90 שנה לפרעות: "הכדורים שרקו, והברית שלי התקיימה"
הוא נולד שמונה ימים לפני הפרעות, נכד לשושלת רבני פראנק מצד אחד - ולשושלת מייסדי פתח תקווה מצד שני. כשפשטו הפורעים על יהודי חברון וטבחו גם בבני משפחתו שהשתתפו בשבת חתן, נותרו מעטים לחגוג את הברית שלו בירושלים, תחת אש צולבת. ר' יעקב פראנק, חד כתער, מגולל את סיפורה של התקופה
שבת, י"ח באב תרפ"ט (1929), הייתה האירוע הטראומטי ביותר בשבוע הפרעות שהקיף את היישוב היהודי בארץ ישראל. קהילת חברון העתיקה איבדה 67 איש ואישה - תושבים ואורחים ובני ישיבה. היום (ב') מציינים 90 שנים לטבח הנורא ההוא, שמעטים האנשים שיכולים לספר עליו מעדות ראשונה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
ר' יעקב פראנק היה אז בן שבוע ימים. בימים אלה הוא חוגג את שנתו ה-90, צלול וחד כתער. בעברית המתובלת ביידיש ירושלמית הוא מגולל את סיפורם של ארבעה דורות שראה בארץ הזו: לידתו בירושלים של ימי הפרעות, לימודיו ב"עץ חיים", ייסוד ישיבת פוניבז' בבני ברק, ייסוד קיבוץ עין צורים, ומשם לפעילות רבת שנים בתנוע "הפועל המזרחי" ובלשכת השר המיתולוגי משה שפירא.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- לא רק נופש: הקיץ העצוב של יהודי רודוס וקוס
- מיליוני שקלים ובלי רומנטיקה: הקולנוע של הנשים החרדיות/ y+
- השדכן אמר לי: "אתה חתיכת פרויקט"
פראנק עצמו הוא סיפורה של הארץ הזו: מצד אביו הוא בן לשושלת פראנק המפורסמת, ומצד אמו - בן לשושלת שטמפפר הפתח-תקוואית המפורסמת לא פחות (סבו היה ראש העיר של פתח תקווה והסבא רבא שלו – ממייסדיה).
"פרעות חברון פרצו בשעות הבוקר" הוא מספר. "אני עצמי נולדתי שבוע לפני זה בירושלים. סבי, הרב צבי פסח פראנק, שהיה אז אב בית דין בירושלים (ולימים רבה הראשי), היה אמור לנסוע עם סבתי לחברון באותה השבת ממש, להשתתף בשבת חתן משפחתית. כולם היו אמורים לשהות ביחד בביתו של המוכתר היהודי של חברון, ראש הקהילה, אליעזר דן סלונים.
"אבל אותה השבת הייתה שבת הברית שלי, ואבא שלי, תנחום פראנק, אמר לסבי: 'לא תוכל לנסוע, לא אתה ולא סבתא - משום שתהיה הסנדק של הבן שלנו'. המסיבה בחברון התקיימה בלעדיהם. כבר ביום חמישי נסעו אחותו של סבא ובעלה, הרב אורלנסקי, לחברון".
כדורים שורקים וברית בלי מניין
פראנק מספר כי למרות שהארץ געשה - כולם שמו את מבטחם באליעזר דן סלונים, מוכתר חברון, שהיה מיודד עם הערבים, הכיר את מנהגיהם, ודיבר ערבית על בוריה. "אמרו שבבית שלו לא יקרה שום דבר, מאחר והוא מאוד מקושר אל כל הערבים, ויש להניח שלא יפגעו בו לרעה", אומר פראנק. "האסון הגדול הוא שהתפרצו דווקא לביתו - ורצחו כמעט את כולם, או פצעו אותם קשה".
הסוף ידוע, הרב והרבנית מזיכרון יעקב מצאו את מותם הטראגי בפרעות של אותה השבת, יחד עם בתם וחתנם אליעזר דן סלונים והתינוק הקטן אהרן. "למעשה, סבא וסבתא שלי ניצלו כתוצאה מכך שאני נולדתי. אבל בסופו של דבר, גם לברית שלי לא יכלו להגיע".
פראנק מספר כי בדרכם לברית – מרחק של כחמישה קילומטרים מהעיר העתיקה ל"שערי צדק" (אז בית החולים וואלך), שהיה אז מחוץ לחומות – פתחו באש על אביו שהצליח בנס להתחמק מהכדורים. "שני הדודים שלי ושתי אחיותיהם יצאו מן העיר העתיקה בבוקרו של יום השבת, ובדרך בעברם ליד שכונת ממילא נקלעו לאזורי מהומות", הוא מספר. "שלוש פעמים הוצרכו להשתטח ארצה מפחד היריות. בניסי ניסים הגיעו לבית החולים. לאביהם, הרב צבי פסח, הם לא הרשו בשום אופן לצאת מן העיר העתיקה.
"כאשר אבא שלי הגיע לבית החולים, הוא מצא שם אותי, את אמי, את המוהל – וזהו. אף אחד לא הגיע, ולא היה מניין. פתאום הגיע הצדיק המפורסם, רב אריה לוין, שהיה דוד שלי והתגורר בסביבת בית החולים. הוא ניסה לאסוף אנשים מהרחוב. במשך שעה וחצי חיפש אנשים בסביבה, והביא איתו עוד שלושה אנשים. באין מניין, עשו את הברית ככה - ואחר כך הם חזרו תוך סכנת נפשות, תוך יריות".
הוריד את הרב מהאוטובוס
פראנק מספר כי לידתו הצילה אדם נוסף: ביום חמישי שלפני הברית יצא אביו אל בית החולים, בכדי להביא לאם היולדת מלבוש חגיגי לכבוד הברית. בדרך קנה עוגות ויין, שכן קיווה עוד לברית שמחה ומרובת משתתפים. עם צאתו מהעיר העתיקה, ראה בשער יפו את האוטובוס המתעדת לנסוע לחברון. הוא הביט על האוטובוס והבחין בראש הישיבה החברונית, הרב יחזקאל סרנא, יושב כשפניו מועדות לחברון, לשבות שם עם משפחתו ותלמידיו.
ר' תנחום ניגש לאוטובוס, הקיש על חלונו של הרב סרנא, והתחנן: "אל תיסע לחברון! אומרים שערביי חברון מסוכנים מאוד עכשיו... זו סכנת נפשות. הישאר בירושלים'. הרב סרנא לא שת ליבו לדברים בתחילה. אך ר' תנחום לא הרפה, עלה לאוטובוס והחל לשכנע אותו – עד שהצליח.
מאוחר יותר התברר שגם הבריטים הבינו כי המצב בחברון איננו פשוט, ומיד לאחר שיצא האוטובוס לדרכו, נסגר הכביש לחברון ולא התאפשרה עוד תחבורה יהודית אל איזור הסכנה. "גרמתי להם להינצל במאורעות תרפ"ט על ידי הולדתי. אבל לפי מה שבדקתי, הקדמתי את לידתי. אמא שלי סיפרה שהייתי אמור להיוולד דווקא במוצאי השבת או ביום ראשון, ואז היו סבי וסבתי נוסעים לחברון. אבל הקדמתי לבוא. עד היום, אני נוהג בדרך כלל להקדים".
לפנייה לכתב/ת 
