"המורה נתנה לי לקרוא 'מיין קאמפף'": לגדול כנערה יהודייה בבגדד
סין גבאי קוראת לעצמה "יהודייה ערבייה", ובטוחה שהקשיים שחוותה מכורח ההגדרה הזו הצמיחו אותה: חייה בבגדד היו רוויי סכנות, גילויי אנטישמיות קבועים ומעברי דירה בעקבותיהם. "ההרגשה הייתה שליהודים אין שייכות. שלא משנה לאן נלך, אנשים יבקשו מאתנו לעזוב"
כשהייתה בכיתה א׳, נקלעה סין גבאי לוויכוח עם המורה שלה בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי. גבאי לא הבינה למה היא מכניסה את עצמה. שנת 2000, האינתיפאדה השנייה השתוללה בעוצמה. גבאי, אחת התלמידות היהודיות הבודדות בעירק של סדאם חוסיין, גילתה שלהתייצב לימינה של ישראל בבית ספר יסודי בבגאד, זה לא רעיון טוב.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
"סדאם היה מטורף לגמרי לגבי פלסטין", היא מספרת. "הייתי הולכת לבית הספר ושומעת מכולם כמה ישראל נוראית. ואחר כך הייתי חושבת לעצמי: 'זה שקר'".
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- בונים סוכות ברחבי הארץ: שלחו לנו תמונה
- מקצה העולם ועד סופו: מסע מיוחד בין קהילות מתפללות/ פרויקט מיוחד
- בלי אלוהים ובלי אוכל: האתאיסטים שצמו בכיפור
גבאי נקראה למשרד מנהל בית הספר, קיבלה מכתב נזיפה - והוריה זומנו לפגישה. מיד לאחר מכן החליטה המשפחה לעבור דירה, וגבאי החליפה בתי ספר. אחרי התקרית הזו, הוריה לא דיברו איתה עוד על ישראל או על יהדות.
"נולדתי יהודייה-ערבייה מסיבה מסוימת"
חייה של גבאי כילדה בבגדד היו רוויי סכנות. כיהודייה שנולדה תחת הדיקטטורה עירקית, היא סבלה מאנטישמיות מתמדת מגיל צעיר. אחר כך חוותה את הפלישה האמריקנית ב-2003, ואת שנות המלחמה העקובות מדם שבאו אחריה.
ב-2015 קיבלה גבאי מקלט מדיני בארצות הברית. היא חיה כיום בשכונה אורתודוכסית בברוקלין, מגדלת ילד, מלמדת בבית ספר יסודי וכותבת ספרות לילדים. היא איננה מנסה לייפות את הקשיים שמהם סבלה, אך מרגישה כי הם לימדו אותה להתגבר על כל מכשול.
"יש סיבה לכך שנולדתי כיהודייה-ערבייה: כדי לקחת את הדבר הזה, את העובדה שאני יהודייה-ערביה, ולהוציא מזה את המיטב, להיות טובה בזה", היא אומרת.
"נוסטלגיה עם הרבה כאב"
שורשיה של הקהילה היהודית בעירק הם בני 2,600 שנים, מאז חורבן בית המקדש הראשון. המהדורה העיקרית של התלמוד נולדה אצל חכמי הקהילה בגלות בבל. בעיראק המודרנית החזיקו יהודים במשרות בכירות בממשל ובמסחר עד שנות ה-30 של המאה הקודמת.
הקהילה המשגשגת מנתה כ-150 אלף יהודים, אבל בשנת 1941 חלה התדרדרות לאחר שעירקים מוסלמים תקפו את שכניהם היהודים במה שנודע כ״פרהוד״ - פוגרום בן יומיים שבמהלכו נהרגו כ-180 יהודים. עד תחילת שנות ה-50 עזבו רוב יהודי עירק, במבצע עלייה המוני לישראל.
"יש המון נוסטלגיה מצד מוסלמים ונוצרים במדינות האלו לגבי הדו-קיום שממנו נהנו יהודים ולא-יהודים במדינות ערב", אומר אלחנן מילר, שראיין את גבאי כחלק מסדרת הסרטונים "אנשי הספר" שהפיק בערבית, במטרה לחבר מוסלמים להבנת היהדות. "אבל ליהודים, זו תערובת של נוסטלגיה עם המון כאב".
