כך הפך קרום הבתולין ל"תו תקן" לנשים הגונות
האמונה בדבר סגולותיו של קרום הבתולין, משתלבת בתפיסה לפיה האישה היא, במידה זו או אחרת, רכושו של הגבר. אב ראוי שומר על בתו שלא תהיה "משומשת", וגבר ראוי זוכה באישה חדשה, שגבר לא חדר את גופה. רפואה, דת ופוליטיקה כרוכות זו בזו
הפוליטיקה של קרום הבתולין
התוצאות הראשונות שקיבלתי בגוגל תחת החיפוש "קרום הבתולין" היו של קליניקות המתמחות באיחוי הקרום. מדוע זכה קרום קטן, דק ונטול תפקיד פיזיולוגי, לפרנס תעשייה משגשגת?
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
התשובה נמצאת בשדה "הפוליטיקה של הגוף האנושי"; במקום שבו פורחים תעשיית הדיאטה, חדרי הכושר וניתוחי האף והשדיים, הטיפולים הקוסמטיים להבהרת העור, השתלת שיער, צביעת שיער ועוד. תעשיות המתפרנסות מהאמונות ביחס ל"גוף הראוי". אמונות עם קונטקסט פוליטי. אישה צריכה להיות דקה, רזה ונמוכה מהגבר שלה. חזות אירופאית טובה מחזות אפריקאית - וצעירות יפות יותר מזקנות.
קרום הבתולין נמצא במוקדה של סוגיה פוליטית, מגדרית וכלכלית, ארוכת ימים ועיקשת, שגובה מאיתנו, הנשים, מחירים כבדים.
הסדין המדמם כהוכחה
אמונה בלתי מתפשרת, הגם שהיא רחוקה מהאמת, קובעת שקרום הבתולין נמצא בפתח הנרתיק של כל אישה והוא סוגר אותו עד למגע מיני ראשון. במגע מיני זה ייקרע הקרום, ומקום הקריעה ידמם בדימום שניתן לראותו. צירוף הנחות אלו מתקיים רק בחלק מהנשים והמגעים המיניים הראשונים, ולמרות זאת מתעקשות קהילות רבות להאמין ש"הסדין המדמם" הוא מבחן אמת לשאלת המגע המיני ראשון.
ולמה זה חשוב?
האמונה בדבר סגולותיו של קרום הבתולין בגילוי רזי חיי המין של האישה, משתלבת בתפיסה הפטריארכלית לפיה האישה היא, במידה זו או אחרת, רכושו של הגבר. אב ראוי שומר על בתו שלא תהיה "משומשת", וגבר ראוי זוכה באישה חדשה, שגבר לא חדר את גופה.
תמונת האישה כמוצר צריכה שיש לקבלו "חדש מהניילון", הצמיחה את האמונה הכוזבת בדבר אופן הפעולה של "קרום הבתולין" והפכה לתו תקן לנשים הגונות.
פוליטיקה של השפה
לשפה יש תפקיד מרכזי בשיווק תפיסות עולם. המונח "קרום הבתולין" מבטא אמונה שקרית שגובה מנשים מחיר כבד. מונח זה משקף את האמונה שקרום זה נועד למיין את הנשים ל"חדשות" ו"משומשות". המונח גם מבטא את הדעה השגויה הקושרת בין קיום יחסי מין ראשונים, לבקיעת הקרום ולדימום. על מזבח הקשר המוטעה הוקרבו חייהן של נשים (דברים כ”ב, י”ג-כ”א):
"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ: וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה... וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר. וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר... וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה..."
אין מה להסביר. אפשר רק לבכות על הקשרים האכזריים שבין הגוף הפרטי לפוליטיקה הקהילתית. אפשר וראוי לבכות על האופן שבו הגוף שלנו, הקטן והאישי, משמש כלי משחק בידיהם של בעלי הון, כוח ואידיאולוגיה, ואיך כולנו משתפים פעולה עם המשחקים האכזריים. ומי שלא מאמינה, שתעשה גוגל ותגלה מי מנהל את היחס לגוף שלנו.
זו לא פרקטיקה עתיקה בלבד. באוזניי שמעתי על נשים ששומרות כל חייהן את הסדין עם דם הבתולין כראייה לכך שהן "נשים הגונות". שמעתי על נשים שנלקחו על ידי הבעל לאחר ליל הכלולות אל הרב, כיוון שלא נראה דם על הסדין, ושמעתי על נשים שמחביאות בליל הכלולות סיכה תחת הכרית, אם לא ידממו הן ידקרו את האצבע וימרחו את הדם במקום המתאים בסדין. בעיניי ראיתי את הפרסומים הרבים של הקליניקות לאיחוי בתולין ואת הנתונים הסטטיסטיים על הנשים שפוקדות אותן. מה לא יעשה למען שמה הטוב של המשפחה ויציבות חיי הנישואין?
עוד על התעתוע של הבתולין
הבתולין מככבים גם בפרשת השבוע, ולהם תפקיד חשוב בבניית מעמדם של הכהנים בני אהרון. (ויקרא כ"א, י"ג-ט"ו): "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח: אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה: וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו..." נשים מאורגנות במעמדות לפי "השימוש" שנעשה בגופן. במקרה שלנו נמצאות בצד אחד כל הנשים ה"משומשות": אלמנה, גרושה, חללה וזונה - ובצד השני נמצאת האישה המושלמת, זו שגופה עדיין לא נפתח על ידי גבר - "בתולה".
