החיים הם לא סרט מצרי: הפרגמטיות של אברהם
תשכחו מרומיאו ויוליה: אברהם מלמד אותנו כי גם כאשר פוקד את האדם אסון או משבר קשה, עליו להתעשת ולבחור בחיים. גם אם זה אומר לבחור ברע במיעוטו - ולהקריב את שרה למלך מצרים
כמו טרגדיות אחרות של ויליאם שייקספיר, גם המחזה "רומיאו ויוליה" מסתיים כשכול הגיבורים מתים. אך בניגוד ל"המלט", שם היריבים מחסלים איש את רעהו - כאן האהבה היא שהורגת את הגיבורים. יוליה שותה שיקוי סודי שגורם לה להיראות כמתה, ולמראה גופתה שותה רומיאו אהובה רעל אמיתי כדי להתאחד עמה בקבר. כשיוליה מתעוררת מתרדמתה ורואה את רומיאו המת, היא דוקרת את עצמה בפגיון, וכך בא המחזה אל סופו.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קשה לחשוב על תמונה מנוגדת יותר למחזה של שייקספיר, מן הסצנה המופיעה בפרשת לך-לך: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּארֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".
חטא גדול - או תוכנית סודית?
התיאור של אברהם המפקיר את שרה לחסדי פרעה בקור רוח - "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" - מנוגד כל כך למה שהיינו מצפים לו מגבר אוהב, או אפילו מסתם בן משפחה אכפתי.
ניניו של אברהם, שמעון ולוי, עתידים להכריז מלחמה על עיר שלימה כדי להציל את דינה אחותם ולהינקם (אולי באופן קצת מופרז) ממי שלקח אותה בעל-כרחה, ומעללי גבורה וחירוף נפש נגד "זכות הלילה הראשון" מוכרים לנו לאורך התרבות וההיסטוריה, מפעולת ההצלה הנועזת של יהודה המכבי המתוארת ב"מעשה יהודית" - ועד לפעולת התגמול הנלהבת של מל גיבסון, המגלם את ויליאם ואלאס בסרט "לב אמיץ".
לכן אנחנו מזדהים עם שאלתו של רבי משה אלשיך (צפת, המאה ה-16): "הייתכן גבר כאברהם יעץ תחבולה להניח את שרה, הגדולה ממנו בנביאות, יבואו אליה גוים ויחללוה והיא בעולת בעל?!"
יש שאכן שפטו את מעשיו של אברהם לגנאי, וכתבו כי "חטא חטא גדול בשגגה" (רמב"ן). אחרים עמלו קשות כדי להפקיע את הפסוקים מפשוטם, ולהסביר שהייתה לאברהם תוכנית סודית להציל את שרה.
אמרו לא לקורבנות שווא
אך דומני שהרעיון העמוק שאותו בא הסיפור ללמד נמצא בפירושו של דון יצחק אברבנאל (ספרד-איטליה, המאה ה-15). שרה, כך מסביר האברבנאל, כבר הייתה אבודה. ברגע שבו דרכה כף רגלם במצרים, שוב לא היו שרי פרעה מניחים לה לחמוק. גם למות לא היו נותנים לה, אלא כופים אותה להצטרף להרמונו של פרעה, ולכן כתוב בפסוק: "ואותך יחיו". אברהם, שהכיר בכך, החליט לבחור ברע במיעוטו, ולהציל לכל הפחות את חייו שלו מתוך הבנה שאין טעם במוות שאינו מביא תועלת.
התורה מעודדת מסירות והקרבה, ובסיפור אחר אברהם עצמו מחרף את נפשו כדי להציל את לוט בן אחיו מן השבי, אך היא מתעבת קורבנות שווא וכניעה לתחושות של מרמור ודיכאון. המעשה הרומנטי של התאבדות בעקבות האהוב או האהובה, שהלהיב כל כך את שייקספיר, מתועב בעיניי היהדות.
במבט רחב יותר, אברהם מלמד אותנו כי גם כאשר פוקד את האדם אסון או משבר קשה, עליו להתעשת ולהציל את שניתן; להתגבר על ההלם הראשוני, על תחושת התסכול, ולראות כיצד אפשר למזער נזקים. לעמוד אל מול הקושי, ולבחור בחיים.
הטור נכתב בעקבות לימוד משותף עם אחי היקר נטעאל, שהוטרד משאלה זו ובחר לעסוק בה בדרשת שבת בר-המצווה שלו שתחול השבת, והוא מוקדש לו באהבה רבה ובתקווה שיזכה רק לבחירות טובות ומשמחות.
פורסם לראשונה 27/10/2017 14:57
הרב אברהם סתיו
מומלצים
