"אישה דתייה מישראל נמצאת בשותפות גורל עם שחקנית בהוליווד"

כותבות ומצייציות, אבל כמעט לא נחשפות

מספר לא מבוטל של נשים דתיות שכבר העלו סטטוס עם האשטג me too סירבו לשוחח על בחירתן לקחת חלק בקמפיין. חלקן טענו כי הן חוששות לתדמיתן המקצועית, כפרסונות ציבוריות או בעלות עסק. אחת מהן בחרה אף למחוק ציוץ שכתבה.

גם בקבוצות הפמיניסטיות בציבור הדתי כמעט ולא הועלו סטטוסים עם ההאשטג המדובר. כשכן עשו זאת, הדבר לווה בעיקר בלינק של כתבה בנושא מהארץ או העולם ולא בווידוי אישי. מי שכן בחרו לכתוב וגם לספר על זה, הן ברובן נשות מקצוע העוסקות בהקשרים שונים בנושא הזה.

שיתוף הקמפיין על ידי דתיה. אקט שלא תפס תאוצה

"לקח לי זמן עד שכתבתי", חושפת מיכל פרינס מנהלת מרכז יה"ל, וחוקרת מיניות באוניברסיטת בר אילן. "לא קרתה לי דרמה מטלטלת, אני שלמה עם עצמי וחיה בזוגיות טובה ועדיין זה גרם לי לחשוב כמה פעמים אם לכתוב. לא מצליחה לדייק מה קורה פה. מה הסיפור שלנו? האמת הזו בעיני מאיימת עלינו כאנשים, כנשים, כהורים. זה אומר לנו בעצם 'אף אחת ואף אחד לא בטוח מהטרדה ותקיפה' ואז זה גורם לכולנו להסית את הדיון אל השיח של האשמות 'של ומה אתן רוצות מאתנו? 'ומה אתן נזכרות עכשיו?'. מצד שני הקמפיין הזה קיבל עוצמה מדהימה, שמעתי נשים מדברות וגם הרבה מאוד גברים מקשיבים.

"הרי זה שמאה אחוז נשים הוטרדו, לא אומר שזה מאה אחוז גברים הטרידו, לחלוטין לא. זה אומר שרוצים שינוי משמעותי לכולם. לא להרגיש מלחמת מינים, אלא להבין שיש פה מציאות קשה לכולם ויש לנו הזדמנות לתקן. אני חושבת שההשפעה של זה היא הרבה יותר רחבה ממה שאנחנו יכולות לאמוד כאן ועכשיו בכמה ימים, זה ארוך טווח. קמפיין כזה צריך פשוט להיות בלי לחשוב מה עומד מאחוריו ומה האינטרסים, עצם החשיפה עצם הכמות זה עושה אפקט. מה יקרה? ימים יגידו. הרבה אנשים פונים ואומרים איך מביאים לשינוי? אני אומרת 'חכו רגע. עצם העלאה של הדבר הזה הוא השינוי'.

"לפני שאנחנו פותחים קמפיינים ותוכניות חינוך לנערים נערות, עצם זה שהמקלדת סובלת את זה, זה כבר מניע חשיבה איפה נשים וגברים במרחב האם זה גברים מול נשים? דתיים מול חילונים? האם אנחנו שונים או לא, מה זה אומר לכל אחת כלפי עצמה, רק זה הוא כבר דבר גדול".

את חושבת שאם הסטטוס האישי שלך לא היה עוסק בטענה אוניברסלית של הטרדה מצד מבוגר אלא למשל ברב, הוא לא היה זוכה לתמיכה הגורפת שהוא קיבל?

"חד משמעית כן".

סיפור ששיתפה מיכל פרינס. הטרדה מינית של בנות

"כשזה יקרה לך את תקפאי במקום"

אורלי טובולסקי-חדד, ממנהלי המקלט הדתי לנשים מוכות "בת מלך", הסתפקה בסטטוס מינימליסטי "me too" ותו לא, מסבירה למה קשר השתיקה קשה כל כך להתרה: "זה מאוד רגיש. כי זה לא רק את שכותבת - יש מערכת סביבך של משפחה, של בן זוג, של ילדים. עברתי כמה וכמה פגיעות במהלך חיי, החל מהילדות וגם בתפקידים בכירים שונים ואני מודה שעד לאחרונה לא העזתי לדבר על זה. מבחינתי זה היה והתגברתי והמשכתי הלאה.

"בשנה האחרונה נחשפתי לצעירה שקרובה אלי שנפגעה ופתאום הבנתי כמה חשוב לדבר ולספר. זה פתח אצלי את המקום הזה, להבין שזו לא בושה, לא עשיתי משהו לא בסדר. ואת יכולה להיות אדם אסרטיבי ורהוט אבל שזה יקרה לך את תקפאי במקום. וכל עוד לא נדבר על זה,יישארו נשים בפחד ותחושת האשמה על הפגיעה בהן.

"כחלק מהצוות לנשים במקלט את נחשפת לעוד דברים שנמצאים במקום הזה של ההסתרה, כשאת רואה כאישה שכל חייה עסוקה בהסתרה של פגיעות והאלימות וחוששת מ'המה יגידו?' ו"מה זה אומר עלי?', כשהיא פותחת את זה בצורה כלשהי, גם אם זה רק מול הקרובים שלה זה משחרר משהו. זה עוזר להבין שלא היא אשמה בפגיעה שלה, אלא מי שפגע בה. כאישה דתית האמביוולנטיות והחשש משתיקים".

