תלמדו מהפרשה להיות שכנים טובים
אפשר להיות עשירים, אפשר לנחול שטחים מתאימים, אך התנאי היסודי הוא סולידריות. שאלות של תכנן ובנייה הצצות בפרשות שלנו, ראויות להיות חלק מן השיח, ולהיחשף לאור השמש בשאיפה לתיקון עולם
זה שעולה
אתה עולה לאוטובוס, מדרך הטבע תתיישב במושב פנוי המיועד לשניים, כזה שלא יחייב אותך לחלוק את המושב עם איש. רק בלית ברירה תשב במושב שמישהו כבר יושב באחד המושבים שלו. דא עקא, אם לידך מושב פנוי, נגזר עליך שעד לתום הנסיעה ינקר במוחך הספק אם איזה שכן יצטרף אליך בתחנה הבאה; כמה מקום יתפוס, וכיצד ינצל את שהותו לצידך. יאכל סנדביץ'? ידבר בפלאפון? אתה כבר תלווה כל עולה לאוטובוס במבט, ותברר לעצמך אם זה יתיישב לידך או הבא שעולה, ומי מהם עדיף על מי. הספקות המנקרים האלה של בעיית השכנות הצפויה, מותירים את היושב כשהוא מתוח וממתין לתומה של הנסיעה.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
על יחסי שכנות
המדרש על קין והבל מנסה להשלים את החסר. על מה רבו קין והבל?
"על מה היו הדינין אמורים, אמרו בוא ונחלק העולם, אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל המיטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאים דידי היא (=זה אמר הקרקע שעליה אתה עומד היא שלי), ודין אמר מה דאת לביש דידי הוא, (=וזה אמר מה שאתה לובש שלי הוא), דין אמר חלוש (=זה אמר פשוט בגדיך). ודין אמר פרוח (=וזה אמר פרח באוויר) (בראשית רבה כב).
המדרש מתאר כיצד קין והבל חלקו כך שאחד זכה במטלטלין ואחד במקרקעין. זה שזכה במטלטלין ביקש מחבירו לפשוט את בגדיו, שהרי הם רכושו - ואילו זה שזכה במקרקעין ביקש מחבירו לעוף באוויר ולא לדרוך על הקרקע שלו. התיאור החי הזה הוא תיאור יסודי של מפגש בין בני אדם. היצר הקמאי המתואר כאן הוא חוסר הרצון במפגש, חוסר הרצון להכיר באחר.
שכנים הם נתון. כמעט ניתן לומר שהם חלק מטבע העולם. השאלה אם ועד כמה צריך להתחשב בקיומם, היא שאלה שנתונה במחלוקת במסכת בבא בתרא. דעת רבי יוסי היא שאדם עושה בתחומו ככל העולה על רוחו וללא מגבלה. אפשר להתקין מזגן מרעיש, אפשר לגדל כלבים נובחים, ואפשר לנטוע עצים שהשכן אלרגי לפריחה שלהם. כמובן, זה יכול להיות פתח למלחמה קרה. הוא הביא חתול - אתה תביא כלב. הוא בנה מתלים לכביסה - אתה תדליק מדורה. הוא בונה צימר אתה קונה תופים.
תנאים אחרים חלקו על רבי יוסי, וסברו שהשימושים הפרטיים מוגבלים לכך שאינם מזיקים לאחר, כשהאחר נמצא בביתו שלו ובחצרו שלו.
המסכת עוסקת גם בשאלת הקמת חנויות בחצר, והחשש משאון הנכנסים והיוצאים, ובשאלת התחרות העסקית, ובסופו של דבר, בשאלות הגדולות של תכנון ובנייה: איך מתכננים עיר במבנה נכון? היכן ישתלו עצים? באיזה מרחק מן העיר ייבנו איזורי תעשייה ועוד.
