"הייתי בת 9 כשנפגעתי. הרב אמר לא לפנות למשטרה"
לקח זמן לסיפור שלי לצאת החוצה, לסוד שלי להתגלות. הזמנים היו אחרים. להוריי לא היה שמץ של מושג מה עושים, ואמא התקשרה לרב שהמליץ לא לגשת למשטרה. בימים אלה אני עוברת מעיר לעיר רק כדי למנוע את האסון הבא. פגיעה מינית משולה לרצח הנפש. אנא, פנו למשטרה, לא לרב
הייתי רק בת 9 כשעברתי פגיעה מינית ששינתה את חיי. כשזה קרה, לא היה לי מושג שיש שם למה שאני עוברת, שיש עוד מישהו בעולם הזה שיודע שזוועה כזאת עלולה להתרחש. חשבתי שאני היחידה ביקום הזה שחווה את זה. והתביישתי, כל כך התביישתי, וגם פחדתי. מבחינתי מה שקרה היה מאוד לא צנוע. ואסור.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לקח זמן לסיפור שלי לצאת החוצה, לסוד שלי להתגלות, וכשזה קרה הייתי בטוחה שאמא נורא תכעס, ושהוא ישבור לי את האופניים, כמו שאיים תמיד. בסופו של דבר הפגיעה שלי נפסקה, אבל לא טופלה כראוי. הרבה טעויות, מחדלים אבל בעיקר בורות וחוסר ידע.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- לאחר הפרסום ב-ynet: ביה"ד תיקן את ההחלטה השגויה
- התדמית נוצצת, האמת פחות: כשליש מעולי צרפת מובטלים
- על המסילה באושוויץ: ניצול השואה חגג בר מצווה מאוחרת
להורים שלי לא היה שמץ של מושג מה עושים במקרה כזה, ולקח זמן עד שקיבלתי טיפול, שנים, כשבינתיים משהו בתוכי דימם פנימה בלי שאף אחד ראה, ידע או שמע. כי הגוף והנפש לא שוכחים.
הרב אמר לא לפנות למשטרה
אחרי הרבה מאוד שנים דיברנו, אמא ואני. שיחזרנו את כל מה שאירע מבחינת ההתנהלות. הייתי כבר אמא בשיחה הזאת, וזה היה נורא. הבנתי באופן כל כך ברור עד כמה חסרי אונים היו ההורים שלי.
הזמנים היו אחרים. לא היה להם שמץ של מושג מה עושים במקרה כזה, ואמא התקשרה לרב, שהמליץ לא לגשת למשטרה. הוא הסביר להם שזה לטובתי. היום הדברים השתנו, לשמחתי, ורבנים רבים ממליצים לפנות לגורמים המתאימים, אבל עדיין לא כולם.
בשיחה הזאת שניהלנו, אמא ואני, שתינו בכינו, שתינו כאבנו - היא את הכאב שלי, ילדה קטנה שעברה כזה דבר נורא, ואני את הכאב שלה, אמא ששומעת שקרה לביתה הנורא מכל, והיא חסרת כלים וידע, חסרת אונים.
בחרתי להפוך את הכאב לשליחות
כיום אני אמא לשלוש, אני אחות במקצועי, ובהסמכה שלי אני יועצת מינית עם תואר שני במגדר, ופעילה חברתית כבר שנים בתחום הזה של פגיעות מיניות. את הכאב בחרתי לקחת ולהפוך לשליחות. אני ממייסדי תנועת "לא תשתוק", שהחלה את דרכה לפני מספר שנים במטרה לחולל שינוי בכל הקשור ליחס לפגיעות מיניות בעולם החרדי.
אנחנו מעניקים סיוע, ליווי ותמיכה בכל המישורים. אנחנו עסוקים במניעה בהגברת המודעות למוגנות. חשוב לזכור כי דיבור על מוגנות הוא לא דיבור על מיניות. פגיעה מינית היא לא על הרצף של מיניות. פגיעה מינית היא סוג של אלימות.
רוב הפגיעות המיניות מתרחשות על ידי אדם קרוב ומוכר לנפגע. לנו כהורים יש יכולת להעניק לילדינו את הביטחון ואת היידע. מחקרים מראים שכאשר הורים לומדים על מוגנות, ילדיהם ירגישו בנוח לפנות אליהם ולדבר איתם.
מגיע לכם, ההורים, לקבל מידע שהוא קריטי וחשוב. מגיע לכם לדעת לזהות דגלים אדומים והתנהגויות הדורשות בירור. מגיע לכם לדעת איך נכון לדבר עם הילדים שלכם. זה כל כך פשוט וכל כך מובן מאליו. זה כל כך נכון וטבעי שיהיה לכם, ההורים, משהו שהוא כל כך בסיסי – ידע.
פנו למשטרה, לא לרב
באתי לכאן להגיד בקול ברור: אתם לא לבד. בימים אלה אני עוברת מעיר לעיר, מקיימת חוגי בית ללא תשלום רק כדי למנוע את האסון הבא. אז פנו למשטרה. אם תיגשו – רוב הסיכויים שיטפלו. אם לא תיגשו – כל הסיכויים שלא יטפלו.
פנו למשטרה, לא לרב. אם אמא רואה מחבל עם סכין, היא לא תתקשר לרב. פגיעה מינית משולה לרצח הנפש. בכדי לעצור אותה, הולכים לגורם שימנע את האסון, וזה לא הרב.
ואני חושבת על אמא שלי שכבר איננה בין החיים, ועצוב לי שהיא לא זוכה לחוות את התיקון הזה. קורה כאן משהו גדול. מתרחש תהליך עוצמתי של שינוי מבורך. אני מלאת הודיה על הזכות שנפלה בחלקי להיות חלק מהשליחות הקדושה הזאת, ואני מתפללת להמשיך לזכות ולהאיר את העולם. ובכל מקום בו עמדתי ואעמוד, אני לוקחת את אמא שלי איתי בליבי.
אם גם אתם רוצים לארח בסלון הבית שלכם, או תחת כל קורת גג אחרת, חוג בית בנושא מוגנות - פנו אליי דרך דף הפייסבוק שלנו, "לא תשתוק". מודעות מונעת אסון.
- הכותבת היא מייסדת תנועת "לא תשתוק", מנהלת פרויקטים בארגון JCW
לפנייה לכתב/ת 
.jpg)