לדבריה, "כאימא, אני לא רוצה שזה יקרה לבנותיי ולבני. אני מנסה להגיד להם 'נכון אני נפגעתי' ואני מקווה שזה לא יפגוש אתכם, אבל גם אם יקרה משהו, לתת את המקום לספר ולדבר על זה".

פוסט שנכתב נגד העמדה של סמוטריץ'. קבוצת פמיניסטיות דתיות

"יש משהו חולה בחברה שמתביישת בנשים שיוצאות החוצה"

לילך בן צבי, מורה במקצועה, מספרת גם היא על התלבטות ארוכה ומייסרת וחשש מתגובות בעקבות הסטטוס: "בסופו של דבר אני חושבת שיש משהו חולה בחברה שמתביישת בנשים שיוצאות החוצה באומץ עם הפגיעה בהן. יש משהו חולה בחברה שלוקחת יוזמה כזאת כ'שנאת גברים של פמיניסטיות רדיקליות' ולא שואלת את עצמה פנימה - אולי יש כאן בעיה רצינית לטפל בה?

"שלא יהיה ספק, אני וגם חברותיי אוהבות גברים, נשואות לגברים ומגדלות גברים ודווקא בגלל זה חשוב לנו שאותם פושעים שמוציאים שם רע למין הגברי יוקעו. החברה הדתית ממנה אני באה לא חסינה בזה, היו לנו רבנים ואישי ציבור שהואשמו והורשעו בעברות מין ויש משהו מאוד עוצמתי בכך שאישה דתייה מישראל נמצאת בשותפות גורל עם איזה שחקנית יפה ומצליחה בהוליווד".

בחברה הדתית יש החלשה של הקורבנות

מי שהצורך החברתי הוביל אותה לכתוב לא רק לכתוב סטטוס במסגרת הקמפיין, אלא לצאת מחדר הטיפולים לטובת תיקון חברתי היא איילת כהן וידר, פסיכולוגית קלינית בהתמחותה, יו"ר קולך לשעבר וממייסדי פורום "תקנה" פורום רבני הפועל לסיוע לקורבנות פגיעה מינית בחברה הדתית: "לציבור הדתי יש דיאלוג עם האוניברסליות", מסבירה כהן-וידר.

"מצד אחד מאוד כמהים להיות חלק מהעולם הגדול ועובדה שרבנים ונבחרי ציבור דתיים הם בטוויטר ובפייסבוק. אבל אנחנו סלקטיביים. יש איזה אמירה של 'אנחנו לא ככה', 'אצלנו זה שונה', אנחנו לא הוליווד עם כל מה שהולך שם. כי יש לנו קוד מוסרי שאם הוא לא רלוונטי בנושא הזה אז מה הרלוונטיות שלו?

"לי זה ברור שהקוד המוסרי הזה לא מוכיח את עצמו. לעבריינים פוגעים יש חסינות ציבורית וזה משפיע ומחלחל, כמו למשל עם הרב אילון שגם לאחר שהפוגעניות שלו נחשפה הוא ממשיך לקבל גיבוי מרבנים. גם הרב אבינר ממשיך לככב בכנסים וראיונות בתקשורת הדתית ומוצג כאוטוריטה ורב שתלונות נגדו נסגרו עקב התיישנות והוא כותב על 'תיקון עולם' כאוטוריטה רוחנית.

הרב אילון. מקבל גיבוי מחלק מהרבנים(צילום: גיל יוחנן)

"לכן, במגזר הדתי יותר ממגזרים אחרים יש יותר החלשה של קורבנות כי החברה הרבה יותר היררכית. המסרים של המיינסטרים הדתי מאוד מחלישים, כמו למשל 'הוא עשה תשובה' למרות שכולנו יודעים שתשובה ביהדות דורשת לרצות את מי שפגעת בו ולהתוודות. אפילו כשיש הרשעה זה לא קורה וכל הדיבור הזה נעשה בחסות החיבוק הקבוצתי-קהילתי והמצב של הנפגעים והנפגעות לא טוב.

"נכון שנפגעים צריכים טיפול ועשיתי את זה כפסיכולוגית, אבל הם גם צריכים קהילה. וקהילה זה אמון ותמיכה. אני לא יכולה לעזור למטופלים שלי רק בחדר הטיפולים -  צריך להבריא את החברה כולה. עם כל המהפך שעשינו, ואנחנו גאות בשינוי הזה מאוד, צריך להגיד שזה קיים ויש רבנים מטרידים. היום יש שפה להגיד את זה, אבל השיח שתומך ומחזק ומעצים את הנפגעות והנפגעים הוא מאוד בוסרי ועל זה אנחנו צריכות לעבוד. והקמפיין הזה מתיישב בדיוק על זה. עוד מוקדם להעריך את ההשפעה שלו. תמיד יהיו אנשים כמו סמוטריץ' שינצלו את זה לצרכים פוליטיים, וזה מזעזע אותי. אבל אנחנו לא יכולים לחשב את צעדנו לפי תגובות נגד, המהפכה הצרפתית לקחה מאה שנה, בסוף אנחנו נהיה שם והקמפיין זה עוד צעד בדרך לשם".