דְּלַעַת או דַּלַּעַת? כל המבטאים של השפה העברית
עם אחד, שפה אחת, אבל איך אומרים את זה? מתברר שבתימן נהגו לא פחות חמישה מבטאים של עברית, ובמרוקו נבדלת קהילת תיטואן שבצפון המדינה מקהילות מחוז תאפילאלת שבצפון מזרחהּ. בהולנד היו קהילות שהילכה בהן ההגייה האשכנזית, ולצידן הייתה קהילה ששמרה מבטא המיוחס לספרד
האקדמיה ללשון העברית בנתה אתר חדש שבו אפשר להאזין לאלפי הקלטות נדירות המתעדות קולות מן העבר – קריאות ושיחות מפי אנשים ונשים מכל קהילות ישראל. המיוחד בהן, שהן מתעדות את לשונם של המוקלטים כפי שהייתה נוהגת אלפי שנות גלות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
בישראל, העברית היא לשון מדוברת, בעלת חיים משלה. רבים מהאזרחים אינם יודעים לדבר אלא עברית בלבד. אבל עד לפני כמאה שנים, קודם שפעלו אליעזר בן-יהודה וחבריו להחייאת הדיבור העברי, הייתה העברית שפת תרבות בלבד. קהילות היהודים שבכל קצות העולם דיברו כשפת אֵם את הלשון המקומית או לשון דומה לה (כמו יידיש, לדינו, ערבית יהודית לגווניה), אבל בד בבד קראו בתנ"ך, התפללו ולמדו משנה וספרים אחרים הכתובים עברית.
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- תושבים בג'רזי סיטי על רצח שכניהם: "היהודים אשמים בהכול"
- החרם עבד: "פסטה בסטה" עזבה את הכשרות הפרטית - וחזרה לרבנות
עם שאינו יודע את עברו: מבצרי החשמונאים נעלמים
לכל קהילה הייתה מסורת משלה בקריאת הטקסטים העתיקים – מבטא מיוחד, נעימה מיוחדת וכללי דקדוק מיוחדים. היידע הזה עבר מדור לדור, ונשמר בקפדנות כדי להבטיח קריאה טובה ונאמנת של העברית הכתובה.
מבטאים ממזרח וממערב
בראשית ימי המדינה הגיעו ארצה גלי עלייה גדולים ממזרח וממערב. בתהליך ההיטמעות במדינה הצעירה היטשטשו ונמחו מנהגים ותרבויות שהיו בגלות, ובהם גם המבטאים המיוחדים של העברית.
פרופ' שלמה מורג ז"ל, שהיה מרצה בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית, הבין שמסורות העברית עתידות להיעלם בתוך זמן קצר, והקים מפעל שראה בו חשיבות ודחיפוּת מאין כמותן – מאגר הקלטות של מסרנים מכל עדות ישראל. הוא שאף לתעד מסורות רבות כדי לתאר תמונה רחבה של העברית לגווניה. מורג הסתייע בעוזרי מחקר, והם הקליטו מסרנים הקוראים במקרא, במשנה ובתלמוד הבבלי – הליבה של הספרות היהודית.
כיום ברור שמורג ניצל הזדמנות חד-פעמית. בימינו כמעט בלתי אפשרי למצוא אנשים היודעים באופן טבעי את מסורת הלשון של אבותיהם בתקופת הגלות. רובם המוחלט של המסרנים המוקלטים הלכו לעולמם. הדור שבא אחריהם וגדל בארץ, מדבר עברית ישראלית וזו משפיעה גם על הקריאה המסורתית. הקהילות שהיו אורגניות בארץ מוצאן, התערבו בָּארץ ושינו את הרכביהן, והתוצאה היא גם שינויים במבטאים המסורתיים.
חמישה מבטאים של עברית ירדו לעולם
מה אפשר ללמוד מן ההקלטות? קודם כול, נעים מאוד להאזין להן: הקריאות מלוות בנעימות מסורתיות בעלות חן נוסטלגי מיוחד. אבל הדבר הבולט הוא עושר המבטאים. ההקלטות מלמדות שאפילו בארץ אחת ישנם הבדלי מבטא.
