יש ערבות הדדית: ליהודי ארה"ב אכפת מאתנו
השנה הייתה 2015. קהל של 16 אלף איש בוושינגטון עמד על רגליו, ומחה דמעה בהזדהות עמנו ועם יתר משפחות נפגעי הטרור. לראשונה הבנתי את עוצמת ההזדהות של יהדות ארה"ב עם המתרחש בישראל. מי שחושב שאין להם זכות להעביר עלינו ביקורת, מסכן את הקשר אתם
משמעות חשיבותו של הקשר עם יהדות התפוצות ועוצמתו לא היה בתודעתי במשך שנים, עד סמוך ליום השנה להירצחו של גיל-עד בני על ידי מחבלים מרצחים, עת הוזמנו לוועידת איפא"ק לספר על האסון שלנו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
השנה הייתה 2015. קהל של 16 אלף איש באולם כנסים ענק בוושינגטון, מלא מפה אל פה, עמד על רגליו, מחא כפיים ומחה דמעה בהזדהות עמנו ועם יתר משפחות נפגעי הטרור. ועידה שכזו בה קהל של אלפים מריע למדינת ישראל ולערכיה, ריגש אותנו עד עמקי הנשמה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בנים אבודים: מסע אל קהילת הפלשמורה באתיופיה/ y+
- "מקימים מכלאות לציבור החילוני"
- "ראו הוזהרתם": ונדליזם בבית כנסת בן 1,800 שנה
תחושת הערבות של עם ישראל הייתה כה נוכחת בתקופת החטיפה של בני גיל-עד הי"ד, וחשנו את ההתגייסות והתמיכה מכל חלקי החברה הישראלית והעם היהודי בעולם. עם זאת, באותה ועידת איפא"ק הבנתי לראשונה את עוצמת ההזדהות והסולידריות של יהדות ארצות הברית עם המתרחש בישראל. יהודים רבים, מכל רחבי ארה"ב משקיעים מזמנם, מכספם וממרצם כדי להביע בגאון ובפומבי את תמיכתם הבלתי מסוייגת במדינת ישראל.
זו האמירה המשמעותית בעיניי שאנו מחמיצים בשיח הביקורתי והכואב המתנהל בימים אלו, ערב ועידת איפא"ק הקרובה. גורמים רבים בישראל מתקשים להבין מדוע החליטה השדולה הפרו-ישראלית אמריקנית, איפא"ק, להתערב בבחירות המתוחות בישראל – ומי שמה להביע עמדה בעניין חבירת "הבית היהודי" ל"עוצמה לישראל".
אבל ראשי וחברי ועידת איפא"ק חשים קשר בלתי ינותק עם מדינת ישראל. לא זהותו של ראש הממשלה על המוקד – כי אם מעמדו של ראש הממשלה ושל מדינת ישראל הוא החשוב. נתניהו זכאי וראוי לכבוד רב מרבבות המשתתפים בוועידה שמספרם הולך וגדל משנה לשנה.
אל תסכימו, אל תבטלו
הקשר למדינת ישראל לא מגיע רק באמצעות תמיכה בלתי מסויגת, בעבודת שתדלנות בבית הלבן או בפעילות אקטיבית לטובת ישראל, אלא גם במאמצי הדיפה של ביקורות נוקבות שעולות בתקשורת ובחברה האמריקנית נגד "הלובי היהודי" ותמיכתו הכמעט טוטאלית במדינת ישראל.
אין זה ראוי לבטל בהינף יד מזלזל ובהתנשאות את עמדת גורמים אלה, המשמיעים לעיתים ביקורת כלפי ישראל, בטענה השחוקה כי בבחירה שלהם לחיות "בגלות" הם איבדו את הלגיטימיות להביע דעה על המתרחש פה. חשוב לכבד את המקום שממנו מגיעה הביקורת, גם אם לא להסכים לתוכנה.
אני מאמינה כי תועלת מרובה יותר תצמח אם נחזק אצל אותם גורמים את התחושה כי לצד גילויי התמיכה, מותר להם גם להביע ביקורת הנובעת מאכפתיות ותחושת סולידריות אמיתית למדינה. השורה התחתונה היא החשובה- שמירת גחלת האכפתיות של יהודי התפוצות למתרחש בישראל, והבנתנו המכבדת כי מקור התמיכה והביקורת – חד הוא: מקור של דאגה.
כולנו חלק ממשפחה גדולה
בחמש השנים האחרונות , מאז שעברנו כמשפחה את הטרגדיה האישית והלאומית, למדנו להכיר את יהדות התפוצות באופן אינטימי ואינטנסיבי. אנו עדים למורכבות הקיימת בעולם היהודי ובקשר לישראל וקשובים לו, ובה בעת חשים את החיבוק הגדול ממי שמתגוררים בקצה השני של העולם ומבקשים להביע מסר בסיסי – אנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה.
לשמחתנו, זכינו לפעול לאחרונה במספר מיזמים משמעותיים שמטרתם חיזוק הקשר בין יהדות התפוצות לישראל, ונפעמנו לגלות פעם אחר פעם את האכפתיות והדאגה השוררת בחלקים ניכרים של יהדות התפוצות למתרחש בישראל. למדנו לכבד ולהכיר את תמיכתם ומקור דאגתם – לצד רצונם להביע את עמדתם בסוגיות שונות, חלקן רגישות, הנוגעות לביתם השני שתמיד יימצא כאן בעבורם.
בכל מערכת יחסים קיימים אתגרים, מורדות ועליות. השאלה המרכזית היא כיצד ניגשים להתמודד עימם. האם ממקום מכבד, מבין ומכיל גם באין הסכמות - או מתוך התנשאות וזלזול העלולים לפרק את החבילה. צריך לחשוב היטב לפני שמנתקים את החוט הקושר לליבם של טובי חברינו.
אל תשתמשו במנטרה של "אין להם זכות להגיב כי הם לא כאן". במקום זאת זכרו שהם חלק אינטגרלי מאתנו, ויש לנסות להתמודד עם האתגרים שהם מציבים בפנינו מתוך הערכה וכבוד הדדי. זה השלב הראשון שלא ניתן לדלג מעליו – כי אין לנו זכות לנתק את החוליה הזו בשרשרת.