מופיע במעורב - אך מתנגד לכפייה: "זו שנאת חרדים"
הציציות בחוץ וגם את הכיפה קשה לפספס (כשהיא על הראש), אך הוא אינו נמנע משיתוף נשים על הבמה. מופיע ללא הפרדה, אך מתנגד לעליהום על אירועי התרבות הנפרדים. רגע לפני המופע החדש, "מקורות השראה" - דניאל זמיר, אמן בינלאומי ואבי "הג'אז היהודי" - בביצועים מיוחדים באולפן ynet: "זה המשך של המוזיקה מבית המקדש"
על במה אחת יעלה חסיד חב"ד, שלישיית מוזיקאיות דתיות (ואחת שלא), וגם מוזיקאים בכירים חילונים. בתקופה שבה הקיטוב התרבותי-דתי מגיע לדיונים בבג"ץ סביב הופעות מוזיקליות, וההקצנה שוברת שיאים לכל הכיוונים – אי אפשר להתעלם מהבשורה. אפילו בשורות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
איך מגיע דניאל זמיר, מוזיקאי בינלאומי עם כיפה גדולה של "יחי אדוננו" לשיר על במה אחת עם תלמידותיו לשעבר בבית הספר למוזיקה "מזמור"? זה כנראה קשור ליהדות הבלתי מגזרית שזמיר שוחה בה.
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- אינסטרומנטלי: כזה עוד לא שמעתם: "אבינו מלכנו" בשופר
- קליפ: אבִּי, מליק איל עאלם: כן, זה שיר חסידי
- נוסטלגיה: 80 שנים לארץ עוץ: הסמלים היהודיים מאחורי הקשת
- קולנוע: מיליוני שקלים ובלי רומנטיקה: הקולנוע של הנשים החרדיות
- תופעה: עם כיסוי ראש, לא בהפרדה: "אישה ששרה היא לא חפץ
"
כך למשל, כאשר לאחר שני ביצועי אולפן מיוחדים ל-ynet הוא יושב לראיון בלי הכיפה, הוא מסביר: "אני דתי לגמרי ואמוני מאוד. מאוד מאמין ומאוד דתי. לפעמים כשאני מנגן, הכיפה פשוט נופלת לי. אבל גם אני לא רואה את עצמי כמשתייך לאף מגזר".
"סוג של שנאה עתיקה"
אמן הסקסופון והג'אזיסט הבינלאומי, דניאל זמיר (35), עלול לבלבל את המתבונן: הציציות שלו בחוץ וגם את הכיפה אי אפשר לפספס (כשהיא על הראש) – אבל שלא כאמנים אחרים, הוא איננו נמנע משיתוף נשים על הבמה. הוא מופיע בפני גברים ונשים ללא הפרדה – אך תוקף בלשון חריפה את מי שמנסים למנוע מהחרדים השתתפות באירועי תרבות מופרדים. הסיפור האחרון של העתירות המשפטיות נגד ההופעות המופרדות בעפולה וחיפה, עוררו בו כעס על מה שהוא מכנה "שנאת חרדים".
"אני בעד שאנשים יוכלו לעשות מה שהם רוצים", מבהיר זמיר. "אני בעד שאם אנשים רוצים לשבת בשני צדדים של האולם - אז זכותם המלאה לעשות זאת. אני לא חושב שזה מפלה מישהו. אני באופן אישי לא חי ככה, אבל לא רואה בעיה בזה שאנשים יחיו לפי אמונתם. אני לא רואה בזה שום הדרה ושום אפליה.
"בעיניי, לא נעים להגיד - אבל זה סוג של שנאה עתיקה; שנאה של מה שקשור ביהודים ובחרדים. לא יכול להיות שתכריח אנשים שרוצים לשבת בשני צדדים, עם וילון באמצע – לשבת במעורב. לתופעה של שנאה תמיד יש איזה תירוץ, הצדקה - ובעזרת ה' גם זה יעבור".
בתוך המקום המכיל הזה, זמיר והמוזיקאית מיטל ברכה-קרני – אחת משלישיית "כולה בראקה" המופיעה עמו - הופיעו לאחרונה בחתונה חרדית, ואבי החתן דרש להציב מחיצות מסביב לנשים שניגנו.
