היסטוריה של שנאה: הבאר האידיאולוגית של האדמו"ר מסאטמר
הציונים הם "עמלק" ו"רשעים", וזה לא החל בביקורו הנוכחי של האדמו"ר מסאטמר, אלא ב"יואליש" - מייסדה של החסידות האנטי-ציונית - שהתפלל להשמדת המדינה, ולא היסס להציל עצמו ברכבת ציונית לאחר שהורה לחסידיו להישאר באירופה הבוערת. פרופ' אשר מעוז פורש את הרקע ההיסטורי
בקהילת סאטמר בישראל שמחה וצהלה. הרבי מסאטמר, יקותיאל יהודה טייטלבוים, המכונה זלמן לייב, הגיע לאחד מביקוריו הנדירים בארץ הקודש. למען הדיוק, שורה השמחה במעוז הירושלמי של חסידות סאטמר - בעוד רובו של הפלג הבני ברקי נוהה אחרי אחיו, הרב אהרן טייטלבוים, אף הוא האדמו"ר מסאטמר.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
המאבק בין האחים ניצת בעקבות פטירתו של אביהם, הידוע בשם "ברך משה". האב השאיר ככל הנראה שתי צוואות, כשבראשונה הוא ממנה את אהרן ליורשו - ובשנייה את זלמן. המלחמה בין האחים לא הייתה מביישת גלדיאטורים. האחים אף גררו את המאבק ביניהם לבית משפט אמריקני (תוך התעלמות מהאיסור לפנות לערכאות של עכו"ם), כשחסידיו של אהרן אף טוענים שכאשר קבע האב את זלמן כיורשו, הוא לקה באלצהיימר ולא ידע מה הוא עושה.
עוד בנושא בערוץ היהדות :
- האדמו"ר מסאטמר נגד הח"כים החרדים: "מוכרים את התורה בשביל לשבת בממשלה"
- "מסע היסטורי": האדמו"ר האנטי-ציוני נחת בישראל
ביקורו של הרב זלמן לא נועד לחונן את אדמת הקודש. עילת ביקורו פרוזאית יותר. הוא הגיע כדי לחלק כספים למוסדות חרדיים שנמנעים מלקבל כספים מהמדינה הציונית. חסידיו הוסיפו שהוא מגיע כדי להילחם ב"עמלק", הם ה"ציונים". ונא לא לשכוח את הציווי שציוונו הקב"ה למחות את זכר עמלק מתחת השמים.
אחיו אהרן לא נותר חייב אף הוא, ומחה על הכרתו של הנשיא טראפ בירושלים כבירת ישראל, שהרי - כפי שמבהירים חסידיהם של השניים - ארץ ישראל כולה שייכת לפלסטינים.
הדוד הציל את עצמו, חסידיו ניספו
במקרה זה לא נפלו התפוחים רחוק מן העץ. דוד אביהם הוא הרב יואל ("יואליש") טייטלבוים, מייסדה של חסידות סאטמר, מי שקבע כי מדינת ישראל היא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.
העובדה שהתנגדותו לציונות ולעלייה המאורגנת לארץ ישראל - כמו גם של אדמו"רים חרדים אחרים - גרמה לכך שחסידיו נותרו באירופה והושמדו בשואה, לא הובילה לשינוי בעמדתו. עם זאת, התנגדותו לציונות לא מנעה בעדו מלעלות בעצמו לרכבת ההצלה שאורגנה בידי ועדת העזרה וההצלה הציונית, ולהציל את נפשו תוך שהוא נוטש את חסידיו.
עימו עלו לרכבת המיוחסים ארבעים מאנשיו שנבחרו אישית על ידיו. חסידיו הרבים שנותרו מאחור הובלו למשרפות אושוויץ. משהגיע לשוויץ עלה רב יואליש לארץ ישראל. מכאן המשיך לעיר הקודש ניו-יורק שבארה"ב, והתיישב ברובע וויליאמסבורג. בשנת 1953 הוא מונה לרבה של העדה החרדית בירושלים, שהונהגה בידי נטורי קרתא, תוך שהוא ממשיך להתגורר בברוקלין.
את המציל הוא כינה "רשע"
על אישיותו של יואליש ועל הכרת הטוב שלו ניתן ללמוד משתי אפיזודות הקשורות בד"ר ישראל קסטנר, מי שעמד בראש ועדת ההצלה, ושלו חב הרב את חייו: בשנת 1954 היה קסטנר מעורב בתביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד. היה זה בעקבות פרסום שבו הואשם קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדתה של יהדות הונגריה. בין היתר נטען נגדו, כי בתמורה ל"רכבת המיוחסים", הסתיר קסטנר מיהודי הונגריה מידע על יעדם של משלוחי המוות, ובכך הקל על השמדתם.
עם תחילת ההליכים המשפטיים פנה אל הרבי מסאטמר דוד הרמן, מי שהופקד על שלומו של הרב במסעה של הרכבת, בבקשה שייתן עדות לטובתו של קסטנר. רב יואל סירב.
מספרים שעוד קודם לכן נשאל האדמו"ר האם הוא חפץ להיפגש עם קסטנר ולהודות לו על הצלתו. תשובתו הייתה: "אין מביטים בפניו של רשע", כשכוונתו – כך מבהירים יודעי דבר – שבהיות קסטנר "ציוני" הרי הוא "רשע". כזה היה הרבי מסאטמר. כאלה הם יורשיו.
- הכותב הוא דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס, וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחופש דת
לפנייה לכתב/ת 
