יהדות ארה"ב: ישראלים, זכרו שאנחנו כאן בזכותם
במקום לראות במדינת ישראל פרויקט משותף של יהודים רבים ולהכיר תודה על עזרתם, קם דרך קבע המתריס התורן ומשתלח ביהדות צפון-אמריקה, אשר שוב ושוב אינה מבינה מדוע הישראלי עוין אותה ומטשטש את תרומתה למען המדינה והחברה הישראלית. יהודי ארה"ב היו ונותרו גורם חיוני בהצלחת המפעל הציוני, ויש להשמיע את סיפורם לקהל הרחב
נכון עשו ממשלת ישראל ושרת התרבות מירי רגב כשהחליטו לייחד משואה אחת לנציגי העם היהודי, וטוב שבחרו דווקא בשני היהודים האמריקנים, הרב מרווין האייר ומייקל סטיינהרט, להדליקהּ. דברי הביקורת של ישראלים רבים כי אין מקום לנציגי התפוצה היהודית בטקס הממלכתי לא רק מקוממים ומכעיסים, אלא מעידים בראש ובראשונה על בורותם של אלה הנושאים לשווא את שם הציונות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בקביעתם שסיפור העצמאות הישראלי הוא סיפור על הצלחת המדינה ולא על הצלחת הגולה, אין שמץ של אמת היסטורית. מדהים להיווכח כיצד הפך הנרטיב הציוני החד-ממדי לנחלת כלל החברה הישראלית, והשתרש גם בקרב אלה הרואים את עצמם משכילים ומבינים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "הם לא סובלים אותנו": תסביך הנחיתות שלנו, החרדים / ציפי הורביץ
- מתפללות תובעות את רב הכותל: "עברנו בדיקה גופנית משפילה"
- "כך נכשלת ישראל בקליטת העולים מצרפת"
מי שיבחנו את מעורבותה של יהדות ארצות הברית ביישוב היהודי בארץ ישראל ובמדינת ישראל, יגלו עשייה רציפה וארוכת שנים. השפעתה של יהדות צפון-אמריקה על היישוב היהודי והחברה הישראלית ניכרת בכל מקום: רכישת קרקעות, פיתוח שירותים חברתיים ושירותי בריאות, חינוך, תרבות, אמנות וספורט, מעמד האישה, שוויון אזרחי, התחדשות ופלורליזם יהודי ולובי ישראלי ברחבי העולם. יש לציין שיהודי ארצות הברית מעולם לא הסתגרו בד' אמותיהם, וראו את עצמם אחראים לגורלו ולשלומו של העם היהודי על תפוצותיו בכלל ועל היהודים במדינת ישראל בפרט.
ממלחמת העולם הראשונה ועד ימינו
תקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה שעתה היפה של יהדות ארצות הברית. העות'מאנים גירשו והגלו רבים מיהודי ארץ ישראל למצרים, אחרים אולצו להתגייס לצבא העות'מאני, מושבות נבזזו ורבים סבלו חרפת רעב ומתו ממחלות. היישוב היהודי עמד על סף פשיטת רגל וקריסה טוטאלית של כל מערכותיו. לולא תרומתם של יהודי ארצות הברית והיחלצותם לטובת יהודי ארץ ישראל, ספק רב אם המפעל הציוני היה שורד את שנות המלחמה, ו-32 שנות עשייה ציונית היו יורדות לטמיון.
הג'וינט שנוסד בשנת 1914 – ועוד נכונו לו פעולות רבות בסיפור תקומתה של ישראל – התגייס לשיקום היישוב בשנים שלאחר המלחמה: סייע ליתומים ולאלמנות, שיקם תשתיות שנהרסו, הזרים כספים ואפשר את קליטתם של מאות-אלפי היהודים שעלו לארץ אחרי המלחמה. גם תרומתן של נשות הדסה לשירותי הבריאות והרווחה של תושבי הארץ לא תסולא בפז.