שאלות של תכנון ובנייה
רובנו התרגלנו להזניח את שאלות התכנון והבנייה. רובנו לא מודעים לשום דבר הכרוך בכך - החל משאלת סגירת המרפסת, ועד לשאלת תוכניות מקומיות שהוגשו לאחרונה, ושבהן אושרה הקמת מפלצת מול הבית. פרשת הולילנד הדליקה כמה נורות אדומות, והמצב מעט השתנה.
מן המסכת הזו אנו לומדים ששאלות של תכנון ובנייה עשויות להיות שאלות עקרוניות (חברתיות ואחרות) ראשונות במעלה. לא רק שאלות של מטרדים וסילוקם, אלא אף עניינים של צדק חלוקתי, והזכויות הבסיסיות של האדם. האם הוא זכאי לאור השמש, לאוויר צח, לשקט בצהריים, לחיים נינוחים, למגורים סבירים.
ואל מול זכויות אלו - גם החובות. החובה לחלוק את האדמה עם כלל האוכלוסייה, החובה לאפשר לאחרים חיים נוחים וכו'. לכל אלו יש ביטוי מעבר לדיני הקניין והמטרדים אף בהיבטים תכנוניים רחבים.
השאלות החברתיות של תכנון ובנייה
בפרשות מטות ומסעי ישנו עיסוק ראשוני בשאלות יסוד של תכנון ובנייה, תוך דיון על חלוקת בעלות
בקרקעות ובדיני הקניין. בתחילה נדונה האפשרות לכיבושים פרטיים עוד קודם לכיבוש הארץ. שאלת האפשרות לנחול את עבר הירדן המזרחי כדי לשכן בו שני שבטים וחצי, החיים בעושר רב.
הדבר הותר, אפשר להיות עשירים, אפשר לנחול שטחים מתאימים, אך התנאי היסודי הוא סולידריות. רק אם השבטים הללו יסייעו בכיבוש הכללי ויתגייסו למאמץ הלאומי - אזי הם זכאים למדור ומגורים בתנאים המתאימים להם.
עניין נוסף הוא ערי הלוויים: ה' מצווה את משה שבני ישראל יקצו ערים ללוויים. על ההקצאה לכלול ערים למגורים, ומגרשים לבהמה, לגידולים ולרכוש. אלה ימוקמו במרחק של אלף אמה מחוץ לעיר. בהבלעה אנו לומדים על החובה לאפשר אף ללוויים את איכות החיים המקובלת.
בנוסף, יש דיון והוראה מפורשת לגבי מנגנון ההקצאה: הלוויים יקבלו מתוך נחלות כלל השבטים, על פי מפתח לא שיוויוני לחלוטין, אלא "מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו". כלומר, ההקצאה היא פרוגרסיבית לפי מדד העושר וריבוי הנכסים.
ערי הלוויים הללו ישמשו גם כערי מקלט, ובפרט שישה מתוכן בפיזור בין חלקי הארץ. ערי המקלט הן, למעשה, מוסדות שיקומיים, ונטל הנשיאה בהם אינו יכול להישאר נחלת הפריפריה "כמקובל".
מבין הפרשיות מתברר שבעוד שהתורה טורחת להדגיש מחד גיסא, את אי השיוויון בנחלה, ואת הזכות לגידול ולצבירת הון – היא אף תובעת, מאידך גיסא, את סיפוקם של בעלי הצרכים המיוחדים. איש אינו יכול לחמוק מן האחריות הזו באמצעות הקצאת כסף ומשאבים, מכיוון שההקצאה היא בסמוך לעיר, בסמוך למגורי בעלי התפקידים ובתוכם.
לאור השמש
מתחת לרדאר מספקות שאלות של תכנון ובנייה, מענה לשאלות ואתגרים שעומדים לפתחנו: פתרונות
אפשריים למגורי עובדים זרים שבשולי החברה; מיקומם של שירותי הסעד ומוסדות לאנשים בעלי מוגבלויות, ענייני חלוקת קרקעות והקצאות לבנייה. בעקבות תשומת הלב של התורה, שאלות אלו ועוד ראויות לצוף על פני השטח ולהיות חלק מן השיח, להיחשף לאור השמש בשאיפה לתיקון עולם.
