שתף קטע נבחר

 

"תִּכְלֶה שָׁנָה אוֹ תָּחֵל, לֹא אֶתְפַּלֵּל"

מדי פעם מתפלק לי הלחש המטופש להפליא הזה, שאין לי כל ספק שאין לו השפעה על התוצאה. ובכל זאת, אני לוחש - ממש בשקט, שהילדים לא ישמעו את אבא מטנף כך - משום שכך אני מתגבר על המתח. כוחה של תפילה

תִּכְלֶה שָׁנָה אוֹ תָּחֵל,

לֹא אֶתְפַּלֵּל.

כְּשֶׁהַחֶרֶב עַל הַצַּוָּאר

אוּלַי אֶתְנַצֵּל

בִּפְנֵי עַצְמִי,

עַל שֶׁלֹּא הָיִיתִי

אֲנִי,

וְיָדַעְתִּי

שֶׁאֶהְיֶה

רַק בְּמָקוֹם אַחֵר.

 

בראשית התפללתי בדבקות של אדמו"ר. כל מילה בכל תפילה ובכל ברכה, בכל שעה של היום. לא הרהרתי בסוגיה האם יש מי ששומע, פשוט התפללתי בלי חישובים מה ייצא לי מזה. תפילה טהורה, של ילד. וכמו חב"דניק-מיסיונר בנשמה פעלתי על מנת להרבות תפילה בעולם. הצעתי תשורות לאחים ולקרובי משפחה כדי שיתפללו "כמו שצריך", וליבי נשבר כשראיתי אותם, או אחרים, מורדים בטקס.  

 

<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>

 

 

לא ברגע אחד נעלם אלוהים מחיי. היו אלה סדרה של רגעים שחלקם ננצרו והם בהירים לי גם כיום, ואת חלקם לא אזכור גם אם אחפור עמוק. בעיניי הילד שהייתי העוול היה כה עמוק, חד-משמעי ובלתי ניתן להסבר, שלא נותר עוד מקום לאמונה בבורא עולם. אקראיות נראתה לי כמו הסיבה והמסובב לכל הדברים המתרחשים בעולם, לי ולאחרים. סטטיסטיקה ואיזונים: הקיום כולו הוא קו אחד ישר, ממוצע, שמתחתיו נופלים אנשים לתהומות ומעליו מתרוממים אחרים לפסגות. רק הממוצע נותר יציב.

 

אבל התפילה נותרה נטועה בי, עמוק. המשכתי להתפלל, הפעם מתוך הבנה כי אין מי ששומע. המשכתי, משום שהבנתי - בתחילה בתת-מודע ובהמשך במודעות מלאה - שהריטואל הזה הוא דרך נהדרת לחזק את עצמי, להשיב בי רוח ולהעניק לי כוחות מחודשים להמשיך להיאבק עוד יום בעולם שאין בו תכלית מלבד הקיום עצמו והדרך עד לקצה.

 

ברגע אחד כזה, בבדידות מוחלטת, ישבתי על ספסל ודיברתי למישהי שהגיתי בה יומם ולילה. ידעתי שדבר לא יקרה, ובכל זאת - כמו שממלאים טופס לוטו, רק בשביל להחזיק איזה חלום - מילמלתי לחש.

 

וברגעים אין-ספור אחרים, באולם הכדורסל, המצאנו יחד מעין לחש. בכל פעם ששחקן מהקבוצה שלנו עמד על קו העונשין, מילמלנו אותו יחדיו בחרדת קודש שמא נפספס מילה ובגללנו יחטיא השחקן שכלל אינו שומע אותנו. כמה מהמילים בלחש הזה, הנייר לא יוכל לספוג. הוא כלל נאצות קשות לצד שורה של פסוקים מן ה"הלל". חיבור בלתי אפשרי בין קודש לחול.

 

כבר לפחות שני עשורים עברו מאז. המורה איננו, חלק מהשחקנים עברו לשחק או לאמן במדי הקבוצה שאותה אני אוהד, ועדיין מדי פעם מתפלק לי הלחש המטופש להפליא הזה, שאין לי כל ספק שאין לו השפעה על התוצאה. ובכל זאת, אני לוחש – ממש בשקט, שהילדים לא ישמעו את אבא מטנף כך – משום שכך אני מתגבר על המתח. כוחה של תפילה.

 

יום כיפור בערוץ היהדות :

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים