הושענא רבה: היממה הקרובה - כמו יום כיפורים
שאלה:
מהו הושענא רבה ומה עושים בו?
תשובה:
היום השביעי של חג סוכות החל השנה ביום ב', שבו נוהגים להרבות באמירת פיוטי הושענות (תפילות הכוללות בקשות ישועה), ומכאן שמו, "רבה" (גדול).
יום זה נחשב כיום הדין האחרון ("יום חיתום הדין"), וכאחד מ"הימים הנוראים". בליל הושענא רבה נוהגים ללמוד. בבוקר מקיפים את הבימה שבע פעמים, אומרים מספר פיוטים העוסקים בעיקר בברכת ריבוי המים והשפע לשנה הבאה - ולסיום חובטים באגודת ערבה מיוחדת (חמישה ענפים, על פי הקבלה). אחרי הצהריים נפרדים מהסוכה, ואין לפרקה.
יש הקוראים לו "יום חיבוט ערבה". מנהג זה, שנראה מוזר, מיוסד על חגיגת הערבה שהיתה במקדש, שסימלה את ריבוי המים והשפע. ועליו נוסף נופך מיוחד על פי הקבלה. המקובלים והחסידים רואים בהושענא רבא את יום החתימה של ימי הדין. לכן נוהגים בו כמה מנהגים של ימים נוראים: יש מתפללים בבגדי לבן, בניגון של יום הכיפורים. טובלים במקווה. רבים נוהגים להשאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה כדי "להיטיב את החתימה".
בהושענא רבא נפרדים מכמה מן המנהגים שליוו אותנו במשך כל הימים הנוראים: אלו שנוהגים לומר "לדוד ה' אורי וישעי" בסיום התפילה, מראש חודש אלול, אומרים את המזמור בפעם האחרונה בהושענא רבא. מי שנוהגים לטבל הפת בדבש בכל יום מאז ראש השנה – הפעם האחרונה היא בהושענא רבא. תחושת הסיום והסיכום של הימים הנוראים מיתרגמת גם לברכה המקובלת ליום זה: "פתקא טבא", כביכול ביום זה שולחים פתקאות מן השמים ובהן מפורט גזר הדין שנחתם לכל אחד בימים הנוראים.
הושענא רבא הוא גם יום אחרון של חג הסוכות. בבוקר, אחרי התפילה נפרדים מארבעת המינים, ובסופו של היום נפרדים מן הסוכה. יש הנוהגים לסעוד סעודת מצווה קלה (אין לסעוד סעודה של ממש כדי לא להגיע שבעים לסעודת החג של שמיני עצרת), ואומרים נוסח תפילה לפרידה מן הסוכה, שעיקרו תקוה: "יהי רצון שנזכה לישב בסוכת עורו של לוויתן".
זכה חג הסוכות ואין הוא מסתיים בחטף, אלא אדרבה, הולכים מחיל אל חיל, ומתקדמים לחג השמח הבא: שמיני עצרת ושמחת תורה.
"ושמחת בחגך – והיית אך שמח" – הלוואי כל השנה כולה, על כל בית ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
