מפת ההגירה הישראלית: שלום, אני נוסעת. אבל לאן?
מ"הקיוסק של צחי בקופנגן" דרך "דניאל - שירותי מוזיקה בברלין" ועד הרילוקיישן המשפחתי בעמק הסיליקון – כחצי מיליון ישראלים מתגוררים בחו"ל. למה הם נסעו, איך הם בחרו את היעד, והאם מתישהו הם יחזרו? מבט על ההגירה הישראלית כל הדרך מ"נפולת של נמושות" ועד הבית הישראלי שמוקם בחו"ל
כל מי שמטייל בחו"ל מכיר את ההרגשה הזאת: לא משנה באיזה יעד אתה נוחת, לאיזה אי נידח הגעת או באיזו מדינה רחוקה בחרת לטייל – תמיד תפגוש שם ישראלי שמתגורר במקום, ובדרך כלל יותר מאחד.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אבל כמה ישראלים גרים מחוץ לישראל? התשובה הנכונה היא שאף אחד לא באמת יודע ותלוי איך סופרים. לפי נתוני הלמ"ס, מעל לחצי מיליון ישראלים יצאו לחו"ל בשנים 2015-1990 ושהו שם יותר משנה ברציפות.
קראו עוד בערוץ היהדות:
אף שיש מספר מדויק (527 אלף), אף אחד לא יודע בדיוק מה הם עושים שם, והנתונים לא מבחינים בין ישראלים שמהגרים לצמיתות, בין אנשי היי-טק ברילוקיישן של שנתיים ובין חיילים משוחררים בטיול ארוך אחרי צבא. לראיה, באותה תקופה חזרו לארץ - לאחר שהייה ממושכת בחו"ל - 230 אלף ישראלים, כך שאי אפשר להצביע על מספר מדויק של ישראלים שגרים מחוץ לישראל, אבל בהחלט ניתן להניח שמדובר במאות אלפים.
מ"נפולת של נמושות" למשפרי חשבון בנק
קפיצה קטנה אל שנות ה-70 מעלה את הדיון על הגירה של ישראלים לרמות אמוציונליות. המהגרים היו "נפולת של נמושות" ונחשבו לבוגדים. הם נטשו מדינה קטנה, עמוסת בעיות ומתחים ביטחוניים לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מעבר לים.
לאורך השנים השתנה השיח. הדמוגרפיה המשתנה בישראל, הגלובליזציה ומשתנים נוספים גורמים לכך שההגירה כבר לא נתפסת כ"ירידה", אלא כאופציה לגיטימית עבור אנשים שרוצים לשפר את חייהם.
הסיבות העיקריות לעזיבה של ישראלים הן כלכליות – מהגרים קלאסיים שרוצים לשפר את מצבם הכלכלי, דרך שיפור ההשכלה והסטטוס המקצועי, רילוקיישנים והזדמנויות כלכליות.
בעבר נבדקו גם מוטיבציות הקשורות למצב הביטחוני או סיבות הקשורות למנטליות המקומית, אך אלו התבררו כמשמעותיות פחות מהסיבות הכלכליות, ואפשר לומר די בוודאות שכל שאר הנסיבות, שלעיתים מהגרים מדברים עליהן כסיבה לעזיבה, הן זניחות יחסית לנושא הכלכלי.
החזקים עוזבים
לדברי ד"ר קארין אמית, ראש התוכנית לתואר שני בהגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין, אם מסתכלים על ממוצע הפרופיל ההשכלתי והתעסוקתי של הישראלי שמהגר לחו"ל, מוצאים שהוא גבוה יותר מהממוצע בישראל. במילים אחרות: החזקים יותר עוזבים.
על פי מחקרים בתחום, ההגירה בעשירונים התחתונים היא נמוכה למדי, ואם יש כאלה - מדובר באנשים שיש להם משפחה בחו"ל או הזדמנות מסוימת ספציפית.
למה רואים הבדל כזה בפרופיל של המהגרים?
