למי שייך יום ירושלים? הקרב על החג שנשמט מהחילונים
מוקי צור לא מוותר על יום ירושלים, למרות שלציבור החילוני אין קשר תיאולוגי לנס הדתי שנחגג בו. אמונה אלון מצטערת על הניכוס הערכי של הציונות בידי הדתיים - ומיכה גודמן סבור שמרגע שהפך החג לפוליטי, הוא הפך גם מגזרי. שלושה אנשי רוח על ירושלים שבלב
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לאחר שהעיר נכבשה במלחמת ששת הימים, לקח לי הרבה זמן לחזור אליה כי הרגשתי שיש טירוף מסוים סביבה. אנשים רצים לראות את "הקניין החדש", בעוד שבאותם הימים אני פגשתי את הלוחמים שחזרו הביתה וסיפרו על הקרבות הקשים. הרגשתי שחגגו את הניצחון "לפני שמותר".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- לראשונה: בית כנסת בשדה התעופה החדש של איסטנבול
- צילומים נדירים: כך נראתה ירושלים של המאה ה-19
- רב הנסתר: האדמו"ר מגור מושך בכל החוטים/
y+
אמנם כיבוש ירושלים היה חשוב מאוד לציבור החילוני, אבל נדמה שחגיגות השמחה היום הפכו בעיקר לנחלתם של הדתיים הלאומיים מאחר שהם ראו במהלך הזה עניין תיאולוגי. דתיים רבים ראו ב"הר הבית בידינו" את חזרתו של אלוהים לדפי ההיסטוריה. הרבה שנים הוא לא היה שם.
מוקי צור(צילום: ארכיון עין גב)
היה צריך הרבה כוחות של פלפול כדי להסביר שאלוהים יגבה את המהלכים הקשים שהתרחשו, והנה הניצחון הזה החזיר אותו. התחושה הדתית הייתה שאלוהים נלחם וניצח - וכעת הציבור החילוני יצטרך להודות ולחזור בתשובה. גם "המקלחת הקרה" של מלחמת יום כיפור לא הצליחה להקהות את התחושה החזקה ההיא.
לציבור החילוני אין את הקשר התיאולוגי למלחמה, והוא התרחק עוד יותר מ"יום ירושלים" כאשר העיר - ובפרט המועד הזה - הפכו למוקד של ויכוח פוליטי. כשחג מקבל הקשר פוליטי זה פוגע ביכולת של הכלל להתחבר אליו.
ועם זאת, אני לא מוכן להגיד שאני מוותר על החג זה בגלל שאני נמצא במחנה פוליטי אחר. עבורי יום ירושלים הוא יום של תפילה לעתיד. לא יום של חגיגת ניצחון במלחמה, אלא חג של מחויבות לשלום. אני לא נאיבי ולא נאחז באשליה, ברור לי שזה תהליך כואב, אבל אני לא מוותר על התקווה.
- מוקי צור הוא היסטוריון וסופר
אין הכוונה רק לצעירים, אלה שלא חוו על בשרם את נס שחרור ירושלים, ושמבחינת רבים מהם שתי המלחמות שהוזכרו הן כמעט היינו הך. גם בעיניי המבוגרים שבינינו נראות היום כל מלחמות ישראל כמערכותיה הרבות של מלחמת-עצמאות אחת שטרם הסתיימה.
אמונה אלון(צילום: דן פורגס)
אמנם בתוך כל זה היו 19 שנים שבהן עם ישראל לא היה יכול להגיע אל בית-אל ואל חברון, אל הכותל המערבי ואל הר הבית, אבל מאז כבר עברו עוד 52 שנים שבהן עם ישראל יכול גם יכול להגיע אל המקומות הללו, ולא תמיד טורח לעשות זאת.
יש גם מי שאינם חוגגים את היום הזה, רק משום שאינם יודעים כיצד. הרגש הלאומי העמוק עדיין טבוע בהם, הם נמנים על הרבים – רוב היהודים במדינת ישראל – המלים את בניהם, עורכים סדר פסח וצמים ביום הכיפורים, והם חיים את חלום שיבת ציון וקשורים אל הכותל ואל ירושלים, למרות המיינסטרים השמאלי המתייחס אל שחרור ירושלים ויו"ש באמביוולנטיות, אם לא גרוע מכך.