ישראלים רבים (יהודים וערבים כאחד) נעזרים מדי יום ביומו בתשתית הרפואית שהניח ארגון הדסה מאז שנת 1912; מבצעי העלאתם של יהודי תימן בשנות החמישים ("מרבד הקסמים") וביתא ישראל מאתיופיה בשנות השמונים, לא היו מצליחים ללא עזרתם של הג'וינט והמגבית היהודית המאוחדת. כספי המגבית היהודית, שנוסדה בשנת 1939, סייעו לשארית הפליטה באירופה, לארגון העלייה לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה, להקמת יישובים חקלאיים ועיירות פיתוח ולהקמת מפעלי חינוך, תרבות והכשרה מקצועית.
ישראל היא פרויקט של העם היהודי כולו
החברה הישראלית איננה מכירה די בחשיבות העשייה היהודית-אמריקנית עבור יהודי ארץ ישראל. הקמת המדינה נתפסת בעיני רבים כסיפור הצלחה מקומי של אותם יהודים שעלו לישראל והתיישבו בה. הם רכשו קרקעות, ייבשו ביצות, הקימו יישובים ובנו תשתיות, הגנו בגופם על רכושם והיכו שורש במולדתם ההיסטורית.
אולם סיפור ההצלחה הציוני מורכב הרבה יותר, ויש לראותו כפרוייקט של העם היהודי כולו - ולא רק של היהודים החיים בישראל. יהודי ארצות הברית היו ונותרו גורם חיוני בהצלחת המפעל הציוני, ויש להשמיע את סיפורם לקהל הרחב. החברה הישראלית צריכה לדעת כיצד נרתמה קהילה זו לסייע למדינת ישראל בראשיתה ובשעותיה הקשות, ומהי מידת מחויבותה לה.
התמיכה והסיוע לא הגיעו רק מיהודים אמידים, אלא גם מקרב בני מעמד הפועלים ומעמד הביניים שתרמו מהמעט שהיה להם עבור יהודי ארץ ישראל. אלה היגרו חסרי כל לארצות הברית, התקדמו אט-אט בסולם החברתי הכלכלי, השתלבו בהדרגה בחברה האמריקנית ונקלטו בה. למרות קליטתם המוצלחת הם לא שכחו את אחיהם בארץ ישראל. מתוך דאגה כנה ואיכפתיות הם נענו שוב ושוב לקריאות מנהיגי המדינה לסייע לה בימים הקשים ובימים הטובים. ספק אם מדינת ישראל הייתה מגיעה להישגים כה מרשימים ובפרק זמן כה קצר, לולא תמיכתה של יהדות ארצות הברית.
אלטרנטיבה ליבראלית ליהדות
ואולם תרומתם למדינת ישראל לא באה לידי ביטוי רק בהיבטים החומריים. בארצות הברית התפתחה יהדות פרוגרסיבית, פלורליסטית וליברלית. ישראלים שגדלו תחת עינה הפקוחה הלא סובלנית של האורתודוכסיה הישראלית, לא הכירו יהדות אחרת כגון זו של היהודים האמריקנים – יהדות מכילה ופתוחה, המאפשרת גם לחילונים להתקרב ולא לחשוש מפניה.
יהדות זו חדרה גם אל החברה הישראלית, ופתחה את שעריה בפני מי שרצה להתרחק מהמסגרת האורתודוכסית מדירת הנשים, הנוקשה והשמרנית. פעילותם החינוכית של יהודי ארצות הברית בתוך החברה הישראלית הציבה אלטרנטיבה ראויה ואמיצה.
במקום לראות במדינת ישראל פרויקט משותף של יהודים רבים ולהכיר תודה על עזרתם, קם דרך קבע המתריס התורן המשתלח ביהדות צפון-אמריקה, אשר שוב ושוב איננה מבינה מדוע הישראלי עוין אותה ומטשטש את תרומתה ואת עשייתה למען המדינה והחברה הישראלית.
"הצבר הישראלי" מודל המאה ה-21 הוא מחוספס וקוצני כלפי חוץ, וללא שמץ מתיקות מבפנים. התנשאותם ובעיקר בורותם של הישראלים בכל הנוגע ליהודי התפוצות בכלל ויהודי ארצות הברית בפרט, מרחיקה אותם ממדינת ישראל ופוגעת בשותפות ההדדית ובסולידריות, שהם אינטרס משותף גם של אלה היושבים בציון - וגם של אלה שמחוצה לה.
- פרופ' גור אלרואי הוא ראש תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית
ודיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