למשל, בתימן נהגו לא פחות חמישה מבטאים של עברית, ובמרוקו נבדלת קהילת תיטואן שבצפון המדינה מקהילות מחוז תאפילאלת שבצפון מזרחהּ (מקום הולדתו של בבא סאלי, גדול רבני מרוקו בדורות האחרונים). בהולנד היו קהילות שהילכה בהן ההגייה האשכנזית, ולצידן הייתה קהילה ששמרה מבטא המיוחס לספרד.
מן ההקלטות משתקף גם מכנה משותף חזק ומוצק המשתלשל מן העברית בהיותה שפה חיה ומדוברת, כלומר לפני אלפיים שנה ויותר. מרשים להיווכח כי בכל הקהילות קוראים את רוב אותיות העברית באותו מבטא. מסורות הקריאה שמרו על יסודות עתיקים מפני כל השפעה חיצונית. למשל, בארצות דוברות הערבית שמרו היהודים על מבטא הפ"א הדגושה והגימ"ל הדגושה (כמו הגימ"ל שבפינו) אף על פי שהן אינן מצויות בערבית המקומית.
לשון ספרדית-תימנית-אשכנזית
במאגר מתועדות מסורות קריאה הן של המקרא והן של המשנה והתלמוד, ובין אלו יש הבדל גדול ומשמעותי: המקרא נתון לנו זה מאות שנים ויותר כשהוא בכתיב קבוע ואחיד ובניקוד מלא ומפורט, שאין רשות להחליפם או לשנותם. אבל המשנה והתלמוד נמסרו והועתקו במהלך הדורות בצורה חופשית יותר – כתיב המילים לא התקדש והתקבע כמו במקרא, ובוודאי שלא היה להן ניקוד קבוע שיסייע לקורא.
גם כאן אנו למדים מן ההקלטות את ערכו המרשים של הזיכרון הבין-דורי. הקוראים יודעים לקרוא גם את החיבורים האלה קריאה רהוטה, ומכירים את המילים שבהם היכרות אינטימית וחזקה.
מחקר לשון חז"ל מראה שבמקרים רבים קריאת המסרנים מתאימה למה שמצוי בכתבי יד עתיקים ובממצאים אותנטיים מימי חז"ל. כך למשל, אף על פי שבמקרא שם העיר לֹד מנוקד בחולם, בקריאת המשנה היא נקראת לוּד בתנועת u, ואכן כך מנוקד שֵם זה בכתבי יד עתיקים של המשנה. מכאן גם ההגייה הרווחת היום לשם העיר.
עוד מעניין לשמוע הבדלים בין הקהילות בקריאתן של מילים מספרות חז"ל המשמשות גם בעברית של ימינו. למשל המילה קֶבַע עולה לראשונה בלשון המשנה. גם התימנים וגם האשכנזים קוראים אותה קְבָע (כמו כְּפָר). הספרדים לעומתם קוראים קֶבַע, כמקובל כיום. את המילה דְּלַעַת בצורתה זו קראו האשכנזים בלבד, אבל התימנים והספרדים קראו דַּלַּעַת, וכיום כמעט שאבד זכרה של הקריאה הזאת.
למילה עֲזָרָה כשהיא מצטרפת למונח "עזרת נשים", יש שלוש קריאות מסורתיות שונות: עֲזֶרֶת נשים (התימנים), עֲזָרַת נשים (הספרדים) ועֶזְרַת נשים (האשכנזים). מכאן נוכל להבין שבמקרה הזה קיבלנו ללשון המדוברת את המסורת האשכנזית. ויש עוד דוגמאות לרוב.
עתה מוזמנים חובבי העברית וחובבי מורשת אבות לבקר באתר החדש, להתנסות בהאזנה למסורות השונות, ולהיפגש עם העולם הצבעוני של העברית. ואל תשכחו לומר בלב תודה רבה לפרופ' שלמה מורג ז"ל. בלעדי האיש ובלעדי החזון שנשא, הייתה תרבות שלמה יורדת לטמיון ונשכחת לנצח.