בית הדין הרבני הכשיר עד שפגע מינית בילד: "הייתה מעידה והוא מצטער"
בית הדין הרבני הגבוה קבע כי עבריין מין שהעיד בחתונה כשר לעדות משום ש"חזר בתשובה על מעשיו", זאת לאחר שחקר את העד וקיבל את גרסתו - על אף הרשעתו בבית המשפט המחוזי. נישואיה של האישה לא יבוטלו בבית הדין, ותינוקה יירשם כממזר. עורכת דינה: נעתור לבג"ץ
פרסום ראשון: בית הדין הרבני הגדול קבע כי גבר שביצע מעשה מגונה בקטין שהיה תחת אחריותו, נחשב "כשר לעדות" מבחינה הלכתית, ורשאי לקחת חלק בטקס נישואים דתי כאחד העדים בחופה ובקידושין. אף שבמקרים אחרים נפסלו מועמדים אחרים על עבירות כמו חילול שבת, התייחס בית הדין בסלחנות להרשעת הגבר בסדרה של עבירות מין על פי הודאתו. הנימוקים: יחסיו עם הנער לא היו מלאים, מדובר רק ב"מעידה" ובכל מקרה הוא התחרט על מעשיו וביקש עליהם סליחה - "בינו לבין עצמו".
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
הדיון בנושא התקיים במסגרת תיק גירושין של בני זוג שבו הגבר הוכרז כסרבן גט. לאחר שכל מאמצי האישה להביא לפרידה בדרכים המקובלות נכשלו, היא ביקשה מבית הדין האזורי לפסול למפרע את נישואיה לו, ולהכריז עליה כרווקה שלא התחתנה מעולם, וממילא אינה זקוקה לגט כדי להיחשב כפנויה ולהינשא לאחר. לדבריה, אחד מעדי החופה בנישואים ההם הורשע עוד קודם לכן בכמה מקרים של מעשים מגונים בקטין, וריצה עונש מאסר בפועל, וממילא הוא נחשב בהלכה כפסול לעדות.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הרב הראשי: "אין שום מצווה להדליק מדורה, מנהג שיצא מפרופורציה"
- הרב אמר: "כשאת במיטה עם בעלך, תרימי לי טלפון"/ תחקיר
- צפו: הפרויקט (החסידי) של עידן רייכל
בשנת 2017 דחה בית הדין האזורי את תביעת האישה, בלי למסור נימוקים להחלטה. בשנה שעברה היא פנתה להרכב פרטי, שאינו מוכר על ידי המדינה – וזה פרסם פסק הלכה המתיר את נישואיה. לפני כמה חודשים ילדה האישה בן מבן-זוגה הנוכחי, אך באופן רשמי התינוק הוא לכאורה ממזר, משום שעל פי רישומי הרבנות הראשית ומשרד הפנים, הילד נולד לה בעודה נשואה, ולכן לא יוכל להתחתן לעולם (אלא עם אישה במעמדו). כדי למנוע מהתינוק סבל עתידי, ועל אף שהיא עצמה סומכת ידיה על החלטת ההרכב הפרטי, ערערה האישה לבית הדין הגדול על ההחלטה הקודמת.
"הרבנים אמרו לי לעשות עסקת טיעון"
הדיינים - הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי - ביקשו לזמן את עד הקידושין המדובר לפני הכרעה בנושא, כדי לבחון האם אכן יש עילה לפסול אותו. באמצעות סדרה של שאלות מנחות הם הצליחו לצמצם את השיקולים ההלכתיים שהיו עשויים לתמוך בבקשה האישה – ולבסוף אכן דחו אותה.
העד נשאל האם היה לו "עסק עם ילד", והשיב: "חד-משמעית לא". את הודאתו במעשים הסביר: "הרבנים אמרו לי לעשות עסקת טיעון, שאני אודה כדי שלא יהיה חילול השם ואז אני כאילו מתחרט, ולכן הודיתי במעשה שכתוב בעסקת הטיעון. לא היה משפט".