"האמת שזו הייתה חוויה מעניינת בשבילי", מספרת ברכה-קרני. "ידעתי לעשות את ההפרדה בין המקום האישי לבין המקום של לכבד את אורח חייו של הזולת. זו לא הייתה תחושה מאוד נעימה, זה היה אפילו מביך - לא אכחיש - אבל הבנתי את הצורך ואת המקום. אני בעד לכבד".
הכירו: "ג'אז יהודי"
זה יקרה ביום חמישי השבוע: מופע אינסטרומנטלי מרגש וייחודי, "מקורות ההשראה", שיכלול מוזיקה מקורית יהודית. לצד זמיר יופיעו כאמור ההרכב הנשי Kula Baraka, רוני עברין – המפיק המוזיקלי ומבכירי הפרקשניסטים בישראל - ומארק אליהו בהופעת אורח.
לדברי עברין, המופע שואב השראה מהמקורות יהודיים - פסוקים מהתנ"ך ומסידור התפילה. מיטל ברכה-קרני מספרת כי "היצירות הראשונות שהלחנתי הושפעו מניגונים חסידיים. היה לזה סאונד מאוד מסוים. כשהגעתי לבית ספר 'מזמור', אז בהנהלת דניאל, ורוני לימד אותי - התחלתי לשמוע ולהיחשף לדברים אחרים ופשוט נפתחתי".
באולפן ynet הם מבצעים את "אני לדודי" ו"ממזרח שמש". "ג'אז יהודי", מגדיר את זה זמיר. "סגנון שהתפתח בישראל, שהגיע מהג'אז, אבל עם צבע ואיזשהו גוון, ריח, טעם למוזיקה. והוא גם מאוד פופולרי בעולם, אנשים מאוד אוהבים את זה ברוך ה'".
המוזיקה הזו החלה בבית המקדש
דרך ארוכה עבר זמיר מאז ילדותו במשפחה חילונית בפתח תקווה ולימודיו ב"תלמה ילין" – ועד שמצא עצמו דווקא בפלג המשיחיסטי בחסידות חב"ד. מאז, זה כבר העשור השני שזמיר מסתובב עם כיפה ענקית על הראש, ועליה הכיתוב "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח".
"כמעט ואין שיטה רוחנית או דתית שלא חקרתי", סיפר בעבר בראיון ל-ynet. כחסיד חב"ד מוצהר, אמר אז: "תמיד הייתי קצת שונה, וגם עכשיו. אם אני נמצא במקום שכולם צועקים 'יחי אדוננו', אז אני לא אצעק. אם לא יצעקו 'יחי אדוננו' - אז אני אצעק".
בתקופת לימודיו של זמיר ב"ניו סקול", קרו שני דברים שהשפיעו עליו מאוד: ההתקרבות לדת והחברות עם סטודנט בשם מט-מת'יו מילר, שהפך ברבות השנים לכוכב הרגאיי "מתיסיהו". "הוא למעשה קירב אותי לחב"ד. מאז נשארנו בקשר חברי והדוק מאוד. אנחנו מופיעים ביחד גם בארץ, גם בארה"ב וגם באירופה". בשנה האחרונה ניגן זמיר בחופתו של מתיסיהו.
זמיר מגדיר עצמו "חרדי לגמרי" בתחומים מסוימים: הוא לובש על גופו באופן קבוע ציצית צמר, טובל בכל יום במקווה, וכמובן מניח תפילין בכל יום. מוזיקה יהודית עבורו, היא מוזיקה הממשיכה את שירת הלוויים בבית המקדש: "זה התחיל בבית המקדש, ואז היהודים גלו - ואני מאמין שעכשיו זה חוזר גם במוזיקה, גם בכל השילובים... וזה בעזרת ה' גם יביא אותנו לגאולה".
במאי: אלי סגל | סאונדמן: ניסו עזרן | ניהול טכני: עידן ארבל, שרון שדה
- המופע "מקורות השראה" ייערך ביום ה' הקרוב (12.9) בבית אבי-חי שבירושלים
