סיכון מחושב: "קפיצת האמונה" של תמר
תמר מוכנה להפקיד בידיו של יהודה את חייה, למרות שאין לה שום וודאות שהוא ראוי לאֵמון הזה. היא מחליטה לוותר על הביטחון האישי שלה תמורת משהו גדול יותר. לחשוף את עצמה לאפשרות שיהודה יכחיש ויתעלם, כדי ליצור את האפשרות שמשהו יתעורר בלבו ויפתח אותו - והיא מצליחה
אחד הסירטונים הנצפים ביותר באתר TED (למעלה מ-30 מיליון צפיות) הוא הרצאתה של פרופסור ברנה בראון. שם ההרצאה הוא "The Power of Vulnerability" (העוצמה שבפגיעוּת), ובו היא מספרת על המחקר שלה, שבו ראיינה מאות אנשים על מערכות היחסים שלהם. מבין המרואיינים היא איתרה את אלה שחיו במערכות יחסים טובות ומספקות ושידרו תחושות של מליאות ושלימות, וניסתה להבין: מהו המכנה המשותף שלהם?
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
להפתעתה, התכונה המשותפת של כל אותם אנשים הייתה היכולת להיות פגיעים, לא-מוגנים. להבין שהמקום שבו אני חשוף לפגיעה הוא המקום האמיתי והיפה שבי, שמתוכו אפשר לצמוח ולבנות קשרים עמוקים וחזקים. מן ההבנה הזו מגיע האומץ להיות הראשון שעושה צעד אל עבר השני, בלי לפחד מאפשרות של דחייה. ומתוכה נובעת הנכונות להודות בחולשות ולהתמודד איתן.
חסה על כבודו
ואולי בעצם זהו סיפורה של תמר, כלתו של יהודה. לאחר שתמר הרתה ליהודה בלי ידיעתו (כשהיא מחופשת לזונה), אנשי המקום מדווחים לו: "זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים". יהודה דן את תמר למוות בשריפה, והיא שולחת לו את המטה והפתילים המוכיחים שהוא-הוא אבי הבן שברחמה: "וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה".
חכמינו כבר עמדו על הסיכון העצום שתמר לוקחת על עצמה: היא מוסרת בידיו של יהודה את הראיות היחידות לחפותה, ותולה את כל תקוותה במוּכנות שלו להודות ברבים בכך שזנה עמה. חז"ל דרשו על כך את הקביעה הידועה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כִּבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". לדעתם, מעשיה של תמר נבעו מכך שחסה על כבודו של יהודה, והייתה מוכנה להסתכן במוות בשריפה ובלבד שלא תבזה אותו.
"קפיצת האמונה" של תמר
אך אפשר שמעשיה של תמר נובעים ממקום אחר. במשך שנים ארוכות יהודה לא מוכן להישיר מבט אל תמר. הוא מונע ממנה את שלה בנו (מחשש שמא ימות כמו אחיו הגדולים), אבל לא מסוגל לומר לה זאת בפירוש. בנקודה הזו תמר מבינה שמישהו צריך לעשות את הצעד הראשון. את קפיצת האמונה. לוותר על החומות המגינות עלינו איש מרעהו, ובה בעת גם מבודדות וחונקות אותנו.
ולכן תמר מוכנה להפקיד בידיו של יהודה את חייה, למרות שאין לה שום וודאות שהוא ראוי לאֵמון הזה. היא מחליטה לוותר על הביטחון האישי שלה תמורת משהו גדול יותר. לחשוף את עצמה לאפשרות שיהודה יכחיש ויתעלם, כדי ליצור את האפשרות שמשהו יתעורר בלבו ויפתח אותו.
תמר מלמדת אותנו שהפגיעות היא לא משהו שאפשר לברוח ממנו במערכות יחסים, אלא במובנים רבים היא הקשר עצמו; ההישענות איש על כתפי חבירו שהופכת אותם לגוף אחד. ואולי דווקא האמון והאומץ שבמעשיה של תמר הם שנגעו בלבו של חותנה, שהפך (לפי המדרש) לבעלה, והיכולת שלה לעשות את הצעד הראשון לקראתו, היא שעודדה את יהודה להתגבר על פחדיו שלו ולצאת גם הוא לקראתה: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי... וְלֹא יָסַף (רש"י: לא פסק) עוֹד לְדַעְתָּהּ".
לפנייה לכתב/ת 
