גיבור או עריץ חסר עכבות: יהודה המקבי

מי היה יהודה המקבי, שמעשי גבורתו הם אבני יסוד של חג החנוכה? דומה כי התשובה לשאלה זו מצויה, לפחות בחלקה, בשמו - יהודה ה"מקבי" ולא ה"מכבי", שכן לדעת החוקרים שמו נגזר ממקבת (פטיש) ופירוש השם יהיה, אפוא, יהודה המכה, ההולם בפטיש. אורי סלע, בספרו "מילה בסלע", מביא את הדעות בעד ונגד השינוי ממכבי למקבי ולהיפך.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

הטוענים לדעה זו (מקבי-י"ר.) יכלו לסמוך על סיפורה של יעל אשת הקיני, שמחצה במקבת וביתד את ראשו של סיסרא השיכור מרוב חלב. אבל חוקרים אחרים טוענים כי השערה זו מופרכת מעיקרה, מפני שלכלי הרס רציניים קוראים בעברית פטיש או מפץ, ככתוב בספר ירמיהו פרק נ"א: "מפץ אתה לי.....וניפצתי בך גויים". המקבת לעומת זאת ,הוא כלי קטן של נגר או נפח, מכל מקום, על רוב חוקרי התקופה החשמונאית מקובלת הדעה כי יהודה היה מקבי וכך יש לכתוב את שמו.

חנוכה שמח בערוץ היהדות : 

• הקונטרה לפסטיגל: להיטי החנוכה שכבשו את במות המגזר 
•  "רוצה לחזור לבית האמיתי שלי": נר אחרון בפריז
• מה עשה ישו בבית המקדש בחנוכה?
  

ההיסטוריונים וחוקרי העיתים לא הרבו לעסוק באישיותו של המנהיג הצבאי. אין ספק כי יהודה, בנו של מתתיהו החשמונאי ממודיעין ,היה גדול המצביאים היהודים שפעלו בארץ ישראל משיבת ציון ועד מרד בר-כוכבא. ייתכן כי מיעוט העיסוק בדמותו של האיש נובע מחוסר האפשרות לאמת את דברי ההערכה שנכתבו עליו בספרי החשמונאים=המקבים. ובכל זאת, מותר לשוטט בכתובים ולנסות לרקום דמות יהודי היוצא מכפר קטן בארץ ישראל כדי להילחם במעצמה עולמית.

"דומה במעשיו לאריה וכפיר ומהלך אימה על עושי רע"

משפחת יהודה המקבי הייתה משפחת כוהנים מוכרת ויש האומרים שנמנתה על החברה האריסטוקרטית. בני המשפחה נמנו עם משמר יהויריב, שהיה המשמר הראשון מעשרים וארבע משמרות הכהונה בבית המקדש. עובדת היותם ראשונים נתנה להם מעמד וייחוס בקרב החברה היהודית כולה. כבר מנערותו היה ניכר ביהודה המקבי שהוא מפקד צבאי מבטן ומלידה. אביו מתתיהו פונה בצוואתו אל בניו ומבקש מהם למנות את יהודה למפקדם, שהרי הוא "איש גיבור ובן חייל מנעוריו" (מקבים א'-ב' ס"ח).

משפחת כוהנים מיוחסת(צילום: גיל סלוביק)

ייתכן שכך רואה את הדברים המחבר במבט לאחור, אך עובדה היא שלא שמעון הבכור, הוא שנתמנה למפקד אלא דווקא האח השלישי בגיל. ספר "מקבים א'" מתאר בצורה פיוטית את גבורתו: "מכה באויב בכלי מלאכתו (אולי מקבת) דומה במעשיו לאריה וכפיר ומהלך אימה על עושי רע". את ניסיונו הצבאי רכש, ככל הנראה, בהיתקלויות צבאיות עם תושבי השפלה ועם השומרונים שהציקו ליהודים.

אורתודוכס בעל תודעה לאומית גבוהה

יהודה המקבי היה יהודי-דתי  שהקפיד מאד בקיום מצוות. הוא גילה נאמנות ללא סייג לחוקי התורה והיה מתפלל לפני כל קרב. "הקיצוניות שלו" ,לדעת פרופסור אריה כשר, שהיה מומחה לתקופה החשמונאית,"אינה צריכה להתפרש רק בקשר לגזירות השמד. מבחינה הלניסטית הוא היה אורתודוכס קיצוני ביותר".

