החג שלא הכרתם: יהודי תוניסיה חוגגים את "חג הבנות"
בגלל הגבורה של הנשים היהודיות, בגלל "מגיפת הבנות" שנעצרה, בגלל מסורת עתיקה שמגיעה עד לתקופת החשמונאים: ה"עיד אל בנאת" נחגג בראש חודש טבת שיוצא ממש היום. שנים רבות נשכח החג העליז הזה של הנשים היהודיות בתוניסיה, עד שלאחרונה החלו מחדשים אותו גם בארץ
אוצרות רבים טמונים בגרעין חיי, ואחד מהם הוא "עיד אל בנאת" - חג הבנות. היום (א') חל החג הזה, שלא רבים מכירים – אך צובר תאוצה ומתחדש בארץ ישראל בשנים האחרונות. חג בנות שמח שיהיה גם לכן.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
בעיר הולדתי סוקאל כמיס שבתוניסיה, התקבצו בבית הכנסת הבנות שהגיעו לגיל מצוות לבושות בלבן. סבי, הרב עמוס אריס זצ"ל, ששימש כרב העיירה, היה פורש את שתי ידיו מעליהן ומברך אותן בברכת "מי שברך" שתיקן במיוחד עבורן. לאחר הברכה ניגשה כל בת ובת להיכל ונישקה את הפרוכת. בדרשתו ציין הרב שלבנות יש יכולות ועוצמות לצמוח להיות מנהיגות כמו יעל, חנה, יהודית, ברוריה ואסתר.
עוד חנוכה בערוץ היהדות :
- במקום אנני ופסטיגל: הלהיטים של הילדים הדתיים
- זירת רצח ומורשת לאומית בנות אלפיים: מסע אל "ארמונות החשמונאים"
לאחר מכן היו הבנות נאספות בביתה של אחת החברות. כל אחת ניגשה לרעותה, הן אחזו ידיים וביקשו סליחה על כל הרעות שעשו אחת לשנייה, ובסוף ההתפייסות התחבקו (כמנהג יום כיפור). לאחר ההתפייסות חילקו מתנות זו לזו, והפרישו מעשר בעבור הנזקקים.
בקצה הרחוב התגוררה מדאם כהן שלא היו לה ילדים. היא פתחה את ביתה לכל הבנות הרווקות לערב של שמחה והודיה כמקובל בליל "עיד אל באנת". היא נהגה להזכיר לכולן שההשתתפות במסיבה היא סגולה לשידוך טוב. מדאם כהן הרשתה לי ל"התגנב" למסיבת הרווקות.
נהגתי לשבת באחת הפינות של החדר, בוחנת כל אחת: מי יותר יפה, ומה לבשה. בתחילה היו הבנות רוקדות בחדר, ומרוב שמחה והתלהבות הן פרצו לחצר כאשר האימהות והסבתות שצפו בהן מהחלונות והמרפסות, מלוות אותן בצהלולים.
חג גבורת הנשים היהודיות
ב"עיד אל בנאת", שכונה בצרפתית la fete des filles (חגן של הבנות) היה נהוג שכל ארוסה קונה מתנה לחתנה לעתיד. פעם ויויאן השכנה לקחה אותי עמה לבחור מתנה לארוסה. נכנסנו לחנות של ויקטור פיטוסי, ובוויטרינה היו מוצגים עטים, ספרי תנ"ך עטורים בכריכה מכסף וכוסות מהודרות לקידוש.
לאחר שויויאן בחרה כוס לקידוש, היא השביעה אותי שלא לספר על כך לאף אחד אחרת שכן זה "מביא מזל רע". "מתי ארוסך יקבל את המתנה"? שאלתי בסקרנות.
"בערב החג" אמרה. "גם אני אקבל מתנות מהורי חתני, ולאחר החלפת המתנות מדליקים את נרות החנוכה וניגשים לארוחה חגיגית. אני מאוד נרגשת לקראת הטכס, ובעיקר נרגשת מהדברים שאני צריכה לשאת בתום הארוחה החגיגית", סיפרה. ואז הוציאה מתיקה קלף מגולגל, פתחה אותו והחלה לקרוא את הדברים שכתבה.
