המכתב האחרון מהכלא בעיראק: "נשפטתי ונידונתי למוות"
"אבא, אני מבקש שתסלח לי על אי מילוי חובתי כלפיך. אמא שלי! תמלאי את מקומי": 50 שנה בדיוק אחרי האירוע הנורא, שבו הגיעה לשיאה רדיפת היהודים בעיראק - נחשפת כאן לראשונה איגרת שכתב נעים כ'צ'ורי הלאלי, היישר מתא המעצר, פחות משבוע לפני שנתלה באשמת ריגול למען ישראל
הוא נידון למוות עם 13 אזרחים נוספים באשמת ריגול למען ישראל, והוצא להורג בתלייה בכיכר החירות בבגדד. 50 שנה בדיוק אחרי האירוע הנורא, שבו הגיעה לשיאה רדיפת היהודים בעיראק לאחר מלחמת ששת הימים – נחשפת כאן לראשונה איגרת שכתב אחד ההרוגים, נעים כ'צ'ורי הלאלי, לבני משפחתו, היישר מתא המעצר, פחות משבוע ימים לפני שהובל אל מותו.
<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
במכתבו האחרון מעדכן הלאלי בקור רוח את הוריו ואחיו: "נשפטתי ונידונתי למוות", ומשאיר להם מעין צוואה, שבמרכזה בקשה מהאחים לרכוש מקצוע ולקחת אחריות על פרנסת המשפחה – וגם קריאה לעלות לארץ ישראל. המסמך ההיסטורי ייחשף באירוע השנתי לזכר בני הקהילה היהודית שהוצאו להורג שיתקיים מחר (יום ו') במרכז מורשת יהדות בבל, ולאחר מכן יוצג במוזיאון המרכז.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- יש עשן בלי אש: מתקן לעישון קנאביס בשבת
- ברוקלין: הכו חרדי באכזריות. מלבורן: "היית צריך למות באושוויץ"
- פותחות הכול: האתגר שסחף את הנשים החרדיות
כשהוא יודע שימיו ספורים, בוחר נעים, סטודנט תושב בצרה, בן 21 בלבד, דווקא להתעניין בשלום יקיריו. "שאלתי הראשונה: מה בריאותכם ומצבכם", כתב, תוך שהוא מרעיף עליהם את "מיטב הברכות והגעגועים". על עצמו העיד: "תודה לאל, אני בריא ושלם. לא מצער אותי דבר זולת הפרידה מכם ומפניכם".
"לכו לבית הדוד"
כאן פנה לכל אחד מבני המשפחה באופן אישי, וכך לאביו: "אני מבקש שתסלח לי על אי מילוי חובתי כלפיך. אני מבקש שתמחל לי ושתרגיע את מצפוני. אני מאחל לך אריכות ימים כדי שתראה את סאמי במקומי כצעיר בעל משפחה, וכן שתזכה לראות את נישואי האחיות".
לאחיו סאמי כתב: "אתה יודע כמה שאני אוהב אותך. אתה הרי חלק מנשמתי. מה רב צערי שלא זכיתי לראותך צעיר בעל משפחה. כמה קיוויתי לראותך בוגר אוניברסיטה וילדיך משחקים על כתפיי... שתשקוד על לימודיך ושלא תזניח אותם מפני שאתה האפוטרופוס במקומי. אתה לבי ונשמתי וחיי. אני מבקש ממך שתברך בשמי לשלום את כל החברים ותישק להם במקומי".
בהמשך המכתב פונה נעים כ'צ'ורי הלאלי לאם המשפחה: "אמי היקרה, בנך עלול למות חלילה. אמא שלי! תמלאי את מקומי מפני שאת בעלת תבונה רבה. אני מבקש שתעשי מעשים טובים, שתקבעי את דעתך ושתטילי את מרותך בבית, מפני שאת הנבונה בין כולם".
מאחות, "יקירתי סאמיה", ביקש הנידון למוות "שתדאגי לאבא, לאמא, לנאת'רה, לסבתא, לסאמי ולסוהילה, וכן שתשלימי את השכלתך הגבוהה בכל מקום בעולם, יהיו הנסיבות אשר יהיו". עוד כתב: "אני מבקשך לדאוג שסוהילה תלמד באוניברסיטה ותסיים את החוג בו תחפוץ, וכן הדבר לגבי המתוקה נאת'רה".
את ההמלצה לעזוב את עיראק ולעלות ארצה מסר נעים לבני המשפחה רק ברמיזה, שמא תוכן המכתב יתגלה לשלטונות בעיראק. "אני מבקש שתלכו לבית הדוד (שכבר גר אז בישראל, ק"נ)", כתב, "רק הוא יכול לשמור עלינו" – והם הבינו ושמעו בקולו. לימים הפך האח סאמי קצין בכיר בצה"ל – אל"מ סמי הללי.
