זמני הצום, הלכות ט' באב - וסקר: האם אתם צמים (התשע"ט)

מלבד עינויים אלה מחמירים גם במנהגי אבלות: אין יושבים על כיסא עד חצות היום, אין מברכים ב"שלום", אין מתעסקים בדברים בטלים המסיחים את הדעת מן האבלות, ומלאכה שאינה חיונית - אין עושים עד חצות היום.

אין לומדים תורה ביום זה אלא בנושאים הקשורים לחורבן, כמו מגילת איכה או מדרשי החורבן, או בנושאים הקשורים לסבל האנושי כמו ספר איוב.

תשעה באב בכותל המערבי(צילום: אלי מנדלבאום)

חולים שרופא אוסר עליהם לצום אינם רשאים להחמיר על עצמם. מי שיכול לצום אבל צריך ליטול תרופות יבלען כדרכו. אם לבליעת התרופה יש צורך במים - ישתדל להשתמש בכמות קטנה (פחות מרביעית).

ילדים אינם חייבים לצום. ואין מחנכים לצום לשעות כשם שמחנכים ביום הכיפורים. 

סעודה שלישית, הסעודה המפסקת:

א. מצד אחד, נאמר בפוסקים כי בסעודה המפסקת אפשר לאכול אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו, ולהרבות בה בבשר ויין כבכל השבתות. ומצד שני, רוב הפוסקים סוברים כי יש לסיים את האכילה מבעוד יום, והיינו, לפני השקיעה, ולא להאריך בסעודה לתוך הלילה כבכל שבת. לכן, כדי לאפשר לאכול בנחת וכראוי, תוקדם תפילת מנחה. יש לסיים את הסעודה עד 19:30.

ב. יש סוברים, שבסעודה זו אין לנהוג מנהגי שמחה, ואף לא יחד עם חברים. ואולם, אם נוהגים כן בכל שבת – הדבר מותר, כדי שלא תיראה האבלות בפרהסיה.

יושבים על הרצפה(צילום: אלכס קולומויסקי)

חליצת נעליים:

א. מעיקר הדין נפסק, כי הציבור חולץ את נעלי העור אחרי אמירת "ברכו" של תפילת ערבית, משום שאסור להראות סימני אבלות בשבת. באופן זה קיימת בעיה נוספת של הכנה מקודש לחול, של הבאת נעלי הגומי לבית הכנסת, נגיעה בנעליים בזמן התפילה, ועוד.

ב. לכן, נהגו במקומות רבים לאחֵר את תפילת ערבית, וכן ננהג במקומנו.

ג. עם צאת השבת אומר כל אחד ואחת בבית: "ברוך המבדיל בין קודש לחול". אח"כ מחליפים את בגדי השבת ואת נעלי השבת לבגדי תשעה באב (התפילה תחל ב-20:45 בחלק מבתי הכנסת).

הבדלה:

 א. אין עושים הבדלה, אבל בתפילת ערבית אומרים "אתה חוננתנו".

ב. אחרי תפילת ערבית מברכים על האש "בורא מאורי האש". מי שלא שמע או שלא בירך בבית הכנסת - יברך בביתו.

ג. ביום ראשון בערב, מוצאי הצום, משלימים את ההבדלה על כוס יין, אבל בלי נר ובלי בשמים.

ויש שגם ישנים על רצפת הכותל, ליל תשעה באב התשע"ח(צילום: אלכס קולומויסקי)

כדורים לפני הצום:

האם מותר לקחת בשבת כדורי "קלי צום" כפי שעושים לפני צומות? או שזה הכנה מקודש לחול? מה אפשר לעשות?

יש לדון בלקיחת גלולות אלו בשבת משני היבטים: א. איסור הכנה משבת לחול. ב. לקיחת תרופות בשבת.

לגבי ההיבט הראשון, פעולת פעולה הנעשית בשבת וכל עניינה להתכונן ליום אחר, אסורה באיסור הכנה משבת לחול. אולם, כל זה דווקא כאשר התוצאה היא ביום שאחרי השבת.

במקרה שלנו, כיוון שאין בפועל הכנת דבר, אלא בשבת הוא מרגיש טוב יותר, שכדי שיוכל לצום בקלות ביום ראשון – אין בזה משום איסור הכנה (בשם הרב אשר וייס).

לגבי איסור של נטילת תרופות בשבת, יש אוסרים גם לקיחת ויטמינים (שש"כ לד, כ), אולם הוסיף שם שאם לוקח הוויטמינים לשם אכילה – אין בזה איסור.

יש שכתבו, שיערב את הגלולה כבר בערב שבת, ובאופן זה לא תהיה ניכרת הגלולה, ויהיה מותר לקחתה בשבת (ארחות שבת כב, קפו)

לסיכום, מותר בשבת לקחת גלולות "קלי צום", ורצוי להכינן מערב שבת בתוך מאכל אחר, וכך לבולען בשבת.

מוצאי ט' באב:

א. נוהגים לקדש את הלבנה אחרי תפילת ערבית.

ב. בדרך כלל נוהגים להחמיר במנהגי האבלות של תשעת הימים – אכילת בשר ושתיית יין – עד חצות היום הבא, אולם השנה, כיוון שהצום נדחה – נפסקים מנהגי האבלות כבר במוצאי הצום.

