משטריימל מאכער ועד גרמען חרזן: עבודות של חרדים
וגם גונז ספרי הקודש בבתי העלמין, מנחה תהלוכות ספרי תורה ומפרישת חלה: עולם התעסוקה החרדי מכיל כמה קטגוריות ייחודיות שלא תמצאו בשום מגזר אחר. אז מי אמר שחרדים לא עובדים?
"מוויינט התקשרו, לעומק ביררו/ לעם ישראל עזרו, את המיטב בררו/ לארהל'ה וינטרוב קראו, וגימיק חדש בראו/ ואם בקליפ נביט, נגיד זייער גיט!" לאהרל'ה וינטרוב (34) יש מקצוע שלא בטוח ששמעתם עליו. למחייתו הוא "גרמען-חרזן", ואת החרוזים לעיל שלף בלי לחשוב.
<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
מדובר בעבודה יוצאת דופן, במסגרתה היוצר מחבר חרוזים ושר אותן בחתונות חסידיות. וינטרוב והחרזנות מייצגים תחום אחד מני רבים שלא תמצאו בשום חברה מלבד זו החרדית. את מרכולתם המיוחדת הם מציגים בסדרה עב"מ - "עולם בעלי המלאכה" (או בהגייה החסידית: "עוילם בעלי-מלוכה"), בהגשת אושיית הרשת והדיגיטל מלך זילברשלג.
קראו עוד בערוץ היהדות:
"כולם יודעים שאצל החרדים יש מקצועות יוצאי דופן ובהם מוהל וסופר סת"ם", אומר הבמאי ויוצר הסדרה, אורי גרודר, האחראי על תחום המורשת בכאן 11. "רצינו לחשוף מקצועות נוספים שייחודיים למגזר". את התוצאה אפשר לראות בתשעה פרקים בני חמש דקות כל אחד.
מרגע החתונה חובשים כל החסידים (למעט החב"דניקים) כובע עשוי פרווה בשבתות, חגים ובאירועים חשובים. מדובר בפריט יקר להפליא, שמחירו מגיע עד לאלפי דולרים, מאחר ולעיתים יש צורך בעשרות זנבות שהיו שייכים בעבר לשועל אפור מצוי או לבני משפחתו (צובל, דלק הסלעים חורפן ועוד).
"שטריימל מאכערים", או בעברית יצרני שטריימלים, נחלקים לפי חצרות, ובהתאם לאיכות המוצר ולגודל הכובע - המחיר עולה.
החרדים האשכנזים נוהגים לאכול בשבת אוכל חם שהונח על הפלטה כבר ביום שישי אחר הצהרים. אחד המאכלים הבודדים שיכול לשרוד חימום של קרוב ליממה מבלי להישרף, היא פשטידת האיטריות המכונה קיגל (או קוגל, תלוי באיזה חלק של אירופה סבתא שלכם נולדה).
הקוגל מאכער הוא מומחה להכנת פשטידת האטריות הזו, שמגיעה בסירי ענק ונחתכת לפרוסות דקות משולשות, והיא מעדן חובה בקידושים בשבת. זה המקום להזכיר, שהציבור החרדי חצוי בשאלה הרת גורל: קיגל עתיר סוכר עם תוספת צימוקים, או מפולפל היטב עם מלפפון חמוץ בצד. יאמממ.
"הכנסת ספר תורה" היא חגיגה קולנית ושמחה שמהווה חלק מהנוף ברחוב החרדי. בני כל העדות נוהגים להוליך בתהלוכה ססגונית ספר תורה חדש שנכתב עבור בית כנסת. בני עדות המזרח מביאים מנחה שיודע בדרך כלל גם לשיר, שיעורר את הקהל לשמוח, לרקוד והכי חשוב לעצור כמה פעמים בדרך על מנת להתרים את הקהל עבור הזכות להחזיק ולהוליך את ספר התורה קדימה.
אדם שתפקידו הוא לקבור בבית עלמין ספרי תורה, תפילין ומזוזות שנפסלו, וגם ספרי קודש בלויים, מאחר והללו מכילים "שמות קדושים" של בורא העולם. מפאת קדושתם של הספרים אסור להשליך אותם לאשפה, מרגע שהם יוצאים מכלל שימוש, ואלא לקבור אותם בבית עלמין, ממש כך. בכל עיר שבה יש ריכוזים דתיים, מפוזרים פחי גניזה גדולים ובתוכם מניחים את כל הטעון גניזה וקבורה.
מכינת פאות הקסטם, המוזמנות ומותאמות לנשים מהמגזר החרדי, וגם פאות פשוטות יותר – תלוי בכיס, בתקציב ובזרם החרדי. כך או כך, כמעט כל אישה חרדית נוהגות לכסות את ראשה בפאה מרגע נישואיה, מטעמי צניעות.
מדובר בשוק גדול ומלא בכסף ואופנות שונות. פאה עשויה להגיע אף למעלה מעשרת אלפים שקלים – לפי סוג השיער, אורכו וצבע השערה (בלונדיניות משלמות יותר). וזה עוד לפני שהזכרנו את המחלוקות הפנימיות - האם מותר או אסור לחבוש פאה, ומה מקור השיער, בהתאם לתת-המגזר הדתי שאליו משתייכת האישה.
ערב שבת, בחוץ סוער – והחשמל כבה. תשבו בחושך, בקור, ותאכלו בשבת אוכל קפוא? כנראה שלא. כאן נכנס ה"גוי של שבת", שבתנאים מסוימים מותר לרמוז לו, והוא מבצע. המיוחד בג'וב הזה, אגב, הוא שכל שומר מצוות צריך אותו, אבל אף דתי או חרדי לא יוכלו לעבוד בו.
