אנחנו כבר בתהליך הגאולה, אז למה להתאבל

שאלה:

• יש לכם שאלה? לחצו על "שלח שאלה" (בקוביית החדשו"ת, בצד שמאל )
  

<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>  

תשובה:

ראשית, שאלתך לגיטימית, והרבה (גם אני ביניהם) מתחבטים בה. אין ספק כי המציאות שלנו צריכה לבוא לידי ביטוי גם בתפילות שלנו, כפי שמתבטא בתפילות יום העצמאות ויום ירושלים, ובתפילה לשלום המדינה מידי שבת.

תשעה באב בכותל המערבי(צילום: אלי מנדלבאום)

גם מנהגי האבלות שלנו פחותים מאלה שהיו נהוגים פעם. למשל, אנחנו מקילים בשמיעת מוזיקה במשך השנה, דבר שנאסר אחרי החורבן, ואפילו בימים אלה של "בין המצרים" יש קוּלוֹת שונות.

עם זאת, עלינו לדעת שיש עוד הרבה לפנינו. המצב הרוחני בארץ קשה מאוד. גם במצב המדיני יש מקום לשיפור, ובעיקר - חורבן הבית עדיין בכל תוקפו. אנחנו מתייחסים לחורבן ולזכרון המקדש כמעט רק בימים אלה (שלושה שבועות מתוך כל השנה). אילו גם בזה נקל – היינו שוכחים לגמרי את הנושא.

מכיוון שבימים אלה חל החופש הגדול – הילדים שנמצאים בחופשה, וממילא גם המבוגרים, אינם יודעים כמעט מאומה על הנושא שכן בתי הספר לא מלמדים עליו.

בעבר היו מספר ניסיונות לשנות את נוסח התפילות על החורבן, למשל נוסח "נחם" שונה על ידי הרב גורן ועל ידי הרב חיים דוד הלוי. אולם נדמה לי כי הנוסח שהם הציעו לא התקבל כל כך ברוב הציבור. לפני מספר שנים גם ערכנו את הסליחות של הימים הנוראים, והוצאנו מהם את הביטויים הקשים של הגלות והצרות שנאמרו בגולה.

אולם אין בזה כדי לשנות את חובות האבלות. כדי לשנות משהו בצורה משמעותית, יש צורך בהסכמה של הרבה רבנים, דבר שנראה כיום כרחוק מאוד (ולו על זה יש מקום לבכות).

לסיכום:

גם אני סבור שיש מקום לשינויים מסוימים, אולם מכיוון שעדיין המקדש חרב, והארץ בחלקים רבים איננה כולה בידינו – אנחנו מצווים להמשיך להתאבל ולזכור את המצב השלם, ובעזרת הזיכרון לפעול כדי לקדם גאולה שלמה (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).