להחליף דירה חמש פעמים
גבאי מספרת שלמרות שהעירקים מתיימרים להפריד בין התנגדותם לציונים לבין סובלנותם כלפי יהודים, הרי שבפועל מעולם לא הרגישה שבעירק מוכנים לקבל אותה כפי שהיא. מורים היו מקשים עליה בשיעור למרות ציוניה הטובים, ואחת מהן נתנה לגבאי עותק של "מיין קאמפף", המניפסט של אדולף היטלר.
כאשר חבריה של סין גילו שהיא יהודייה, הם לעגו לה. בשנות מגוריה בעירק נאלצה המשפחה לעבור דירה חמש פעמים בגלל הטרדות אנטישמיות. "תמיד נהגתי לומר, תן לי הזדמנות לעשות משהו רע ואז תשנא אותי", אומרת גבאי. "אבל אל תשנא אותי בלי סיבה... בגלל משהו שאין לי שליטה עליו״.
והיו גם נקודות אור: גבאי חששה לספר לאחת מחברותיה הקרובות, מוסלמית אדוקה, שהיא יהודייה - אבל כאשר עשתה זאת, החברה קיבלה אותה והן נותרו קרובות (אם כי גבאי מעולם לא גילתה את דתה להורים של אותה חברה).
לפני שעזבה את עירק, הקליטו חברותיה את עצמן שרות את "התקווה", כדרך להביע את אהבתן. "מצאתי נחמה בזה, כי ידעתי שהן לא משתמשות בי כתעמולה", גבאי אומרת. "זה לא היה מן השפה לחוץ - 'היי, יש לנו חברה יהודייה, אנחנו בסדר עם יהודים'. הן באמת קיבלו אותי כיהודייה, עם זה שאני שייכת לישראל בצורה כזאת או אחרת. אז הן עשו משהו בשבילי. והעובדה שהמעשה שלהן היה מסוכן, עשתה את זה אפילו עוד יותר יפה״.
"אולי העולם טועה"
לצד האנטישמיות, נאלצה גבאי להתמודד עם סכנה נוספת בילדותה: המלחמה. היא זוכרת לא מעט רגעים מפחידים מאותה התקופה: כאשר התחבקה עם סבתה ובני המשפחה במרתף הבית במהלך הפלישה האמריקנית; כשהגיעה לבית הספר יום אחד וגילתה כי הבניין הופגז, וגם את אותה נסיעה במונית עם אביה כשפצצה התפוצצה ממש מולם.
למרות המלחמה, הצליחה גבאי לסיים לימודי תואר ראשון במשפטים בגיל 19, הצעירה ביותר בכיתתה. מיד אחר כך, קיבלה מקלט באצות הברית בעזרת ארגון HIAS המסייע לקליטה ויישוב מחדש בארצות הברית של פליטים. כעת היא גרה בברוקלין בקרב הקהילה היהודית הסורית, שם היא נהנית לחוות את מה שהפסידה בילדותה: משפחות יהודיות גדולות ושמחות המבלות באופן חופשי עם שכנים ובני משפחה אחרים.
גבאי אומרת שאחרי כל מה שעברה בעירק, המעבר לארצות הברית לא היה לה קשה. "למדתי איך להתמודד עם שינויים, כך שזה לא היה הלם עבורי". בשנותיה בארצות הברית אפילו נתקלה לא פעם באמריקנים שהתנצלו בפניה על מלחמת עירק.
גבאי מלמדת כיום תלמידים בכיתה ד', והוציאה לאור ספרי ילדים. יצירתה מתמקדת בעקירה של סטריאוטיפים כבר מגיל צעיר. באחד הסיפורים שכתבה, נערה הופכת לאביר, אבל במקום לקטול דרקון היא מבינה שהדרקון נחמד ומתיידדת איתו.
"אם העולם אומר לך שאתה רע ולא בסדר, אז אולי העולם טועה", אומרת גבאי. "אולי עליך להיות גאה במי שאתה".
לפנייה לכתב/ת 