"לא היה לנו כוח לקרוא את המכתב"
בראיון לאולפן ynet שחזר הללי את האירועים סביב הוצאתו להורג של אחיו הגדול, נעים, ומספר על המכתב האחרון שהגיע לידי המשפחה כמה חודשים לאחר מותו, ונחשף ברבים רק כעת. "הצליחו להבריח אותו דרך אחד החברים שלא נתלה, אלא נאסר לחצי שנה", הוא מספר.
"המכתב הגיע אלינו עוד אז, כשהיינו בעיראק. ההוצאות להורג היו בשנת 69, הצלחנו לעזוב את עיראק בשנת 71. המכתב היה חבוי בבית, ולא היה לנו כוח ויכולת לקרוא אותו שוב. זה כאב שלא נחשף".
אז למה עכשיו? הללי אומר כי "עברו 50 שנה. גם אנחנו מתבגרים, ולמכתב הזה יש ערך ציוני ממדרגה ראשונה. חשבנו שנכון לחשוף אותו. הוא כתב אותו לאחר פסק הדין של ההוצאה להרוג בתלייה. היו שבועיים בין פרסום פסק הדין להוצאה להורג. אם תקרא אותו, תראה בחור בן 20 שכותב מילות פרידה מכל אחד מבני המשפחה. הצוואה שלו הייתה להמשיך לחיות ולהצטיין. להגיע כמה שיותר גבוה בהשכלה, והוא מבקש מאמא שלי לעלות לארץ ישראל".
14 האזרחים העיראקים, ביניהם תשעה יהודים, הואשמו בריגול למען ישראל והוצאו להורג ב-27 בינואר 1969 – השבוע לפני חמישים שנה. אירוע זה היה השיא במסכת של התעללויות שחוו כשלושת אלפים בני הקהילה היהודית במדינה לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות ניצחונה של ישראל.
"נולדתי בשנת 53, אחרי העלייה היהודית הגדולה", מספר הללי. "נולדנו בשבי במובן מסוים. מבחינתנו המולדת היא ישראל, ונולדנו במקרה בעיראק. אחרי האירוע כבר לא היו חישובי סיכונים, אז חיפשנו דרך לעלות. עלינו בסופו של דבר בדרך לא לגאלית, רצופה סכנות".
"כיהודים בעיראק היינו מאוד מוגבלים"
השלטונות נקמו ביהודים באותן שנים פיטורים ממקומות העבודה, באיסור להירשם לאוניברסיטאות, בהקפאת חשבונות בנק שבבעלותם, בניתוק קווי הטלפון בבתיהם, בהגבלת תנועתם, בהשלכתם לבתי כלא, בעינויים קשים וברציחות – וכאמור גם בעלילות על ריגול לטובת ישראל גזירת דינם למוות.
הללי הצעיר התבלט לעיניי השלטונות בעיראק כשהיה סטודנט מלא בחיוניות, כפי שמתאר אחיו. "היינו גם ידועים כמשפחה יהודית שכל החלק העיקרי שלה נמצא בישראל, חיילים וקצינים".
אתה יודע אם היה קשר בינו לבין המוסד?
אני לא יודע אבל אני לא חושב שזה יכול להיות. אנחנו כיהודים בעיראק היינו מאוד מוגבלים. הוא היה בקבוצה של עוד תשעה יהודים לפחות, שחלקם נהרגו בכלא. הוא הואשם בניהול רשת חבלה שפוצצה איזה גשר".
תשעת ההרוגים - דוד ג'אלי ידגר, דוד יחזקאל ברוך דלאל, יחזקאל צלאח יחזקאל, יעקב גורג'י נאמרדי, צבאח חיים דיין, עזרא נאג'י ציון זלכה, פואד שמואל גבאי, צ'ארלס רפאל חורש ונעים ח'צ'ורי הלאלי - נתלו בכיכר העיר לאחר משפט ראווה מבוים, לקול צהלותיהם של עשרות-אלפי עיראקים שהוזמנו לחגוג את מותם של "הבוגדים והמרגלים”.
באירוע הזיכרון שייערך מחר במרכז מורשת יהדות בבל, באור יהודה, תחת הכותרת "סופה של גולה", יוצגו עדויות אישיות של קרוביהם של ההרוגים והמואשמים הנוספים שניצלו: ניצן חדד, בן דודו של דוד ידגר, יספר כיצד הוא ובני משפחתו בארץ קיבלו את הבשורות על תפיסתו של דוד. לידיה ששון תספר כיצד אמה, ויקטוריה עבדה, הלכה לביתו של סדאם חוסיין כדי להתחנן על נפשו של בעלה, ובזכות אמו ואשתו של סדאם הצליחה להצילו מהתליות. סמי דלל ואלי דקל, יספרו על נסיבות בריחתם המסובכות מעיראק.
לפנייה לכתב/ת 
