המדריך: אלו המוצרים שתוכלו להשתמש בהם ללא כשרות לפסח
פסח, "חג החומרות", ייראה השנה אחרת לגמרי גם אצל מי שרגילים להחמיר. ראש מערך הכשרות של ארגון "צהר", הרב אורן דובדבני, מגיש שורה של הקלות שאפשר לאמץ לפסח הקרוב - ורשימת מוצרי מזון שניתן להשתמש בהם בפסח גם ללא הכיתוב "כשר לפסח", ובתנאי שהם סגורים
הרב אורן דובדבני, ראש מערך הכשרות של ארגון "צהר", קיבל השבוע פנייה יוצאת דופן מקהילה יהודית במדינה ערבית עוינת לישראל. בקהילה הקטנה שמונה רק כמה אלפי אנשים, לא השיגו קמח שמור שאיתו ניתן לאפות מצות, בשל מגיפת הקורונה. בקהילה ביקשו לדעת האם ניתן להשתמש בקמח רגיל לשם אפיית המצות. אלא שהקמח הלבן המוכר לכולנו, נחשב בעיקרון כחמץ, מאחר ולפני טחינתו מרטיבים את גרעיני החיטה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
"פסקתי שאפשר להשתמש בקמח מחיטה מלאה, למרות שיש פוסקים כמו ה'אמרי חיים' מצאנז ובעל ה'טורי זהב', שקבעו שבשעת הדחק ניתן להקל ולהשתמש גם בקמח רגיל", מספר הרב דובדבני.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- בערים החרדיות חוששים: "קבוצת פורעי חוק מסכנת את הציבור"
- "ליל הסגר": הישראלים נערכים לפסח אחר
- "תישארו בבית": פיקוד העורף גייס את הסלבס החרדים
זמנים קשים דוחקים את פוסקי ההלכה גם לפסיקות קשות, בעניינים שבזמנים רגילים נחשבים לאסורים. חג הפסח – "חג החומרות" – ייראה השנה אחרת לגמרי גם אצל מי שרגילים להחמיר. "ההנחה שמקובלת שציבור כי 'בפסח חייבים להחמיר', מתגלה כשגויה כאשר בודקים לעומק", אומר הרב דובדבני. "רבי חיים פלאג'י שפעל בטורקיה, או הרב יעקב חיים סופר שפעל בעירק וחיבר את הספר 'כף החיים', נטו להחמיר בפסח, אך פוסקים בכירים אחרים טענו שיש לחפש אפשרויות הלכתיות להקל, ובהם הרב עובדיה יוסף, הראי"ה קוק, ר' יצחק אלחנן ספקטור ורבי יעקב ריישר".
רשימת המוצרים שאינם מצריכים כשרות לפסח כשהם סגורים
על רקע תפיסה זו, יוצא הרב דובדבני בשורה של הקלות שאפשר לאמץ לפסח הקרוב - ואף גיבש רשימה של מוצרי מזון, שאם הם נמצאים ברשותכם כשהם חתומים, אפשר להשתמש בהם בפסח גם אם אין כיתוב שהם כשרים לפסח, ובתנאי שמדובר באריזות סגורות שלא נעשה בהן שימוש לפני החג:
דגים קפואים וטריים, עופות קפואים וטריים
בשר קפוא וטרי (לא טחון, לא קבב, לא המבורגרים ונקניקיות)
קפה, תה, קקאו, שוקולד מריר, סוכר, מלח, דבש
יינות
שימורי אפונה וגזר
חלב עמיד, חמאה
מיץ לימון משומר
סלמון מעושן
פטריות בקופסה
סבון ידיים וסבון כלים, משחת שיניים, מוצרי קוסמטיקה
קוקה קולה, דיאט קוקה קולה, פפסי מקס דיאט פפסי מקס ("אין בעיה כי גם אם נעשה שימוש בסירופ שהופק מתירס, זה נחשב דבר שעבר שינוי מהותי והוא גם מיעוט")
שמן זית ושמן קנולה (גם לאשכנזים)
שמן סויה ושמן תירס (רק לספרדים)
טחינה גולמית (לספרדים)
שימורי תירס ואפונה (לספרדים)
שימורי טונה במים או בשמן זית (לספרדים גם טונה בשמן)
ירקות קפואים כגון כרובית, ברוקולי, גזר וכד' (לספרדים: גם תירס ואפונה)
לספרדים: קטניות יבשות, עדשים ואורז (אפשר לאכול גם אם לא כתוב "כשר לפסח", אבל חובה לברור אותם לפני פסח מחשש שהתערבו בהם גרעיני חיטה)
מוצרי בשר, ממתקים, מוצרי חלב וגבינה צהובה שכתוב עליהם "כשר לפסח לאוכלי קטניות" - מותרים גם לאשכנזים
חומץ בן יין, חומץ תפוחים, חומץ בלסמי (אך חומץ ירקות דורש כשרות לפסח!)
ביצים (מכיוון שלפני פסח נעשה שימוש בחותמות ללא שימוש בחמץ)
תרופות
מעיקר הדין, לחולים אין סיבה לקיים בירור מעמיק האם התרופה שהם נוטלים כשרה לפסח. "גם אם מחמירים ליטול רק תרופות שיש להן כשרות לפסח, הרי שבמקרה של ספק, אין חובה לבדוק, שהרי השיטה העיקרית בפוסקים היא שהדבר מותר. למעשה, המציאות היא שמאוד קשה למצוא איסורים ממשיים של חמץ בתרופה".