הבדלה לחולה שאוכל בתשעה באב:

אבי הוא אדם מבוגר שאינו יכול לצום עד סוף היום בתשעה באב. מכיוון שהשנה הצום מתחיל במוצאי שבת, האם לפני האכילה ביום ראשון הוא צריך לעשות הבדלה?

חיוב ההבדלה בצום תשעה באב שחל במוצאי שבת – שנוי במחלוקת ראשונים: לדעה אחת, אין חובה להבדיל מכיוון שבמוצאי שבת אי אפשר להבדיל – פקע מהם החיוב גם אחר כך.

דעה שנייה סוברת, שיש להבדיל במוצאי שבת, ויתנו לילד קטן שיטעם, כפי שנוהגים האשכנזים במוצאי שבת חזון בשנים רגילות.

הדעה השלישית סוברת, כי מבדילים במוצאי הצום (מוצאי יום ראשון) מכיוון שבמוצאי שבת אי אפשר להבדיל, וניתן לקיים הבדלה עם יום שלישי. כדעה זו נפסק להלכה. וכך היא הלשון בשולחן ערוך: "ליל תשעה באב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש; ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנו).

לפיכך, מכיוון שאנו פוסקים שלא פקע דין ההבדלה, לכן אסור לחולה לאכול או לשתות בלי הבדלה.

מתי עושה החולה את ההבדלה?

יש אומרים, שמכיוון שידוע שלא יסיים את הצום – שיבדיל במוצאי שבת. אולם אחרים סוברים שימתין עד אשר יצטרך לאכול (ביום ראשון), ורק אז יבדיל, וכך הוא המנהג.

לסיכום:

בתשעה באב החל במוצאי שבת, ויש אדם מבוגר או חולה שידוע שלא יצום כל היום – עליו לעשות הבדלה לפני שיאכל.

יש נוהגים לקרוא את מגילת "איכה" מתוך מגילה כשרה. במקרה זה מברכים לפני הקריאה "על מקרא מגילה". 

בספרי הקינות מצויות קינות רבות שחוברו במשך הדורות. חלקן הגדול בשפה פיוטית קשה, שגם לדוברי עברית רהוטה קשה להבינה. יש מקום לקצר באמירת הקינות כדי להרבות בכוונה. במקומות רבים יש רשימה של קינות נבחרות, וכן מוסיפים קינה שחוברה לזכר קורבנות השואה.

אישה בהיריון חייבת בצום?

אני מתחילה את החודש התשיעי להריוני, ורציתי לשאול אם עליי לצום את צום תשעה באב (אהיה אז בשבוע 40).

צום ט' באב הוא חמור יותר משאר הצומות (י"ז בתמוז, עשרה בטבת, צום גדליה ותענית אסתר); הצום מתחיל כבר מהערב, ושאר הצומות – רק בבוקר; בתשעה באב אסורים בחמישה דברים – אכילה ושתייה, רחצה, נעילת נעלי עור, סיכה בשמנים ויחסי אישות, לעומת זאת שאר הצומות אסורים רק באכילה ושתייה.

בדברים אלה דומה תשעה באב ליום הכיפורים בחומרת הצום. אולם יש הבדל ביניהם: צום יום הכיפורים הוא מן התורה, לעומת צום תשעה באב, שהוא תקנה של הנביאים וחכמים. אנו אף מאמינים ומקווים שצום זה יתבטל בזמן שייבנה בית המקדש, וכפי שכבר היה בימי הבית השני.

הבדל זה גם מביא להתייחסות אחרת בחומרת הצומות, כלומר הקלות מרובות יותר בשעת הצורך. בשולחן ערוך נפסק: "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כיפור" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד, ה). עם זאת, רבים הפוסקים האחרונים הטוענים שבימינו האנשים והנשים חלשים יותר מבימים קדומים והצום עלול להזיק להן או לעובר, ופוטרים אותן מלצום.

ומה לגבי אישה מיניקה?

בדרך כלל קשה לי מאוד בצומות. הפעם אצטרך להיניק תינוק בן חודשיים היונק כל שלוש שעות בערך. מה הדין?

ההלכה מחייבת נשים מיניקות לצום רק ביום הכיפורים ובתשעה באב. ובכל זאת יש הבדל ביניהם. צום יום הכיפורים הוא מן התורה, אולם צום תשעה באב הוא מדרבנן, ולכן בשעת צורך אנו מקילים בו הרבה יותר.

הבעיה העיקרית של צום מיניקות הוא לפעמים חוסר חלב לתינוק בעיקר אחרי יום הצום. בעיה זו אפשר לפתור על ידי הכנת חלב אם (באמצעות שאיבה) מראש והנחתו במקרר.

בתשעה באב, שאיסורו מדרבנן, ניתן להקל בשעת הצורך. הדבר נכון בעיקר אם ההנקה היא מלאה.

מה לגבי חיילים בפעילות מבצעית?

חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית וכל מי שנמצא בדרך באופן שקשה ללכת בלי נעליים, יכולים לנעול נעליים רגילות.

נשים מעוברות ומיניקות מתענות מעיקר הדין. אולם אפשר להקל עליהן אם הרופא אוסר עליהן לצום, או שהן חלשות מאוד. בעיקר השנה, שהצום נדחה מקילים יותר. רצוי להתייעץ עם רב.

חיילים בפעילות מבצעית יכולים להקל אם הדבר עלול לפגוע בפעילותם, הן לעניין אכילה ושתיה ובוודאי לגבי נעילת נעליים.