אבל הרי מלבד קיום מצוות ה"על האש", כולנו עוד לא מצאנו דרך נאותה לציין אפילו את יום העצמאות. אולי טוב שניחוחות המַנגָל טרם השתלטו על יום ירושלים גם כן.
הציבור הדתי-ציוני רואה ביום ירושלים חג אמיתי, מתמוגג מן ה"ריקודגלים" המסורתי ושואף שגם קהלים אחרים יצטרפו לחגיגה, אלא שנראה כי עצם אחיזתו הנלהבת של הציבור הזה בערכים מסוימים, יוצרת לפעמים רושם כאילו הערכים הללו הם מונופול שלו בלבד. ואף אחד לא מינה את אנשי הציונות הדתית לעבוד כמשרד יחסי הציבור של מפעלי הקב"ה.
תהליך שיבת ציון מתקיים ומתרחש ביום-יום הישראלי. לפעמים האור מתעצם כל כך, עד שבני-אדם מסתנוורים, ואינם רואים שכותרות החדשות הן נבואות התנ"ך בהתגשמותן. אפשר להודות על הניסים ועל הנפלאות, להתרגש ממראה דגל ציון המתנופף ברוח ולהאמין כי גם דגל ירושלים עוד יינשא כאן בגאון.
- אמונה אלון היא סופרת
.jpg)
יום ירושלים וחג השבועות נמצאים במרחק של שבוע אחד זה מזה על לוח השנה, אבל בכל הנוגע לנוכחותם בחברה הישראלית הם תמונת מראה האחד של השני. תיקון ליל שבועות, שבמסגרתו לומדים מקורות יהודיים, אפיין בעבר רק את הציבור הדתי. אך במשך השנים משהו השתנה: תיקון ליל שבועות פרץ את גבולות המגזר, והפך לכלל ישראלי. יום ירושלים, לעומת זאת, עבר תהליך הפוך: מיום כלל ישראלי, הוא הפך למגזרי, לחגה של הציונות הדתית.
מיכה גודמן(צילום: עדי סגל)
ההבדל בין החגים והתפשטותם בחברה נעוץ באופי שהוקנה לכל מהמועדים האלה. יום ירושלים קיבל משמעות פוליטית - וכשיהדות נהיית פוליטית, היא נהיית גם מגזרית. שבועות הוא חג ללא מטען פוליטי, יש לו משמעיות תרבותיות-רוחניות-אינטלקטואליות של היהדות, ואולי לכן התרחב לכלל הציבור הישראלי.
בגורל ההפוך של שני החגים הללו טמון לקח מעניין: כשיהדות נהיית פוליטית, היא מצטמצמת. כשהיא נהיית תרבותית, היא מתרחבת. בעיניי, שני החגים האלה הם תמונת הרנטגן של החברה הישראלית.
ביום ירושלים אני מתמלא ברגשות מעורבים. הרב אברהם יהושע השל הבחין שהנס הגדול של מלחמת ששת הימים בא לידי ביטוי בסולידריות הגדולה שפרצה בעולם היהודי ערב המלחמה. יש מרחק גדול בין האחדות היהודית של ערב המלחמה, לוויכוח שיש בין ישראלים ויהודים על תוצאותיה.
הסולידריות שקדמה למלחמה הוציאה מהעם היהודי את המיטב שבו, אך אופי הוויכוח שאנחנו מנהלים מאז המלחמה, מוציא מאיתנו פעמים רבות את החלקים הפחות טובים שבתוכנו.
- מיכה גודמן הוא סופר וחוקר המחשבה היהודית
היום (א', 2/6, בשעה 20:00) נערך במכון הרטמן בירושלים ערב "שאלו על לב ירושלים: בעקבות לוחמים, סופרים ושירים", רב שיח ולאחריו ערב שירי ירושלים בשילוב יצירה מקורית בהשתתפות אמונה אלון, מיכה גודמן ומוקי צור
לפנייה לכתב/ת 
מוקי צור
צילום: ארכיון עין גב
מומלצים