טואליטיקה
"אין חובה לקנות מוצרי קוסמטיקה או סבון כשרים לפסח. גם אם מדובר במקרה חריג שבו המוצר מכיל אלכוהול העשוי מחמץ, הרי שמדובר על חמץ שנפסל לאכילה עוד לפני הפסח, וכנראה כבר פקע ממנו שם חמץ בכלל, ולכן אפילו אם נאמר שיש כאן תערובת חמץ – הרי שהלכתית הדבר מותר לגמרי".
על העובדה שיש חנויות שמוכרות כלים חד-פעמיים - פלסטיק ומתכת ואפילו ניילון חד-פעמי - כשהם "כשרים למהדרין לפסח", אומר הרב בחיוך שאין צורך בהכשר לא בפסח וגם לא בשאר ימות השנה.
בין קטניות - למכיל קטניות
בשנים האחרונות נשמעות בציבור הדתי-לאומי קריאות להקל במנהג הקטניות, בוודאי בתקופה שבה כמעט בכל משפחה יש עירוב של אשכנזים וספרדים. אם לא די בכך, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, התיר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, מחבר הספר "חפץ חיים", לאשכנזים לאכול קטניות.
אלא שדווקא בנקודה זו מבקש הרב דובדבני ליצר אבחנה ברורה בין המוצרים שעליהם כתוב "כשר לאוכלי קטניות" - לבין אכילת קטניות כמו אורז או עדשים. לטענתו, מאחר ומדובר במנהג עתיק של קרוב לאלף שנים, אין שום סיבה לבטל או להקל בו, גם בתקופה זו.
"אנשים מזעיפים פנים כשהחזן משנה את המנגינה של 'לכה דודי', אז אין שום סיבה לוותר על מנהג שייחד קהילות מאות שנים", הוא אומר, ומזכיר כי מנהג זה תקף גם לחלק מיוצאי עדות המזרח, כמו למשל יוצאי מרוקו ואלג'יר.
"רוב אחרוני ליטא, ובהם רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי יעקב ריישר ורבי אברהם דנציג מחבר הספר 'חיי אדם', קבעו שכאשר קטניות הן מיעוט במאכל ולא נראות לעין וייצרו אותן לפני פסח, הן בטלות והמוצר לא נאסר. זו בדיוק הסיבה שבגללה מוצרי בשר, ממתקים, מוצרי חלב, וגבינה צהובה שכתוב עליהם 'כשר לפסח לאוכלי קטניות' - מותרים גם לאשכנזים".
תחמירו ב"ונשמרתם לנפשותיכם"
"אנחנו חיים בדור שבו יצר הרע מתלבש בתחפושת של צדיקות וחומרות", אומר הרב דובדבני, והוא מפנה אצבע מאשימה לכל אותם רבנים שהורו להפר את הוראות משרד הבריאות - ולמנהיגי הציבור שסירבו להורות בשלב מוקדם על סגירת בתי הכנסת, שהתבררו כמוקדי ההדבקה הקשים ביותר.
"באופן כללי, פסיקת הלכה מיוסדת על שלושה עקרונות: הפסק חייב להיות מבוסס על מקור הלכתי, גם במקרה שבו אתה לוקח דעה דחויה ופוסק כמוה בשעת הדחק. העיקרון השני הוא שהפסק חייב להיות מבוסס על מסורת שבמסגרתה תמיד פסקו ואי אפשר לסטות ממנה. העיקרון השלישי הוא מטא-הלכה, כלומר מה השפעות של הפסיקה מבחינה ציבורית וחינוכית, והאם זה יתקבל על ידי הציבור.
"רבנים שהתעקשו להורות על המשך התפילות בבתי כנסת, פסקו למעשה נגד הפסיקה המקובלת, מכיוון שבכל הקשור לסוגיית פיקוח נפש, תמיד היה מקובל 'להחמיר בפסיקה' לטובת הציווי של 'ונשמרת מאוד לנפשותיכם'. אם הרבנים לא יובילו את תחום שמירת הנפש, מי אמור לפסוק הלכה – הגבאי? בעל הקורא?"
כשהרבי מסלנט אכל ביום כיפור
מתברר שבעבר היו רבנים בכירים שידעו לאמץ פסיקות אמיצות בזמן סכנה ופיקוח נפש. ב-1831, כשהתפרצה מגיפת הכולירה, הורה רבי עקיבא אייגר לוותר על תפילה במניין והפיץ כרוזים בשם הדת בדבר החובה לשמור על ניקיון אישי ולהרתיח מי שתייה.
ב-1849 הכולירה שבה ותקפה, ורבי ישראל סלנט עשה ביום כיפור קידוש בבית הכנסת, אכל, והורה לכל הקהילה שלא לצום כדי למנוע מקרי מוות נוספים בקהילה. בתקופת השואה התירו רבנים אכילת חמץ, והדבר תועד בשו"ת "עמק הבכא".
"ברור שכעת, בזמן מגיפת הקורונה - שמירת הנפש היא חובה הלכתית ותפילה במניין היא הידור-מצווה ולא שווה חיים אפילו של אדם אחד", אומר הרב דובדבני בכעס ובכאב. "ההלכה אמורה להיות עוגן של יציבות, פינה בטוחה בחיים, ורבנים שפוסקים בניגוד להלכה, גורמים לאנשים לאבד אמון בהלכה ובפוסקים. אני מרגיש, כפוסק, שעליי ועל עוד כמה חברים, שהם לא רבים, מוטלת החובה להילחם על כבודה של התורה, וזו משימה לא פשוטה".
