.jpg)
"שלא תפיל אישה פרי ביטנה"
החלטתי לא ללכת לתפילות שאנשים מצפים שאהיה בהן, של הכאב הזה, של החורבן, של האסון של ילדיי. יש כל כך הרבה תפילות בימים האלה שמדברות את הכאב שלי. אבל בחרתי דווקא בתפילה של מנהיג לחיים. פשוטה, קצרה, מתומצתת
"יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך ישראל בכל מקום שהם. אם שחונה, תהא גשומה. ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם בלבד, בעת שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה שלא תפיל אישה את פרי בטנה. ושייתנו עצי השדה את תנובתם, ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה..."
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
- לפרויקט התפילות המלא: לחצו כאן
יש הרבה תפילות שאני מתחברת אליהן, בעיקר בימים הנוראים. הראשונה היא פיוט קורע לב בשם "עת שערי רצון" שמתאר את העקידה, ואני נזכרת בילדיי, רואה את העקידה שלי. אבל התפילה שמרגשת אותי ביותר היא תפילה של מנהיג: הכהן הגדול. פעם בשנה הוא נכנס לקודש הקודשים בבית המקדש ונושא תפילה. אין זה נאום חוצב להבות. הוא נכנס לזמן קצוב, וצריך להתפלל - לא עבור עצמו, אלא עבור כל העם שהוא מנהיג.
יום כיפור בערוץ היהדות :
הוא השליח הרוחני, ועל אף הציפייה שגם התפילה שלו תהיה רוחנית - אני מוצאת בה פשטות נוגעת ללב. מה הוא מבקש? לא שננצח במלחמות, ולא שנמצא טכנולוגיות חדשות. הוא פשוט מבקש שתהא שנה טובה בכל מקום, בארץ ובעולם. וגם גשם הוא מבקש. ופרנסה. וחיים – "שלא תפיל אישה את פרי בטנה". אחר כך הוא מבקש שייתנו העצים תנובה, ולבסוף – שיהיה שלטון, שלא תהא אנרכיה.
נכנס הכהן הגדול ביום הכי גדול של השנה, ומדבר על הצרכים הבסיסיים של העם. ועוד כלל הוא קובע, שבבחירה בין הפרט לבין הכלל – הכלל חשוב יותר. אם עבור דרכים מתפלל שלא יהיה גשם, שלא תישמע תפילתו. בשעת מצוקה האדם רואה את המצוקה שלו, את עצמו, במקום להסתכל על הכלל. אי אפשר שאומה תתקיים מחשיבה אנוכית.
זה מזכיר לי את הבן שלי, אלירז. פעם שאלה אותו שלומית, כלתי, "מה משמח אותך?" והייתה בטוחה שיאמר שיש לו אותה ואת הילדים. ומה הוא ענה? "שאני חלק מעם גדול". מנהיג רואה אומה ומסתכל על הכלל, וכך אפשר לבנות עולם: ממים, מפרנסה. אי אפשר תמיד להסתכל רק על הקושי שלך.
החלטתי לא ללכת לתפילות שאנשים מצפים שאהיה בהן, של הכאב הזה, של החורבן, של האסון של ילדיי. יש כל כך הרבה תפילות בימים האלה שמדברות את הכאב שלי. אפילו ההפטרה בראש השנה, כשאומרים לרחל "מנעי קולך מבכי". אני לא רוצה ללכת למקום הזה, של המוות. בחרתי דווקא תפילה של מנהיג לחיים. פשוטה, קצרה, מתומצתת.
אין אחד שלא מבין מה זה פרנסה, למשל, וכמה זה אקטואלי להיום: שאדם לא יזדקק, שנוכל לתת, לכבד את האנושיות, שאדם לא יצטרך לחטט באשפה. וכמה רלוונטי להיום העניין הזה של היחיד מול הרבים, שיש שלטון ולא אנרכיה; וכמה רלוונטי שאישה תביא חיים. וזה המסר – החיים. כל השאר יבוא על מקומו בשלום.
לפנייה לכתב/ת 
מרים פרץ
צילום: מוטי קמחי
מומלצים