"עיד אל באנת, מביא את סיפורן של נשים שהפכו גזרות לתשועות, וגילו אומץ, תושייה ומנהיגות. אציג בפניכם שתיים מהן", קראה. היא הציגה את יהודית שבחוכמתה פתתה את שר צבאו של נבוכדנצר, והרגה אותו – מעשה שהביא את הניצחון ליהודים. לזיכרה נכתב "ספר יהודית", שהוא אחד הספרים החיצוניים של התנ"ך. על פי הספר, המעשה אירע בראש חודש טבת, "חג הבנות". יש הטוענים שהשם יהודית מזכיר את השם יהודה, כך שנוח להשוות את גבורתה לגבורתו של יהודה המכבי.
השנייה - חנה בת מתתיהו כהן, שהתמרדה נגד גזרת "הלילה הראשון" שגזר ההגמון על בנות ישראל, ולפיה הייתה זכות הלילה הראשון לנישואים נתונה לו. במחאה על שתיקתם של אחיה היא קרעה את שמלתה בליל כלולותיה לעיני כל, וציוותה עליהם לנקום את חילול כבודה וכבוד הבנות היהודיות. המעשה התרחש בתקופת החשמונאים, ימי חנוכה שבו חל ה"עיד אל באנת".
המגפה נעצרה בראש חודש טבת
ויויאן הוסיפה כי את ה"עיד אל בנאת" חוגגים בראש חודש טבת משום שלפני מאות שנים פקדה מגפה את תוניסיה, שגרמה למותן של בנות. הבהלה שאחזה באימהות והסבתות גרמה להן להגיע לבית הכנסת, להידחף להיכל ולהתפלל לשלום בנותיהן בשעת קריאת התורה.
"בסיום התפילה נשא בפניהן הרב דרשה לשבחן וזכותן של הנשים הצדקניות שעמדו לישראל, וטען שחג אל בנאת בראש חודש טבת קיים מימי החשמונאים לציון גבורתה ואומץ לבה של יהודית. הוא פרש את ידיו מעליהן ברך אותן, ולבסוף התקיימה סעודה לשלומן. המגפה נעצרה בראש חודש טבת.
"יש גם המייחסים את זמן החג לטענה שיום בחירתה של אסתר למלכה על ידי אחשוורוש חל בראש חודש טבת. יש הטוענים שבימי עזרא, כאשר החליטו אנשי ירושלים לשאת נשים יהודיות, היה זה בראש חודש טבת".
שמעתי את הדברים בצימאון ובקשתי מויויאן שתשמור לי את הנאום, אולי באחד הימים אשתמש בו. לא יכולתי לדעת אז, שיום אחד אפרסם את הדברים בארץ ישראל ואציין שגם גברים וגם נשים הביאו גאולה לעולם ולארץ.
אין ספק שכבר בדורות הקודמים נשים הכירו בכוח ובעצמה שלהן כשהן ביחד, ושערבי נשים התקיימו כבר במאות הקודמות. מסורת נהדרת זו "עיד אל בנאת" מקבלת הכרה ותאוצה בשנים האחרונות. מנהגי החג נטבעו בזיכרון הילדות שלי כחג של אהבה וגאווה. חשנו שוות מול הבנים על כך שיש לנו חג משלנו - כפי שלבנים יש את החג שלהם: "סעודת יתרו".
- אסתר דגן קניאל היא כותבת ומספרת סיפורים. מחברת הספר "קוראים אותי אסתר" - לקט מנהגים, היסטוריה, שירים, סיפורים ופתגמים הקשורים ביהדות תוניסיה.
- ביום ג' (11/12) יתקיים בבית אבי חי אירוע "ראש חודש טבת: ג'רבה", שיוקדש ל"חג הבנות". הכניסה חופשית.