הבחירות האמיתיות: הרב של מי גדול יותר
בראשות מודיעין עילית עומד כבר כשני עשורים אדם אנונימי למדי שאין איש מכיר את המצע שלו, אבל כולם יודעים מי הרב שתומך בו. בירושלים אין כמעט צעיר חרדי שיודע להצביע על הרקורד של שני המתמודדים, אבל כולם יודעים איזה רב נפגע מאיזה מועמד. קווים לדמותו של שבר חברתי
הבחירות היצריות בירושלים הצליחו לתפוס את תשומת ליבה של מדינה שלמה, שלמדה להבחין בהבדלים הדקים בין חסידים לליטאים, בין אנשי גור לאנשי בעלז, ובין "הפלג הירושלמי"
ל"פלג המרכזי". אלא שאת הסיפור האמיתי, כך נדמה, החמיצו רבים.
ובכן, אולי מדובר בראש עיר מבריק? במנהל מוכשר? במה הוא נגרע מרון חולדאי התל-אביבי, למשל? אלא שלשאלה הזו, באופן סוריאליסטי לגמרי, אין תשובה. כלומר, ייתכן שהוא בהחלט כזה, רק שאיש לא יכול לדעת זאת. הבחירה של ראש עיריית מודיעין עילית לא נעשתה מעולם לגופו של האיש או ביחס לתוצאות פעולותיו. הכרונולוגיה של התמיכה בו התבצעה תמיד באופן צפוי מראש: קירבה עזה לחצרו של אחד מהרבנים המובילים, תמיכה או כנס בודד שבו מוכרז שמו כנציג "הנכון", ובחירה מלאה עבורו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הנרטיב של הבחירות בירושלים הפך, שלא בטובתו, למיקרו-קוסמוס לכל מה שמתרחש בפוליטיקה הפנים-חרדית, שאינה מקנה לפרט זכות בחירה, אלא זכות הצבעה. לאמור, החרדי רשאי אמנם לממש את זכותו הדמוקרטית ולהטיל לקלפי את שמות נציגיו, אלא שאת הבחירה בהם עושים רבנים גדולי תורה, והם שמורים עבור מי להצביע.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הרב הראשי: עת צרה היא, קראו תהילים
- ראש חזיר בבית הכנסת: בין הדתה להסתה/ ד"ר שאול שארף
- התסכול החרדי: "בתו של הרב עובדיה - רפורמית, רשעה ארורה"
אבל גם הנרטיב הזה עבר מוטציה: החרדי הממוצע כבר לא מצביע עבור המועמד שרבו בחר, אלא ניצב במערכה רחבה יותר, שכותרתה היא "הרב של מי גדול יותר": האם לרב החסידי יש משקל רב יותר משל רעהו הליטאי? ומה משקלו של הרב הספרדי? העובדה שהבחירות בריכוזים החרדיים הפכו לקרב סטיקרים על כבוד רבניהם, ראוייה לציון במאה ה-21, שבה ראוי היה לקוות כי לזהות המועמדים וכישוריהם יהיה משקל כלשהו.
בובה של רבנים
קחו למשל את מודיעין עילית, עיר מגוריי. העומד בראשה הוא אדם אנונימי ברמה הארצית בשם יעקב גוטרמן. לא רבים יודעים, אך האיש יושב על כיסאו החל משנת 2000 - כמעט עשרים שנה - כאשר מאז הוא נבחר שוב ושוב לראשות העיר כמעט ללא מתנגדים. בבחירות האחרונות, למשל, גרף האיש 88.7% מקולות הבוחרים. שלטונו בעירייה ובאגפיה הוא מוחלט, ומזה שנים איש לא מבקש לאתגר זאת.
"זו מצווה":
הגישה החרדית למרחב הציבורי
אליעזר היון
התקרית שבה סירבו ארבעה חרדים לשבת ליד נשים בטיסת אל-על, וגרמו להן לעבור מקום - איננה מייצגת את כלל החרדים, אבל היא בהחלט סימפטום לתפיסה התרבותית של המגזר: המרחב הציבורי נתון להם, בטח כשמדובר במצווה או בחומרה דתית
זו הסיבה, כנראה, שבימים הספורים קודם הבחירות, כאשר החליט סוף-סוף ראש העיר להפיץ שלטים במסגרת מיני-קמפיין - פניו כלל לא הופיעו עליהם. תחת זאת, נצפו דיוקנותיהם של גדולי הרבנים, כשמתחתם - שמו כבחירה הנכונה.
לאושרו של ראש עיריית מודיעין עילית, חצרו של הרב שאליו הוא מקורב נחשבת לחזקה בעיר, ושאלת "הרב של מי יותר גדול" פחות רלוונטית בעיר זו. לכולם בעיר ברור מי הרב הנערץ ביותר. מעמדו של גוטרמן בחצרו של הרב כל כך איתן, שבשנותיי הארוכות כעיתונאי, עת פניתי מעת לעת לקבלת תגובה עבור תחקירים קטנים שביצעתי, כמעט ולא נעניתי. איש באגף הדוברות, כפי הנראה, לא ראה איום אמיתי בעיתונאי שאינו משתייך לעיתון החזק בעיר – "יתד נאמן". לכתבות באינטרנט התושבים ממילא פחות חשופים.
מה הם כן יודעים על המועמדים?
הבחירות באלעד, חיפה, בית שמש וכעת ירושלים לא שונות מן הבחינה הזו. אין כמעט צעיר חרדי שמכיר את הרקורד של משה ליאון, למשל, כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, או את יכולותיו הארגוניות של עופר ברקוביץ' כסגן ראש העיר.
עופר ברקוביץ' ומשה ליאון. הרבנים יכריעו?(צילום: יואב דודקביץ)
מה כן יודעים הצעירים החרדים לומר? למשל, שדרעי והליטאים פגעו בכבודו של רבם, ומכאן שהמועמד שנתמך על ידם - במקרה הזה ליאון - איננו ראוי. אחרים, מאידך גיסא, מוכנים להקריב הרבה על מנת שברקוביץ', שנתמך על ידי קבוצה חרדית מתחרה ושנואה - לא ייבחר.
תפיסת העולם הזו מובילה לבחירתם של מועמדים שאיש ברחוב החרדי לא יודע מאומה אודותם. האם ראש עיריית ביתר עילית, למשל, ראוי? האם מכיר אי-מי בעיר מודיעין עילית את תוכניותיו של ראש העיר הוותיק לחמש השנים הבאות? איך מתכוננים השניים לטפל בליקויים שמהם סובלים התושבים ברמת היומיום?
אחרי שאבק הניצחון זמני של קבוצת "הרב החזק ביותר" ישקע, ישאלו צעירים חרדים רבים את עצמם: האם כך מתנהלים חיים נורמטיביים? האם ניהולה התקין של העיר נקבע על פי עוצמתו של הרב וקבוצתו?
"אילו הייתי מתגורר בירושלים", אמר לי כמעט בסלידה צעיר חרדי חריף, "הייתי ראשית כל מעביר כתובת לעיר אחרת לפני יום שלישי". נוכח תשובתו הכנה נדמה שנותר רק לתהות האם השבר החברתי נוכח מלחמת "הרב של מי גדול יותר" ימוצה בהעברת כתובת, או שאנחנו לפני נהירה גדולה של "יוצאים בשאלה" לפחות מהחרדיות?
אליעזר היון
צילום: אלי קובין
מומלצים
