אפילו למות אי אפשר פה

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>     

מאות רבות של משפחות ישראליות מתמודדות עם מצוקה דומה מדי שנה. בעבר היו אלה בעיקר המשפחות של חללי צה"ל שלא הוכרו כיהודים. בשנים האחרונות מדובר בעיקר בעולים שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה. העובדה שאותן משפחות נאלצות להפוך עולמות כדי למצוא ליקיריהן מקום מנוחה מכובד היא דבר מטריד ומביש; מהבחינה הדמוקרטית-האזרחית ולא פחות מכך גם מהבחינה היהודית.  

הדו"ח שפרסם מרכז המידע והמחקר של הכנסת על סוגיית הקבורה האזרחית, ושהוצג בכתבתו של קובי נחשוני, מעיד על כמה מדובר במחדל מכוון של משרדי הממשלה ובהפרה מתמשכת של החוק שקבעה הכנסת.

אין הקצאה לבית עלמין אזרחיים

בניגוד לסוגיות אחרות בזירת יחסי הדת והמדינה, בנושא הקבורה האזרחית נקטה הכנסת בצעד המתבקש והסדירה עוד בשנת 1996 את הזכות של כל אדם להיקבר בקבורה אזרחית על פי השקפתו וצו מצפונו. החוק הטיל חובה על הממשלה להקים בתי עלמין אזרחיים בכל רחבי הארץ, בפריסה סבירה ובמרחקים סבירים זה מזה. כמעט 25 שנים חלפו מאז חוקק החוק, וכפי שחושפים דו"חות מבקר המדינה והדו"ח האחרון שהוגש לכנסת - ממשלות ישראל פשוט לא מיישמות אותו. במילים פחות דיפלומטיות - הן מצפצפות עליו, ובמידה רבה גם על כבודם של עשרות-אלפי אזרחים ומשפחותיהם.

כיום פועלים ברחבי ישראל בתי עלמין אזרחיים ספורים, ולמעט מהלכים ראשוניים להקמת מספר מצומצם של בתי עלמין נוספים, שינוי מגמה לא נראה באופק. ברוב בתי העלמין האזרחיים לא מאפשרים קבורה של נפטרים שלא התגוררו ברשות שבה פועל בית העלמין. במקרים אחרים נדרשת המשפחה לשלם אלפי שקלים רבים בעבור הקבורה. המצב הזה הוא הפרה מפורשת של חוק הכנסת, ויש בו פגיעה בזכות יסוד מוכרת של כל אחד מאתנו.

המציאות בתחום הקבורה האזרחית מסובכת ומטרידה, אבל הסיבה לה פשוטה מאוד ולא דורשת חקירות מרובות. שורש המחדל נעוץ בעובדה שהמשרד שמופקד על הקמת בתי עלמין אזרחיים הוא לא אחר מאשר המשרד לשירותי דת, שעסוק בשמירה על המונופול האורתודוכסי. בנוסף חברות הקדישא לא מעוניינות בהקמת בתי עלמין אזרחיים מתחרים. אם כבר, הן רוצות לנהל בעצמן חלקות לקבורה אזרחית על מנת שלא לאבד הכנסות. באותם מקומות בודדים שבהם הדבר מתבצע, החלקות האזרחיות מוזנחות והמשפחות האבלות אינן מקבלות יחס נאות.

ראשי עיר בעלי חזון: הגיע הזמן להרים את הכפפה 

גורמים נוספים שאשמים במצב הם מנהל מקרקעי ישראל שלא מקצה שטחים לבתי עלמין אזרחיים, והרשויות המקומיות אשר לא נותנות לנושא עדיפות ראויה. רוני פיטרסון ז"ל הובא בסופו של יום לקבורה בבית עלמין קתולי ביפו, בהתערבותה של יעל חולדאי, רעיית ראש העיר; אבל האמת העגומה היא שלתושבי תל אביב-יפו, בירת החילוניות והליברליזם הישראלי, אין כיום אפשרות לקבורה אזרחית ציבורית.

מתוך ההלוויה של רוני פיטרסון(צילום: מוטי קמחי)

רק לאחרונה הוכיח ראש עיריית תל אביב, עם ראשי עיריות נוספים בגוש דן, שניתן לחולל שינוי בזירת יחסי הדת והמדינה. קווי התחבורה הציבורית שהחלו לפעול בשבתות ובחגים מוכיחים כי לרשויות המקומיות ישנו כוח ויכולת להיכנס לנעלים של משרדי הממשלה כאשר יש בכך צורך.

עניין הקבורה האזרחית הוא במידה רבה פשוט יותר מסוגיית התחבורה הציבורית בשבת. החוק כבר קיים ולא אמור להיות כאן ויכוח פוליטי-עקרוני. כל שנדרש הוא תקציב, רצון טוב וקבוצה של ראשי עיר מובילים שיודיעו שלא יתקצבו את המועצות הדתיות ושירותי הדת ביישוביהם עד אשר לא יוסדר פתרון מערכתי לקבורה האזרחית.

במקביל, מן הראוי שכל המשפחות שנדרשו להתמודד עם המציאות המכוערת בנושא הקבורה, תגשנה תביעות נזיקין נגד המדינה ותדרושנה פיצוי על הוצאות הקבורה המופקעות ועל עוגמת הנפש. ייתכן וחשבון הכיס של משרדי הממשלה יוביל לבסוף גם לחשבון הנפש הראוי של גורמי השלטון הרלוונטיים ולשינוי המצב.

אלפי אזרחים לא יזכו לקבורה הולמת

סוגיית קבורתם של אנשים שכרכו את גורלם בחברה הישראלית ובעם היהודי איננה רק עניין של משילות והקפדה בהוראות החוק. הבאתו של כל אדם, יהודי ושאינו יהודי, לקבורה מכובדת - היא גם ערך יהודי מכונן, בין אם מדובר בקבורה דתית או בקבורה חילונית. התלמוד הבבלי ובעקבותיו שורה של פוסקי הלכה קבעו כי יש להבטיח קבורה ראויה של האדם שאינו יהודי. ההלכה היהודית קובעת שאפילו הכהן הגדול, שאסור לו להתעסק בקבורת אביו ואמו, חייב לטפל בקבורתו של "מת מצווה" - שהוא מת שאין מי שיעסוק בקבורתו.

במציאות הישראלית שבה חיים מאות-אלפי אזרחים ללא להם פתרונות קבורה מכובדים לאחר מותם, היו אלה הרבנים וראשי הממסד הדתי שצריכים היו להוביל את המאבק להקמת בתי עלמין אזרחיים. העובדה שהם אינם עושים זאת, וחמור מכך, מהווים גורם מעכב - מלמדת שהשמירה על המונופול חשובה בעינם פי כמה מן השמירה על הערכים המכוננים של המסורת היהודית, בכל הנוגע לכבוד הבריות ולכבוד המת.

בעניין הזה מן הראוי שראשי הערים והציבור הרחב יפעלו על פי הצעת חז"ל: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (מסכת אבות, ב', ה'), ויעשו מעשה. קווי תחבורה ציבורית בשבת זה חשוב. קבורה מכובדת לכל אזרח ותושב, על פי צו מצפונו – לא פחות.