רגע לפני שיהיה מאוחר מדי: החרדים חייבים לשחרר
בין העילויים שתורתם אומנותם לשבאבניקים, יש המוני בחורי ישיבות שלא מתאימים ללימוד תורה יומיומי. אם החברה החרדית תתעקש להשאירם בישיבות, מלחמת האחים תהיה כואבת ובלתי נמנעת. קצת לפני שזה קורה אני מתחנן בפניכם, אחיי החרדים: אל תזרקו הכול
הפגנות החרדים הסוערות שהתחדשו עם שוך החגים ועימן חסימות הצירים הראשיים, מעוררות ביתר שאת את הצורך לקבוע שתי אמיתות פשוטות ביחס לסוגיה הבלתי נגמרת הזו:
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
א. בני הישיבות - בוודאי אלה שאינם נשואים – לעולם לא ילבשו את מדי צה"ל באופן שוויוני. המתווה הזה לא יתרחש, ואין דרך יפה לומר זאת. מי שתורתם אומנותם פשוט לא יתגייסו. ב. אחיי החרדים מוכרחים לקבל כל מתווה שיאפשר גיוס הדרגתי, ויותיר את המתאימים בלבד בישיבות. הם, יותר מכולם, יודעים היטב מדוע.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "זו כפירה באמונה היהודית": המבקרים במערת הנטיפים זועמים
- עשרות רבנים: בשר זה לא כשר
נחשפו: חלקים חדשים מהכותל המערבי ותיאטרון רומי
בכול גל הפגנות שכזה יש מי שמופיעים בכלי התקשורת, ובחסות הניסיון "להרגיע את הרוחות" טוענים כי המספרים מוכיחים שהחרדים כבר מתחילים להתגייס. האם זה נכון? תלוי את מי שואלים. בשיחות פנימיות החרדים עצמם משוכנעים שלא באמת קורה משהו, אבל זה לא ממש משנה, שכן השאיפה של בג"ץ לתהליך שוויוני היא אוטופיה, ומישהו מוכרח לומר זאת בקול.
מי מסוגל להתמודד עם אנשים שסוכני ההשפעה שלהם, האייקונים התרבותיים שאליהם הם נשמעים, רואים בגיוס אסון קולוסאלי ברמת ה"יהרג ובל יעבור"? מישהו מכם מוכן להרוג או להיהרג למען האידיאה הזו? ההנחה הזו מובילה לקביעה נוספת: גם אם קיימים גופים בעלי השפעה ברחוב החרדי המאמינים בתוך תוכם כי אכן הגיע הזמן לשינוי - הם לא יאזרו את האומץ הציבורי להכריז על כך בפומבי.
טאבו בלתי אפשרי
הטאבו שיש סביב שאלת הגיוס הפך לנורמה חברתית פנים-חרדית שכל הסוטה ממנה עלול לשלם על כך מחיר אישי יקר. כמה יקר? שידוך לא מוצלח לאחיו ואחיותיו, אם בכלל; תגובות דחייה לו ולמשפחתו בגזרות שונות (חינוך, קהילה וכו').
קשה עד בלתי אפשרי לראות קונסטלציה שבה פרסונה ציבורית ואפילו נער חרדי המאמין בחובת השירות, יהיו מוכנים להתעלם מכל הקונספט ולהקריב את כל עולמם על המזבח הצה"לי.
את האשליה החילונית הזו חייבים אפוא לנפץ. בחורי הישיבה לא יתגייסו באופן גורף. גם לא לשירות אזרחי או קהילתי. הציבור החילוני בישראל מוכרח להבין כי לא ניתן להניע חברה מנקודה אחת לנקודה אחרת כאשר ישנם כוחות כל כך חזקים שמתנגדים לכך.
"רק שיתחתן כבר"
מאידך גיסא צריכים אחיי החרדים להבין: אתם מוכרחים לקבל כל מתווה שיאפשר גיוס של הנוער - גם אם הדבר קשה להכלה. אתם גם יודעים היטיב מדוע. מי מכם לא מכיר או שמע את המשפט: "אני רק מחכה שהוא יגיע לחורף של שיעור א' (גיל 20 לערך), ואני מחתן אותו. נמצא לו בחורה טובה שמתאימה לו, יתחתן, יעשה מה שהוא רוצה".
החרדים מכירים היטב את הישיבות השייכות לדרגים הנמוכים בעולם הישיבות, ומבינים על מה מדובר. ככלות הכול, זה לגמרי הגיוני: לא ייתכן שחברה כל כך גדולה תצליח לכוון את כלל צעיריה לדרך מסוימת - ובמקרה הזה ללימוד תורה תובעני, גם אם היא מאמינה בכל ליבה בדוקטרינת "חברת הלומדים".
אז מדוע ההורים לא שולחים את הבן הזה לצבא? כי הם חוששים שהוא יפרוק עול, שימצא עצמו מחוץ למסגרת - ובעיקר שיגידו עליו שהוא "לא לומד בישיבה". הם לא מוכנים לשאת זאת. מבחינתם הבן שלהם הוא "בן תורה", וככזה גם ישתדך עם בחורה ראויה, לא "מהרחוב", יקים בית חרדי, וכמו שאומרות אימהות חרדיות: "תהיה לו אישה, היא תשמור עליו, הוא יהיה חייב לפרנס, ולא יהיה לו זמן לשטויות".
אבל עם כל הכבוד לאמא, את הקבוצה הגדולה הזו מוכרחים לגייס. לא ייתכן ששמירת הסטטוס של "בן ישיבה" בחולצה לבנה תפגע בערך הישראלי, אך בראש ובראשונה יהודי, של חלוקת האחריות והנשיאה בנטל במרחב הזה. ביום שזה יקרה, הקונפליקט יסתיים, שכן נתוני החיילים חובשי הכיפות השחורות יהיו אחרים לגמרי. בלמדנים, ממילא, איש לא ירצה לגעת.
לקראת מצב של אל-חזור
רק שאת הבועה הזו איש לא מוכן לפוצץ. הח"כים החרדים יודעים אולי לומר ש"מי שלא לומד תורה מחויב בשירות" - אך גם הם מכירים את הגבולות הדיפוזיים של הקביעה הזו: האם יעזו לתמוך בגיוס של צעיר המופיע לשעתיים בבוקר בישיבה, וביתר הזמן מבלה, עובד או סתם הולך בטל? האם הרחוב החרדי בשל להכרה כי הטיעון על צעירים "המאבדים את אמונתם" ב"צבא הציוני" לא יכול להיות שווה ערך לחובת האחריות והנשיאה בנטל?
יום יבוא והפולמוס הבלתי נגמר הזה בין חילונים לחרדים יגיע לנקודת האל-חזור, ומלחמת האחים תהיה כואבת, מדממת ובלתי נמנעת. המצב האנומלי הזה שבו חברה שלמה מתעקשת ללא היגיון על סיסטמה אחידה – פשוט יקרוס.
קצת לפני שזה קורה אני מתחנן בפניכם, אחים חרדים שלי: האזינו לכל הצעה הגיונית, נסו להידבר, ואם מוגשת לכם הצעה שמותירה את העילויים בישיבה – אל תזרקו הכול.