היא המזווגת ומחברת בין רווקים ורווקות מהמגזר החרדי, ולשם כך צריכה להכיר היטב את המשפחות והניואנסים של כל חצר חסידית ולחשב מי מתאים למי. למעשה, היא החולייה העיקרית המחברת לבבות למשפחה אחת, ואחר כך מלווה ומדריכה את הזוג המתהווה במעט הפגישות תחת לחץ של זמן ושל ההורים, עד להחלטה האם להתחתן או לעבור לשידוך הבא.
כל אישה דתייה שיודעת לאפות, הייתה מבצעת במטבח ביתה את הטקס הזה ללא שום התרגשות. אלא שבעשור האחרון מדובר בטקס שיכול להיערך בהשתתפות אלפי נשים נלהבות שמוכנות לשלם כסף כדי להשתתף בחגיגה.
מי שעורכת טקסי הפרשת חלה מזה כשבע שנים היא ענבר טביב (41), אמנית וזמרת. כשהיא נשאלת האם היא חרדית והאם היא רבנית, טביב פורצת בצחוק מתגלגל ומשיבה: "אני עובדת את ה' בשמחה. המשפחה שלי חרדית, אבל אני לא אוהבת לקטלג את עצמי מבחינה דתית. אני שייכת לבורא עולם".
את טקסי הפרשת חלה החלה לבצע לאחר שגילתה כי יש להם השפעה מבורכת על המשתתפות. "נשים גילו כמה ישועות יש באירועים כאלה. אני בעצמי יכולה להעיד כמה נשים שהשתתפו בהפרשת חלה ובזכות התפילות זכו לזיווגים, נפקדו בילדים, ברפואה לחולים ובאינספור ניסים ונפלאות. למעשה לא מדובר בטקס דתי, אלא באירוע רוחני ומסורתי שמתאים לכל המגזרים - חילוניות, דתיות וחרדיות.
"אני יודעת שקוראים לזה טרנד, אבל זה לא טרנד - אלא התאחדות כדי לקיים מצווה ביחד, וזה כוח נשי שאין לתאר. רק מי שנמצאת יכול לחוש את ההתעלות הרוחנית, שבה כולן מבקשות מתפללות, ושמחות ביחד, ומברכות האחת את השנייה. באירועים שלי אני לא רק מפרישה חלה, אלא גם שרה והשירה פותח לבבות, כי מוזיקה זו שפה אוניברסלית".
מה השירים הפופולריים ביותר?
"'שמור נא עלינו' של עופרה חזה, שגם אברהם פריד מבצע, 'ילדים זה שמחה', 'ברכת אלוקים' של חיים ישראל ו'מודה אני' של עומר אדם".
גם בהפרשת חלה שבה יש רק חרדיות שרים שיר של עומר אדם?
"בטח, הן אוהבות את השיר ובעיקר את המילים, אבל הן כמובן לא יודעות שזה של עומר אדם".
בחזרה לווינטרוב ה"גרמען-חרזן", חסיד סטריקוב. "בקרב החסידים יש מנהג עתיק יומין שבו בחתונה אומרים דברי שבח והלל על החתן והכלה ועל הקב"ה", הוא מסביר. "יש גם רבים שנוהגים לעורר את החתן לעשות תשובה לפני החופה, ובחרוזים.
"במקור זה היה נאמר ביידיש בלבד, אבל עם השנים - בגלל שרבים לא מבינים את השפה - אז חלק מהחרוזים הם בלשון הקודש, כלומר בעברית. בדרך כלל עושים את זה בחורי ישיבה, וכאשר אני למדתי בישיבת 'נועם התורה', התחלתי לעשות את זה בעצמי, בהתנדבות מלאה כמובן.
"בתחום הזה אין פרסומת, השם עובר מפה לאוזן - ועם השנים הדבר התקדם והפך לחלק מהפרנסה, אבל עדיין במחצית מהמקרים אני מופיע לפני יתומים או נזקקים, ואז זה כמובן בהתנדבות".
למקרה שתהיתם, גם אצל חרדים יש חתונות ואירועים של סלבס. "הוזמנתי לשבע ברכות של בתו של דן גרטלר, המולטי-מליונר, והייתי גם בכנס שבו נכח האדמו"ר מגור".
אתה מכין מראש או דווקא מאלתר?
"גם וגם. בחלק מהמקרים מבררים פרטים על המשפחה ויוצרים גימטריאות וראשי תיבות שמשתלבים בחריזה ובשירה, ולעיתים זה גם משולב בפלייבק, שגם אותו מכינים מראש. אבל חייבים לדעת להגיב לסיטואציות שונות. למשל, אם מגיע באותו רגע אחד הדודים, או אם האדמו"ר מופיע בהפתעה.
"יש גם כאלה שאוהבים לנסות ולעשות פאדיחות. הייתי פעם בחתונה וסיפרו לי שלחתן יש אח בשם צלופחד שמחלק פיתות לנזקקים. חיברתי על זה חרוזים יפים, ופתאום אני רואה שכולם צוחקים והבנתי שעבדו עליי".
מה עשית?
"חיברתי מיד חרוזים על זה שכאילו יש לו אח נוסף בשם בועז שמצחצח נעליים לחברי כנסת. כולם צחקו. עברנו את זה בשלום".
- עב"מ ("עולם בעלי מלאכה"), מדי חמישי ב"כאן" דיגיטל
