שביעי של פסח ומיד שבת: מתי מותר חמץ? ומתי המימונה?

כל מה שרציתם לדעת על פסח: היכנסו לעמוד המיוחד שלנו

מותר לאכול קטניות בשבת אסרו-חג?

מה דינם של אשכנזים, לגבי איסור קטניות בשבת שאחרי הפסח (אסרו חג), השנה? מותר להשתמש? האם מותר לבשל מערב החג (בחג)?

בניגוד לחמץ, הקטניות אינן מוקצה, ומותר לאשכנזי להחזיק קטניות ולתתן לאורח ספרדי, ואפילו לבשלן. לכן, קופסאות שימורי קטניות סגורות (שהיו כשרות לפסח, ונותרו במקום מיוחד) – ניתן לפתוח ולהשתמש. כמו כן, מותר לקנות קטניות וגם לבשל אותן לשבת.

יש רבים המקילים גם לבשל ביום טוב או בחול המועד, תבשילי קטניות המיועדים לשבת. לדעתם, מכיוון שיש ספרדים רבים הגרים במקום – אפשר לכבד אותם אם יבואו לביקור בפסח, ולכן אין בזה מוקצה וכנזכר.

כמובן, שצריך להקפיד על מספר דברים:

א. לא לשכוח עירוב תבשילין (דבר הנכון ללא קשר לקטניות).

ב. להקפיד שלא לאכול ממאכלי הקטניות במהלך החג (האשכנזים, כמובן).

המימונה בשבת. מתי נחגוג?

המימונה במקורה הוא חג עממי במסורת יהדות מרוקו, שמציינים במוצאי שביעי של פסח. בארץ בדרך כלל חוגגים בכ"ב בניסן (שביעי של פסח הוא בכ"א ניסן), ואילו בחו"ל הוא חל בכ"ג ניסן, מכיוון שבחו"ל נוהגים יומיים של חג. (היום השני ככל החגים בחו"ל – יום טוב שני של גלויות).

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

ישנם מספר הסברים לחג זה, יש אומרים שהוא מלשון מאמינים, והכוונה, מכיוון שבחודש נסין נגאלו ישראל ממצרים, ובניסן עתידים להיגאל (מסכת ראש השנה דף יא, א), ומאחר ויצא רוב חודש ניסן והגאולה השלמה עדיין לא הגיעה – בחגיגה זו מביעים את האמונה בגאולה.

הסבר נוסף הוא, שבאיסרו חג נפטר רבי מיימון, אביו של הרמב"ם ז"ל, שחי ופעל גם במרוקו.

אחד ההסברים לקיומו של החג באופן שאנו מכירים (אירוח ואכילת מאכלי בצק) – נובע מהזהירות היתרה שהייתה מקובלת במהלך ימות הפסח, שבו נזהרו שלא לאכול איש אצל רעהו, בגלל שוני במנהגים הקשורים להימנעות מחמץ וכיוצא בו. לכן, מיד לאחר הפסח היו מארחים איש את רעהו, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה, אלא בגלל חומרה, והנה עתה הם אוכלים איש ממאכלי רעהו.

השנה, מכיוון שמוצאי שביעי של פסח חל בשבת, ועדיין אי אפשר לאפות, לבשל ולהכין מאכלי חמץ; גם בגלל שאין חמץ בבית , וגם בגלל שאי אפשר לבשל ולאפות בשבת – דוחים את החגיגה למוצאי שבת ויום ראשון שלאחריו – כ"ג בניסן.

במקרה כזה, גם תחול המימונה באותו היום בו מציינים אותו בחו"ל. שכן, כפי שכתבנו בתחילה – בחו"ל, לעולם מציינים את המימונה בכ"ג בניסן.

איך משתמשים באש בין החג לשבת?

את האש מדליקים לפני כניסת החג, היום (ה'). אפשר להדליק נר נשמה גדול.

בישול מאכל, נחשב כמלאכה המותרת ביום טוב, כיוון שהוא חלק מעונג יום טוב, שהאוכל יהיה טרי ומוכן (בפרט בימים בהם לא היו אמצעים לקירור ושימור טרי של האוכל המבושל), בתנאי, שהבישול הוא לצורך החג, ולא לימים אחרים. אולם הדלקת האש עצמה – אסורה (אפשר להדליק אש מערב יום טוב, ולשמור עליה). לפי זה, בישול על כיריים חשמליות הנדלקות על ידי שעון שבת (טיימר) – מותר לכתחילה.

העברת אש, כלומר, שימוש בלהבה קיימת, והעברתה לתנור, כיריים – מותרת לכתחילה, ונוהגים להשאיר אש דולקת בנר (הדולק 24 שעות), וממנה להעביר ולבשל. מכאן, שמותר גם להגדיל את עצמת האש והלהבה, כדי להרתיח, ולקדם הבישול.

כיבוי אש מוגדר כמלאכה, ולכן אסור לכבות אש גם ביום טוב (כלומר, בחג) וכן הקטנת הלהבה אסורה, אלא אם כן הדבר נדרש לצורך הבישול, למשל למנוע חריכת האוכל וכדומה. במקרה זה מותר להקטין את הלהבה כנדרש (אגב, שינוי עצמת החום בתנור ובכיריים חשמליות בדרך כלל אסורים, מכיוון שפעולה זו עלולה לגרום לכיבוי או הדלקת גוף חימום, וצריך לברר את הדין, ביחס לכל כלי ותנור חשמליים).

בסיום הבישול, אין לכבות את האש באופן ישיר, אך מותר לעשות זאת באופן עקיף; מכשירים חשמליים

על ידי טיימר, וגם בכירי גז, יש כיום שעון שאפשר לכוונו מראש לזמן הדלקה מוגבל, וזו הדרך הרצויה ביותר לאפשר כיבוי ביום טוב. גפרור בוער מניחים על משטח לא דליק בצד, עד שנכבה מעצמו.

הסבר: יסוד ההבדל בין שבת ובין חג (יום טוב) הוא ההיתר לעשות מלאכה לצורך הכנת מאכלים. כך נאמר בתורה ביחס לפסח (והוא הדין לשאר החגים): "...כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" (שמות יב, טז). מצד אחד – איסור מלאכה (כל מלאכה לא יעשה בהם) ומצד שני – היתר למלאכות הנדרשות להכנת מאכלים. (אשר יאכל... יעשה לכם). חכמים סייגו היתר זה למלאכות שאי אפשר לעשותם מערב חג, ואילו מלאכה שאפשר לעשותה מראש, ולא תפגע בטיב ובאיכות האוכל – אסורה ביום טוב.

קביעה זו, וכן פרטים אחרים ביחס להיתר או איסור מלאכות, הינם חלק מהתורה שבעל-פה, כלומר, סמכותם של חכמים לפרש את כוונת התורה, כפי שנמסרה למשה בסיני, וכן מהצורך לקבוע גדרים וסייגים לאיסורי תורה, למניעת איסורים חמורים יותר.