שתף קטע נבחר
 

גברים ונשים שרוצים שוויון - יודעים למי לא להצביע

תני את קולך למפלגה שדעתה כדעתך והשכילה להבין שנשים הן מחצית מהמין האנושי. לא נהיה חברות במועדון שלא מכבד אותנו

בואו ננסה לחפש הקשר בו דברי יאיר לפיד ישמעו כמו בדיחה הניתנת לעיכול (או לפחות להתעלמות):

א. "יש מעט יהודים וגם הם לא ממושמעים"

ב. "יש מעט נכים וגם הם לא ממושמעים"

ג. "יש מעט דתיים וגם הם לא ממושמעים"

ד. "יש מעט אתיופים וגם הם לא ממושמעים"

 

אני מניחה שלא צחקתן ואם לפיד היה אומר את דבריו ביחס לנכים / דתיים / אתיופים הוא היה משלם על כך בקלפי. לו מנהיג אירופאי היה אומר זאת ביחס ליהודים, מדינת ישראל הייתה דורשות הבהרות.

 

יאיר לפיד באולפן ynet (צילום: יריב כץ)
יאיר לפיד. בדיחה לא מוצלחת?(צילום: יריב כץ)

 

אבל כשמדובר בנשים? הרי שוב יאמרו שאנחנו פמיניסטיות בלי חוש הומור, וכציוצו של לפיד "זו הייתה בדיחה לא מוצלחת". יאיר יחבק את אורנה ברביבאי, היא תחייך לעומתו ובא לפטריארכיה גואל.

 

 

אבל זאת לא בדיחה, זו מציאות

שתי ההצהרות של לפיד מזעזעות כיוון שבמפלגה שלו הן לא בדיחה אלא מציאות: א. למפלגת 'כחול לבן' יש מעט נשים - שתי נשים בעשיריה הראשונה ב. נשות המפלגה ממושמעות וכך גם המצביעות. יש לומר זאת מפורשות: אישה שמוכנה להצביע למפלגה שלא סופרת אותה כשווה, היא כנועה וממושמעת. בדיוק משום כך הופתע לפיד כשברביבאי לא סרה לפקודתו ונעמדה דום. משום כך לא הופתעתי לראות את תמונת ה'אחרי' בטוויטר של לפיד – ברביבאי מחייכת ומחובקת עם מנהיג שמקפח את זכויותיה וזכויות חברותיה.

 

איך לחזור בתשובה?

אפשר לסלוח ליאיר לפיד (ולחבריו הגנרלים) על פליטת הפה ועל השיבוץ הלא שוויוני ובלבד שיתקנו את דרכם. יאיר, אל תספר לנו שמה שאמרת היה בדיחה, כי היא לא. דבריך שיקפו בחירות דכאניות שעושה המפלגה שלך. במקום התנצלות מחובקת, אנו דורשות רשימה מתוקנת עם חמש נשים בעשיריה הראשונה – פחות מזה לא ישכנע אותנו (אתה לא יכול לתקן את הרשימה כרגע, אבל אם גברים יפרשו מהרשימה הנשים יתקדמו, נכון?). ואם לא - לכו תחפשו גברים שיצביעו לכם.

 

יאללה בלגאן

כיוון שיש מעט נשים, האחריות שלנו היא להיות לא ממושמעות. יש דרך אחת לגרום ליהירי הפוליטיקה הישראלית להפסיק להדיר נשים, היא פשוטה ומוסרית מאין כמוה – נשים וגברים שאכפת להם משוויון, לא יצביעו למפלגות שאין בהן שוויון מגדרי. זה פשוט. זה כואב בכיסא ולכן אפקטיבי.

 

שוויון היא עמדה פוליטית, חברתית ורוחנית ולכן מדובר בשיקול ראוי בהצבעה לכנסת. מפלגה שלא מאמינה בשוויון מגדרי לא תפעל כראוי למיגור אלימות נגד נשים, לשכר שווה וכמובן ... לייצוג שווה. זו הפוליטיקה שלי.

 

יש מפלגות בישראל שמציעות שוויון מגדרי, שתיים מימין; 'גשר' ו'הימין החדש', וכמעט שתיים משמאל 'מרץ' ומפלגת העבודה (המציעה כמעט שוויון). לכל עמדה פוליטית יש יותר ממפלגה מתאימה ולכן אין תירוצים ואין ויתורים.

 

ועל דרך השלילה, לא נצביע למפלגות שלא סופרות נשים: לליכוד או למפלגת הגנראלים. לא נצביע למפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה) שמדירות נשים להלכה ולא רק למעשה. לא נצביע לאיחוד מפלגות הימין כיוון שזה איחוד גזעני (שבאופן לא מפתיע מתגזען גם על נשים) ולצערי גם לא למפלגת חד"ש-תע"ל, מפלגה שהייתה אמורה לחרוט על דגלה מאבק באלימות נגד נשים, ותחת זאת מדירה אותנו.

 

כן, גם אני רוצה לראות את ביבי מחוץ למשרד ראש הממשלה ומעדיפה אפילו את גנץ-לפיד. הצבעה ל'מרץ' או ל'עבודה' תעשה בדיוק את המלאכה הזו. ואם את, מסיבותיך, רוצה לראות את הליכוד (ואפילו את ביבי) בראשות הממשלה, יש לך דרך לעשות זאת מבלי להצביע למפלגה שמפלה נשים; תני את קולך למפלגה שדעתה כדעתך והשכילה להבין שנשים הן מחצית מהמין האנושי.