מהצורה שבה מנוסחת החלוקה, נראה שהבתולה שכאן לא מוגדרת על פי הימצאותו של קרום הבתולין, אלא על פי מעמדה הפורמלי בקהילה; אישה שעדיין לא קיימה מגע מיני (ידוע) עם גבר. "בתולה" הוא מונח שלעיתים מבטא מעמד קהילתי ולעיתים מצב פיזיולוגי. בליל הכלולות תידרש האישה במעמד הבתולה להוכיח את הבתולין הפיזיולוגיים של,ה ואם לא תצליח דמה בראשה.
על נשים וחביות
פשטנותה של האמונה בדבר הבתולין נמצאת באגדה תלמודית, מאוד גופנית, מביכה וקשה לעיכול, שמציעה בדיקת בתולין (כתובות י ע"ב. על פי כתב יד וטיקן 487/12 מתורגם): "אדם אחד בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה היא: רבי, עדיין בתולה אני. אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בעולה ואחת בתולה, הביא לפניו והושיבן על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף. הושיבה ולא היה ריחה נודף, אמר לו: זכה במקחך".
החפצה היא תהליך של רידוד המציאות והחוויה האנושית במטרה להתאימן לכמה מודלים בודדים. באגדה זו כמה רמות של החפצה: גבר שנשא אישה ומיד לאחר ליל הכלולות מתעניין בשאלה מדוע אשתו לא דיממה לאחר קיום יחסי המין (חשיבות השאלה קשורה לרובד נוסף של החפצה – אישה בתולה מקבלת כתובה כפולה מזו של אישה שאינה בתולה).
הרב מבטא את התפיסה הפשטנית ביותר של קרום הבתולין - אם היא בתולה הריח לא יעבור מפתח איבר המין אל הפה, ובמצב ההפוך - ניתן יהיה להריח את היין מפיה. הנשואה הטרייה נדרשה, בניגוד לבעלה, להתנזר ממין עד ליל הכלולות וכעת נדרשת לעבור מבחן פומבי מביך, משפיל ומחפיץ.
אסור להשמיט מאגדה מחפיצה זו את השפחות המושפלות שגופן חולל ושימש לעיניי כל לבדיקה גניקולוגית, רק על מנת להוכיח את בתוליה של אישה אחרת, שאינה שפחה. החיבה לניסויים גניקולוגיים בשפחות ידועה גם מהביוגרפיה של אחד מאבות הגניקולוגיה ג'יי מריון סימס, שהחליט להשתמש בשפחות אפריקאיות לצורך ניתוחי למידה גניקולוגיים וללא הרדמה. סוגיית הטיפולים הגניקולוגיים נחקרה גם בעניין יחסן של רשויות הבריאות בישראל לנשים ממוצא אתיופי, שעל פי הטענה אולצו לקבל טיפולים בעייתיים למניעת הריון. האגדה ממוקמת אם כן בתוך "מורשת" ארוכת שנים של שימוש בנשים מוחלשות לטיפולים גניקולוגיים בניגוד לרצונן.
תרבות מחפיצה, מחפציה את כולם וגם הבעל והרב החשוב הופכים לאובייקטים בעיסוק שמשפיל את כל הכרוכים בו. ולעניינינו נלמד עד כמה רפואה, דת ופוליטיקה כרוכות זו בזו.
בשולי הדברים
אין כמו גוגל לחשוף מבוכות תרבותיות - חיפוש מהיר אחר "בדיקת בתולין על חבית של יין" הביא לראש הרשימה מאמר בשם "בדיקת בתולים של רבן גמליאל לאור הידע הרפואי" שנכתב על ידי מרדכי הלפרין (רב וגניקולוג) ומפורסם באתר "מכון התורה והארץ", שנשיאו חתן פרס ישראל לתרבות תורנית, הרב יעקב אריאל. במאמר, מצדיק הלפרין מבחינה מדעית את מבחן הבתולין על חביות היין: "אפשר להבין בפשטות ובבהירות את הניסוי של רבן גמליאל. בגלל הטונוס הרפוי של שרירי פתח הנרתיק אצל שפחה בעולה... לעומת זאת, בגלל הטונוס הגבוה של שרירי פתח הנרתיק אצל הבתולה..."
ואני לא רוצה לחשוב מה מביך יותר, האם הניסיון לבסס ניסוי זה מבחינה מדעית, ההתעלמות מהעיוות המוסרי שבבחירה לקיימו, או פרס ישראל שמרחף מעל האמונות המדעיות של המכון הזה.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בראש הדברים, הנערה הבריטית ממשפט האונס בקפריסין, מערערת על הרשעתה בפני בית המשפט העליון של קפריסין (ואם יהיה צורך – תפנה לערכאות נוספות) חברות וחברים מישראל אוספים כסף שמיועד לתמיכה במימון המסע המשפטי. קשה להפריז בחשיבותן של תרומות ישראליות במקרה זה. מלבד הסכום יש חשיבות גדולה גם למספר התורמות והתורמים. זאת אמירה קהילתית אמיצה. הנה הקישור לתרומה.
בשבוע שעבר מגיבה 138 התייחסה לנושא ההומוסקסואליות וההלכה וכתבה: "כשיש צורך רבני יש פתרון הילכתי. כך היה בשמיטה, שמיטת חובות, ריבית. כך גם יכול היה להיות ביחסים חד-מיניים". יקרה, תודה על הדוגמאות, לא נותר לי אלא לומר אמן לכל דברייך.
שירלי יקרה, שמחתי להגיב בשבוע שעבר לדברייך ותודה שאת ממשיכה את הדיאלוג. אני אכן לא מאמינה בנאמנות ל"דברים גדולים ממני" ובוודאי לא למדינה. האחריות על בחירת הערכים שלי היא עלי. אשמח להמשיך את הדיאלוג איתך ועם כל אחת ואחד. זו כתובתי rweiss@huc.edu
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
