יובל דיין חזר בשאלה: "פשוט נגמר לי"
יובל דיין - עד לאחרונה רב, מחזיר בתשובה ובעלה של נועה ירון-דיין - שטח את יחסיו המורכבים עם עולם התשובה, המגזר החרדי וכמובן אלוהים: "לאחרונה הורדתי כל סממן חיצוני דתי", כתב. "מה נשאר שם בסוף, מתחת לכל השכבות והכיסויים והשקרים על שקרים שמחזיקים קהילות שלמות"
"פעם חשבתי שמתחבא שם סוד גנוז גנוז, היום אני יודע שאין שם כלום מלבד כסף וכבוד וכסף וכבוד ותו לא": 25 שנים לאחר שחזר בתשובה וניהל זוגיות דוסית מתוקשרת עם נועה ירון-דיין, שוטח יובל דיין (עד לא מזמן עם התואר הלא-רשמי "הרב") את התהליך שעבר החוצה מהדת, בפוסט חושפני שפרסם אמש (יום ג').
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"אז למי שעוד לא מעודכן, אספר שלאחרונה הורדתי כל סממן חיצוני דתי, שלא על מנת לכפור או להתריס כנגד אף אדם או מגזר באשר הוא מגזר", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "פשוט נגמר לי. והבנתי שבשביל שאוכל להמשיך לקחת בזה חלק אני צריך אמונה עיוורת, ואין לי יותר כזאת. אזלה לי".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- ביישוב הדתי אמרו ללהט"ב: "אתם אחים שלנו. תקבלו מאתנו חיבוק גדול"
- אסטוניה: בית העלמין חולל, צלבי קרס במרכז העיר
- "הייתי בת 9 כשנפגעתי. הרב אמר לא לפנות למשטרה"
הטקסט הזה, תחת הכותרת "פוסט דרמטי", נכתב כחודשיים לאחר שהזוג הכריז בפומבי על גירושיו בערב שערכו במרכז "התהוות" שאותו הקימו – כמקום תל-אביבי ללימודי יהדות, בעיקר לפי תורת ברסלב.
"הם ואני לא מאמינים באותו אלוהים"
לתל אביב עברו עם ילדיהם לאחר 16 שנים בקהילה חרדית קיצונית בבית שמש, והחוויה מתבטאת בעקיפין בפוסט של דיין, שלא חוסך את שבטו ממי שהוא מכנה "שליחיו הנאמנים של אלוהים, ואני בתוכם".
"אפתח ואומר שאין לי בעיה עם אלוהים עצמו, הבעיה שלי זה עם כל מה שמקיף אותו", כתב אמש. "כל הפוליטיקה והקרנבל וקטנות המוחין וההזיות ושגעון הגדלות ותחושת החשיבות... עם חיים עמוסים בפגישות ושיעורים ותלמידים ורבנות וכבוד אבל נטולי שמחה והתרגשות ואמונה וייעוד. כמעט ונשברתי סופית, אבל אז שמע האלוהים את תפילתי וגאל אותי ובגדול".
לקראת סוף הפוסט, הוסיף: "יש לי הרבה מה להגיד על המגזר שהחלטתי לעזוב ועל המוטציות האמוניות ההזויות שהוא מגדל, אבל אשאיר את הלשון שלי קשורה בליש ורק אומר שהבנתי באופן סופי שהם ואני לא מאמינים באותו אלוהים, והייתי חייב לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם".
אלוהים לובש שטריימל?
יובל דיין (51) היה חילוני אדוק - תסריטאי וקולנוען - ואז הפך לחרדי אדוק, ולפני שנתיים הצהיר על עצמו בראיון ל-ynet כ"יהודי אדוק", לאחר שעזב את ההארד-קור החרדי והיגר לתל אביב שם אף שימש כתובת לחוזרים בתשובה, עד לחודשים האחרונים ממש.
"אציין לזכותי שהייתי מספיק רוחני בשביל להאמין שחיים קשים פלוס נפש מורכבת וחולה כמו שלי יכולים לזכות אותי בכרטיס כניסה לגן עדן, כי הרי לפום צערא אגרא", כתב. "וכבר הייתי בודהיסט והייתי נוצרי ואפילו שינטו למדתי, אבל כשסוף-סוף התעוררה נשמתי ושבתי הביתה אל חיקה המחבק של היהדות, הפכתי בניד עפעף, מילד מוכשר ומחפש משמעות, לדתי צדיק וצודק, נטול דעה עצמית, נטול גלוטן ובעיקר נטול יכולות בסיסיות להסתדר בעולם המסוכן שאלוהים ברא לנו על מנת שניכשל בו.
"הפכתי לפלגלנט בחסות היהדות, מכה את עצמו עד זוב דם בלילות, אכול שנאה עצמית ורגשי נחיתות אל מול עבדיו המכוונים היטב עם המבטא המדויק ושם המשפחה הנכון. כי אם השטן לובש פראדה אז בטוח שאלוהים חובש שטריימל, לא?"
"התחפשתי לאמונה עיוורת"
במעין סיכום של רבע מאה, כתב: "הייתי מוכן למות על קידוש השם, אבל לרוע מזלי אף אחד לא ביקש את זה ממני. לקח לי זמן להטיל ספק, ולשאול איך זה שכל מה שאלוהים רוצה ממני מתמצה בזה שאהפוך את עצמי לבעל אישיות גבולית עד מחוקה מרוב קדושות וטהרות ודקדוקים... מה נשאר שם בסוף, מתחת לכל השכבות והבגדים והכיסויים וההסתרות והשקרים על שקרים על שקרים שמתחזקים קהילות שלמות.
"מודה אני שמעולם לא הייתה לי אמונה עיוורת, התחפשתי לאמונה עיוורת כי זה מה שהבנתי שנדרש מיהודי קדוש. עשיתי קריירה בלהיות עיוור ותמים ולמדן וחכם וצדיק. עזבתי את כל מה שהיה לי והיגרתי למגזר חדש ומרתק, שהקיא אותי ואת ילדיי בשאט נפש כמו היינו גושי פלסטיק דביקים, ועל כך נתונה להם תודתי הכנה. מי יודע מה היה עולה עלינו אם חלילה וחס היינו נטמעים בהם. כנראה שהיינו אבודים לנצח רחמנא ליצלן.
"לפעמים אני מרגיש שכל הקירוב רחוקים הזה הוא רק תירוץ, הצגה אחת גדולה. מרגשת, סוחפת, מופקת היטב, שוברת קופות, אבל הצגה. מי רחוק ולאן מקרבים אותו? ומי בכלל יכול לפתוח פה ולהעיד שהוא יודע מי רחוק ומי קרוב.
"וכמובן שאני לא מתיימר לטעון שהתורה היא שקר ושאלוהים לא קיים. אני רק טוען שאני באופן אישי לא מקור מספיק מהימן שתוכלו להסתמך עליו, והכי אמת שלי היא שאני לא יודע... וזה לקח לי רבע מאה ללמוד את זה. קצת איטי ועדיין הרבה יותר מהיר מרוב הרבנים, המשפיעים והמחזירים בתשובה הדגולים שאתם ואני מכירים שיודעים, הו כל כך יודעים".
בסיום ביקש סליחה מהמאוכזבים: "זה לא אישי נגדכם/ן, אני חייב להמשיך במסע שלי. אני מאחל לכולנו חיים טובים וממצים".