'לא נבחרות באופן שוויוני – לא בוחרות' לא נהיה חברות במועדון שלא מעריך אותנו.

 

וממשכן הכנסת אל המשכן

בהגיע מועד פרשות הסיום של ספר 'שמות', מתחרים ביניהם הדרשנים בשאלה מי ירעיף יותר שבחים על השוויון של מס מחצית השקל. אלא שהם שוכחים לציין שמס זה, שנועד למנות את בני ישראל, מונה רק את הבנים של ישראל (שמות ל יד-טו) "כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה': הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם."

 

נחמד הפטור שניתן לנו מתשלום המס, אבל יש לזכור שהנשים נעדרות לא רק מהתשלום אלא גם מהמפקדים.

כבר משעת ירידת בני יעקב למצריים מניין 'בני ישראל' הוא מניין הבנים (בראשית מו, כו) "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ" ואם במקרה השתרבב שמה של אישה לרשימה (כפי שקרה לדינה) יש סיכוי שזה בגלל שהיא נאנסה.

 

עיצוב תודעה

פרשות 'ויקהל' ו'פקודי' חותמות את ספר 'שמות', עיון בשתיהן מלמד שיעור חשוב בעיצוב תודעה. פרשת 'ויקהל' מתארת את 'אחורי הקלעים' של המשכן, את פרץ ההתלהבות של שלבי העבודה. בשלב העבודה והתרומה, רב חלקן של הנשים ומודגש באופן מעורר התפעלות: (לה, כב, כה-כו) "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב .... וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ ... וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים".

 

המחנה אחוז תזזית של נדבות בכסף ובמעשים. נשים וגברים יעמדו בתור לתרום את תכשיטיהם ואחר כך ימצאו פינת יצירה לרקום, לתפור, לרקוע או לנגר. כמו מחנה צופים ענק יראה מחנה בני ישראל, והפעילות היצירתית תוסיף חדווה ותקרב לבבות רחוקים.

 

ואז השוויון יסתיים

בפרשת השבוע, 'פקודי', המלאכה מסתיימת והמנהיגים סופרים, פוקדים ומארגנים את הפריטים שנבנו מתרומות בנות ובני ישראל. ברגע זה נעלמות הנשים ונותרים רק גברים מיוחסים - מפקדי המלאכה ומפקדי עבודת הקודש.

 

ספר 'שמות' יחתם במצוקתו של משה שלא יכול לבוא אל המשכן בגלל הענן וכבוד אדוני. צרות של מנהיגים. לנשות המדבר אין צרות כאלה, הן לא מסתבכות עם כבוד אדוני ועם ערפילי הענן משום שהן נדחפות אל האוהל המשפחתי ברגע בו מסתיימת עבודת ההכנה ומתחילות חגיגות הבכירים.

 

מה אמרו להן?

מדהים לקרוא ברצף את שתי הפרשות ולהבין כמה קל לשכנע נשים להזיע למען טקס הכתרה בו הן לא יכולות להשתתף. כמה קל לשעבד אותנו לצרכים של אחרים. אני מנסה לדמיין איך גיסו נשים לעבודת המשכן ואיך הצדיקו בפניהן את ההחלטה שעמלן יוקדש לפאר חבורת גברים.

 

האם אמרו להן שזה קטנוני לספור כמה נשים מכהנות במשכן, או שהן צריכות להפעיל שיקולים עניינים בהצבעה לתפקידי הכהונה ולהפסיק לחשוב רק על עצמן ('מה, אתן תינוקות') יכול להיות שאמרו שאם היו נשים מתאימות היו בוחרים בהן, אבל מה לעשות שאף אישה לא למדה להיות כהן, ואולי הבטיחו שבפעם הבאה, בטוח-בטוח במאה אחוזים שישלבו אותן. ואולי התלוננו שאין להן חוש הומור.

 

ומה אמרו לנו?

כואב ומרשים לראות איך בכל דור מצליחים להדיר אותנו, הנשים, מתפקידי הנהגה ולשכנע אותנו שיש לנו אינטרס ברור להצביע ולפעול למען מפלגות שלא סופרות אותנו. איך מצליחים לשתול בנו את התודעה שיש לנו אינטרס להילחם למען מי שרומסים את זכויותינו.

 

עשרות נשים נרצחות בישראל בכל שנה ברצח מגדרי, נשים סובלות מחוסר שוויון בשכר ובאפשרויות התעסוקה, אנו ובנותינו מנוצלות מינית וסובלות מתת ייצוג בכל המשרות הבכירות בישראל, ואחרי כל זה פוליטיקאים (ולמרבה הכאב גם פוליטיקאיות) משכנעים אותנו שמאבק לשוויון מגדרי הוא קטנוני ולא יכול להיות שיקול מכריע בהצבעה לכנסת.

 

חברות וגם חברים, אני מרשה לעצמי להכריז שנגמרו שנות המדבר הנשי וכבר עברנו את הגבול. יש לנו ביד כוח עצום, ולמרבה המזל גם שוויוני, ששמו 'פתק הצבעה'.

 

היום, ביום האישה הבינלאומי, נתחייב להצביע למפלגות שסופרות אותנו.

 

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר ביקש ממני יוני שאפסיק לדבר בשמו ואתחיל להבין שרוב החברה הישראלית אינו ליבראלי. יוני יקר, אני מודה לך על האינפורמציה החשובה ובסרטון אני מתייחסת לדבריך.

 

 

שבת שלום

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יעל פרידסון
שלט של יאיר לפיד
צילום: יעל פרידסון
מומלצים