"לא כל אחד יכול לקום ולהחליט להגר. רק אדם שמאמין בעצמו וחושב שהוא יכול להצליח בסביבה חדשה ומאתגרת ולהתרומם מבחינה כלכלית ילך על זה. מי שחושש או שיש לו מחסומי שפה, יעדיף בדרך כלל להישאר במקום המוכר".
לאן הישראלים מהגרים?
"מרביתם לארה"ב. על פי הערכות, כ-70% מהמהגרים הישראלים נוסעים לארה"ב, בעיקר לערים הגדולות – ניו יורק, בוסטון, לוס אנג'לס, מיאמי ועוד".
ד"ר אמית מוסיפה כי "הפרופיל של הנוסעים לארה"ב גבוה מזה של הישראלים המהגרים למקומות אחרים. הם יותר משכילים ויותר חזקים מבחינה כלכלית. רמת אי השוויון בארה"ב גבוהה, ואתה מתוגמל יותר על כישורים חזקים, ולכן לבעלי כישורים אטרקטיבי יותר להגר דווקא לשם. כאשר מסתכלים על פרופיל הישראלים בארה"ב היום, רואים יותר משפחות ומהגרים בגילים מבוגרים ביחס ליעדים אחרים".
היעד השני המושך את הישראלים הוא מערב אירופה, ובייחוד ברלין ולונדון. לדברי אמית, יותר צעירים ומשפחות צעירות מהגרים לאירופה, "לעיתים עדיין ללא ילדים. גם כאן השיקול הוא בדרך כלל כלכלי. הם צעירים, משכילים, נוטים לשמאל וכאלה שהשיגו דרכונים אירופים כלשהם.
"מכיוון שזו הגירה צעירה יחסית, מהשנים האחרונות, קשה לדעת אם הם יישארו שם לאורך זמן או ישובו בסופו של דבר לארץ, ונצטרך לעקוב אחרי המספרים בשנים הקרובות".
הרנסנס של ברלין
אחד היעדים הכי חמים עבור הישראלי המהגר הוא, ללא ספק, ברלין. לדברי פרופ' גד יאיר, מחבר הספר "אהבה היא לא פרקטיש" העוסק בישראלים בברלין, מקור המשיכה הוא ביכולת לספק משהו הפוך לחוויה הישראלית.
"שם אתה יכול להיות מי שאתה רוצה. החוויה היא של חופש אין-סופי. אין משפחה שיושבת לך על הכתף, אין שאלות פוליטיות או אישיות - כל אחד הוא אי בודד. זה מייצר תחושה של שקט, רווחה ונועם. לזה נוסיף את יוקר המחיה הנמוך יחסית, התרבות והאווירה החיובית בעיקר כלפי המהגרים".
מהו הפרופיל הממוצע של הישראלים בברלין?
"מדובר בפרופיל יחסית צעיר, שמורכב ברובו משכבה סטודנטיאלית או צעירים בתחילת הקריירה. רבים מהם לומדים לתארים שונים או באים ללימודי שפה ונשארים עוד תקופה מסוימת בעיר. מרביתם חוזרים לבסוף לישראל, ואולי נכון להגיד שהמגורים בעיר מהווים פאזה מסוימת בחיים, אך עבור הרוב היא לא מהווה מקום מגורים סופי".
רבים בישראל מתפלאים על המשיכה של ישראלים צעירים דווקא לגרמניה.
"אכן יש משיכה, בעיקר בגלל המאפיינים שציינו, אבל לישראלים שגרים בעיר יש המון אסוציאציות לשואה – הרכבות, השלג, אתרי הזיכרון. החוויה של הישראלים שגרים בעיר היא ייחודית, כי העבר חוזר ועולה".
פרופ' יאיר מסביר כי "מרבית הישראלים בוחרים לחזור הביתה, כי הפער התרבותי הוא גדול מדי וקשה להם להשתקע שם לצמיתות. הישראלים אף פעם לא יהיו גרמנים, והזרות תמיד תישאר. חלק מהקושי נובע גם מהדור הבא – אף ישראלי לא רוצה לגדל ילד גרמני, וזה בהכרח מה שיקרה אם תישאר שם ותקים משפחה.
