלנו, וכי אנו שולטים בעצמנו. לא, אנו עדיין חיים בתקופת התלמוד הבבלי (לכל היותר), המכיר את משטר 'ראש הגלות'. משהו בתוכנו, נשאר גלותי, ממאן, מורד. בשם החלום שכל מגזר בתוכנו נושא, בשם החלום, אנו ממוטטים את המעט שהצלחנו לבנות כאן. פרשת השבוע קוראת לנו לשוב אל החזון המחובר אל המציאות "אל השופט אשר יהיה בימים ההם".