התירוץ הזה לא מנע ממנו לטעון, במענה לשאלה אחרת, כי "לא היה מגע ישיר באיבר המין שלו (של הקטין – ק"נ) וכל מה שנעשה היה עם בגדים". הדיינים העירו בהחלטתם: "עדות זו נשמעת אמינה, בהיותה קרובה ביותר למה שהעיד בבית הדין קמא (הראשון)... התרשמנו מהעד שדבריו כנים... למרות שלא עשה מעשה, ממש הרגיש ששגה וחזר על כך בתשובה".
"העד חזר בתשובה על מעשיו"
בית הדין שאל האם בימי הכיפורים של שלוש השנים שחלפו בין האירועים שבגינם הורשע, לבין עדותו בחופתם של בני הזוג, הרגיש האיש "כאב או צביטה בלב על המעשה" – ונענה בחיוב. "כל הזמן אני חוזר בתשובה על העברות", הוסיף. "כל הזמן, בכל התפילות, ועד עצם היום הזה". לדבריו, הוא עובד כיום בתחום הכשרות, שגם בו הוא נדרש ל"נאמנות" על פי ההלכה, והוא מעיד כי "הכול בסדר".
בהחלטת הדיינים נכתב עוד כי בכל לילה לפני שהאיש פונה לישון, הוא מבקש מחילה מכל אדם שבו הוא פגע, וגם לקראת חתונות שבהן שימש כעד היה נוהג לבקש סליחה ו"לחזור בתשובה שלמה". בזכות הטקסים היומיים וימי הכיפורים של אותה תקופה, כתבו, "חלפו עליו פעמים רבות של בקשת סליחה וחרטה".
"העד חזר בתשובה והרגיש רגשי אשמה על מה שנעשה, ולכן התחרט על המעשה", נימקו הדיינים, והדגישו כי לעניין זה "די בהרהורי חרטה בינו לבין עצמו". מסקנתם: "ההלכה היא שאין לעד דין של עד פסול כלל ועדותו עדות גמורה (כשרה)... בנוסף, בית הדין רואה בפיצוי שנפסק על העד (במסגרת הודאתו בעסקת הטיעון) להעניק למתלונן סך 50 אלף ש"ח, כריצוי המתלונן על המעשה שעשה".
"אין זה נכלל בגדר משכב זכור"
הדיינים ראו לנכון להתייחס גם לטיעוני בית הדין הפרטי שביטל למפרע את הנישואים, ושחרר את האישה מעגינותה, וקבעו כי במקרה שלפנינו "העד אינו נכלל בגדר 'חשוד על העריות'" (שהוא הנימוק העיקרית לפסילתו). הם הסבירו זאת על פי הכלל ההלכתי "אין אדם משים עצמו רשע", לפיו דין התורה אינו מרשיע עבריין בהסתמך על הודאתו-שלו.
הדיינים הוסיפו כי גם שיקולי מדיניות הנחו אותם בבואם לדחות את בקשת האישה, שכן משמעות קבלתה היא פסילת נישואיהם של אנשים נוספים. "כפי הנראה, העד העיד בחופות רבות שנערכו", הסבירו, "וכי בית הדין ייתן ידו לערער על כשרותם של החופות הללו שנערכו, ולהטיל דופי בזוגות רבים שחיים ללא חופה וקידושין???"
הם הדגישו כי ההחלטה ניתנה "לאחר שבית הדין השקיע מחשבה רבה הכיצד ניתן למצוא מזור למקרה כאוב וקשה זה", והבהירו: "אין בדברים הללו להפחית מחומרת המעשים המיוחסים לעד בכתב האישום המתוקן. בית הדין מביע עמדה הלכתית גרידא בעניין פסלות העד להעיד אליה הוא נדרש. הא ותו לא".