"יש גם משהו לא פתור בזוגיות של ישראלים עם גרמנים. זה מבוסס על מִשקעים ומִטענים הקשורים לכבוד הלאומי. מדינת ישראל נמצאת איתך גם במיטה. ישראלים נושאים בתוכם מִשקעים לאומיים נורא חזקים, וזה בא לידי ביטוי במערכת היחסים וסביב נושא המיניות".
במה השוני מתבטא?
"המיינסטרים הגרמני מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים. הישראליות מייצרת אדם שלא מפריד בין מחשבות לרגשות, ואילו בגרמניה יש הפרדה מוחלטת. הגרמני במצבים רבים הוא שכלתני בלבד. צדק, צדק, צדק ואין חמלה. המפגש הזה נורא קשה עבור ישראלים.
"זה בא לידי ביטוי באופן קיצוני בחיי האהבה והזוגיות. הגרמנים מנהלים חיי אהבה באופן פרקטי – והישראלים נדהמים מזה. יש סיטואציות בגרמניה שבהן זוגות מקומיים נפרדים, אבל הם ממשיכים לגור באותו בית ואפילו לחלוק את אותה מיטה כי זה הדבר הפרקטי לעשות. אלה מצבים שמרתיעים ישראלים מלהישאר. קשה לחיות במדינה שבה המקומיים כל כך שונים ממך".
יוצאי ברית המועצות – הגיעו ונסעו
סוג נוסף של מהגרים ישראלים הם עולים חדשים שמגיעים לישראל, נשארים תקופה מסוימת וממשיכים הלאה. בעיקר בולטים בהקשר זה עולים ממדינות חבר העמים לשעבר שהמשיכו אחרי עצירה בישראל ליעדים נוספים, כמו ארה"ב, גרמניה וקנדה. על פי הערכות, מ-1.3 מיליון עולים שהגיעו מברה"מ, כ-20% המשיכו ליעדים אחרים.
לדברי אמית, "צריך להבין שההגירה מברית המועצות נבעה מגורמי דחיפה חזקים, ונוצרה מהר מאוד תופעת עזיבה הדומה להגירת 'עדר'. הגוש התפרק, אי הוודאות הייתה גבוהה, ונוצרה תחושה שצריך להמשיך הלאה.
"עבור היהודים שסבלו גם מאנטישמיות היעד הברור היה ישראל, אבל אם אחרי תקופה מסוימת נפתחו להם אפשרויות נוספות, חלקם בחרו להמשיך הלאה, לצד יהודים שהחליטו מלכתחילה להגר ליעדים אחרים".
לנתק, או לשמור על קשר?
העולם השתנה, ואין ספק שהמדיניות הישראלית, הכרוכה אולי באווירה הציבורית, היא לא לנתק את הישראלים שגרים בחו"ל, אלא דווקא לשמור איתם על קשר ולחזק את הישראליות, גם אם היא בארצות אחרות.
 |
|
בהקשר זה יש פעילויות מקומיות שמכונות "הבית הישראלי", וניכרת הרבה פחות ביקורתיות כלפי הצעד. אדרבה, יש ניסיון להבליט את היתרונות – קהילות בחו"ל שתומכות בישראל וקשר עם הדור השני, שעשוי יום אחד לשוב לגור כאן.
מנגד, החיבור של הישראלים בחו"ל עם "השותפים הטבעיים" - הקהילות היהודיות - עדיין לא חזק. לדברי אמית, מרבית הישראלים שמהגרים מבקשים להתחבר לישראלים המקומיים ולא לקהילות היהודיות: "רובם לא דתיים ומוצאם הישראלי יותר דומיננטי לקליטתם מאשר היהדות. המוכר והידוע, עבורם, הוא הישראלי ולא היהודי. אני לא רואה הגירה למקומות מסוימים בגלל שיש שם קהילות יהודיות מבוססות, אלא למקומות שבהם יש קהילות ישראליות חזקות".
לפנייה לכתב/ת 