יהודה המקבי היה גם בעל תודעה לאומית גבוהה מאד. כדי לעודד את לוחמיו ולהפיח בהם רוח קרב, היה נואם בפניהם על מקומם בשרשרת הגבורה היהודית, מאז ימי קדם ועד ימיהם הם. גם בשעת הקרב היה קפדן מאד בענייני משמעת ולא התפשר על קוצו של יוד בפקודה שנתן. אף שהיה זקוק לכל חייל לוחם לא היסס להוציא להורג אחדים ממפקדי צבאו שמצא שהפרו פקודה.

יותר מכל בולטת באישיותו המנהיגות הצבאית. פרופ' בצלאל בר-כוכבא, שכתב על "מלחמת החשמונאים - ימי יהודה המכבי" (הוצאת יד יצחק בן-צבי,תש"מ), מתאר אותו כך: "מספר תכונות אפיינו את המצביא היהודי: כוחו הגופני הרב ואומץ ליבו, יכולתו לכוון,להפעיל ולפקד על כוח פרשים'".

צבא החסידים וגיבורי החיל

הרב הראשי לצה"ל, האלוף הרב מרדכי פירון שעסק רבות בתקופת החשמונאים ובמלחמותיהם מאפיין את יהודה המקבי. "תכונות אופיו שהכשירו אותו לעמוד בראש האומה המורדת, באות לידי גילוי במבצעיו הצבאיים המזהירים ובניצחונותיו המפתיעים. הישגים אלה ששנו את פני המציאות המדינית מעידים בבהירות יתר על דמותו הגבוהה כאסטראטג וטקטיקן, על יכולתו הרבה לקבל החלטות בעלות אופי גורלי ועל עוז רוחו הבלתי מצוי שאינו ניתן להתמוטטות".

לכך, כמובן, ניתן להוסיף את כישרונותיו בהפעלת מערכות מודיעין, הטעייה ופיתיון ואת הגשמת הסיסמא "אחרי", כפי שהוכיח בקרבות בית-צור ואלעשה.

אלפים נהו אחריו. לוחמיו מוגדרים "חסידים וגיבורי חיל, ואין ספק כי התאפיין בכריזמה בלתי רגילה. הוא נשא בקרבו תודעת שליחות לאומית שהוטלה על משפחתו, ועל-כן לא היסס לומר על שני לוחמים מפקדים כי אינם "מזרע האנשים אשר ה' בחר בהם לתת בידם תשועה לעמו".

את תחושת השליחות הוכיח לא רק בשטח הצבאי. הוא גילה דאגה סוציאלית רבה למשפחות שכולות, ליתומים ולמשפחות העניים. כדי לסייע לקהל הנזקקים היה מחלק להם מהשלל שנלקח על-ידי צבאו.

מתנגדיו טענו: הפסק לסכן את העם

מקריאה בספר "מקבים" עולה כי רבים בעם הסתייגו מדרכו של יהודה המקבי וראו בהתנהלותו שגיאה צבאית. אחת הטענות החמורות הייתה כי לכוחותיו אין היכולת לנצח את הצבא הסלבקי המנוסה בכיבושים והממשיך את צבאו הנודע של אלכסנדר מוקדון שכבש ארצות ועמים. עד אותה עת לא הוכר המצב של מרד עם קטן שהצליח במאבק נגד אימפריה גדולה. 

טענה נוספת הייתה שיהודה המקבי מסכן את עם-ישראל כולו. אדם רשאי לסכן את עצמו או אולי, את הנוהים אחריו, אך אין לו סמכות לסכן עם שלם למטרות שהוא, אישית, חושב ומאמין שהן חשובות. לדעת מתנגדיו, יהודה המקבי היה הרפתקן שנטל סיכונים שלא היה רשאי "להפיל" על העם כולו. הם טענו כי יהודה המקבי תפס את תפקיד מנהיג העם מבלי שנבחר - וודאי מבלי שאושר במסגרת לאומית כלשהי. הטענות נגדו הושמעו, ככל הנראה, בתוקף גם כאשר התברר למתנגדים שהוא זוכה לניצחונות צבאיים מפוארים.

לא גבוה ובטח שלא בלונדיני תכול עיניים

כיצד היה נראה יהודה המקבי? בנקודה זו הכול פתוח לדמיון. ובכל זאת ,פרופ' אריה כשר, שבספרו "כנען ,פלשת יוון וישראל" (הוצאת יצחק בן-צבי), הקדיש פרק נרחב לחשמונאים, מוכן לומר כי "משאלת הלב מבקשת לראות אותו גבוה, זקוף, בלונדיני. צריך לזכור כי גובה היהודים שחיו בארץ ישראל היה רב ביותר, בממוצע משאר העמים בארץ".

כמדי שנה, מציינים את הנס בהדלקת הנרות ברחבי תבל(צילום: לידור מלכה)