"דייני בית הדין הפרטי הם שועלים קטנים"
בשולי ההחלטה, תקפו בחריפות ובמילים קשות את ההרכב הפרטי שהתערב בנושא, כינו את חבריו "שועלים קטנים", והסבירו: "בית דין זה חותר תחת אושיות בית הדין הרבני, נוטל לעצמו אחריות כבידה מנשוא ללא חקירה ודרישה וללא ידיעת כללי ההלכה.. טועה ומטעה הוא את הבאים לפתחו ויוצר אנדרלמוסיה בעם ישראל שאחריתה מי ישורנה".
"פרצה חמורה זו שעושה לעצמו 'בית הדין' שאינו מוסמך חמורה שבעתיים כאשר הוא נוטל לעצמו אחריות לביטול נישואין, ובכך מקעקע את היסודות של אחדות העם ושמירה על ייחודיותו. בית הדין רואה בכך לכאורה מעשה התחזות חמור מאין כמוהו שיש לתת עליו את הדעת. לא ייתכן ששועלים קטנים המחבלים בכרמים, כרמי עם ישראל, יעשו מעשים כה חמורים ללא שהגורמים במדינת ישראל האמונים על שמירת החוק יתנו דעתם על כך".
הדיינים סיכמו: "סמכות טבעית זו של בתי הדין הרבניים מוקנית להם מזה אלפי שנים, עוד מיום היווסדו של עם ישראל בראשות מנהיגם משה רבנו, שהחל את השפיטה בימיו, ועד היום. עם היווסדה של המדינה, הכירה זו בסמכותם ונתנה להם מעמד של מערכת משפטית ייחודית לענייני האישות.
"הדיינים מועלים בתפקידם"
עו"ד בתיה כהנא דרור, אשר ייצגה את האישה מטעם ארגון "מבוי סתום", אמרה בעקבות ההחלטה: "פסק הדין מצביע על לא רק אי רצון גלוי לפעול למען העגונה ובנה, אלא גם על יחסה של ערכאה דתית לעבירות פליליות בתחום המיני ועל האי-אמון שיש לבתי הדין בפסקי דין אזרחיים, והכול תחת מסווה הלכתי". לטענתה, הדיינים מועלים בתפקידם, תוך שהם "מעודדים את תופעת הממזרות".
כהנא דרור הוסיפה כי בהחלטתו לזמן את עד הקידושין, לחקור אותו מחדש ולקבל את גרסתו, העמיד עצמו בית הדין כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי שכבר הרשיע את האיש. היא הצהירה כי באין מוצא אחר, בכוונתה לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה.
"פסק הדין הזה הוא חלק ממגמה ההופכת את בתי הדין הרבנים לפחות ופחות רלוונטיים לציבור בישראל גם בהיבט ההלכתי", סיכמה עורכת הדין. "הדבר מעלה את הצורך החברתי בפירוק המונופול הרבני ובביסוסם של מערכות משפט אלטרנטיבות".
"עדיף לתקוף מינית ילד מלהדליק אור בשבת"
מנכ"לית "מבוי סתום" שייצג את האישה, עו"ד אורית להב, אמרה: "לפי הסרגל המוסרי של בתי הדין, עדיף לתקוף מינית ילד מאשר להדליק אור בשבת. אמות המוסר המעוותות האלו הובילו לקביעה האבסורדית שעד שהורשע בעבירות מין בקטין הוא עד כשר, ושהאישה נשארת עגונה".
"הבעיה פה איננה הלכתית", הוסיפה להב. "בית דין פרטי שכינסנו התיר את האישה מעגינותה, וקבע שהילד שילדה לאחרונה לא ממזר. אבל בית הדין הרבני הגדול, משיקולים לא ברורים, מתעקש שלא לאמץ את הפסיקה הזאת. בעבר דיינים היו יוצאים מגדרם כדי להתיר ממזרים, היום הם יוצרים אותם במודעות ובכוונה תחילה".
"למזלנו, הציבור מתחיל להצביע ברגליים", סיכמה. "יותר ויותר זוגות בוחרים שלא להתחתן ברבנות, וכל פסיקה כזו רק מקדמת את המגמה הזו".
לפנייה לכתב/ת 
