בלי מקורות, בלי הלכות: החג היהודי הכי חילוני
חז"ל לא שמעו על ל"ג בעומר, והוא נזכר לראשונה במאה ה-13 - אך לא כחג. את ההילולה במירון היו רבנים שהעדיפו לבטל תוך ביקורת רבה. בר כוכבא היה מנהיג מושמץ בקרב חכמי ישראל - וגם עובדי אלילים ונוצרים רבים חוגגים בתקופה זו סביב למדורות. כך התפתח החג הכי חדש ביהדות
"כשאומרים צנון", כתב יהונתן גפן, "מרגישים את הלשון". כשאומרים "ל"ג בעומר" מרגישים בפה טעם של תפוחי אדמה מפוחמים ואפויים מדי. אולם טעמם של תפוחי האדמה אינו אלא אחד מטעמיו של ל"ג בעומר.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
לחגי ישראל יש תמיד טעמים חקלאיים, לאומיים-היסטוריים ואחרים. ל"ג בעומר, היום ה-33 לספירת העומר, איננו שונה משאר הימים, אבל מקורו לוט בערפל. הוא אינו מוזכר בתורה, או במשנה או בתלמוד. למעשה, אנו פוגשים לראשונה את ל"ג בעומר מאוחר למדי, בדבריו של רבי אברהם הירחי מלוניל שבפרובנס (נפטר ב-1215 בערך).
קראו עוד בערוץ היהדות:
- ישנים במערות, מסווים מכוניות: מנסים להסתנן למירון
- שו"ת קורונה: חתונה קטנה זה מבאס. מותר לדחות ?
- גם צדיקים מתים בקורונה: אלוהים לא חייב לכם/
הרב חגי לונדין
הוא מתייחס למנהג שלא להינשא בימי ספירת העומר, ומוסיף שבצרפת ובפרובנס נוהגים מנהג זה רק עד ל"ג בעומר: "ואין מנהג לכנוס (להתחתן) בין פסח לעצרת... ואך מנהג בצרפת ובפרובינצא (פרובנס) לכנוס מל"ג לעומר. ושמעתי בשם ר' זרחיה מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס העצרת... וזהו ל"ג לעומר" (המנהיג, הלכות אירוסין ונישואין, קו).
לפי מנהג זה, המונח "פרוס העצרת" (שמקורו במשנה) משמעו 16 ימים לפני חג השבועות (העצרת), כלומר י"ח באייר, יום ל"ג בעומר. רבי אברהם מצטט מקור עלום שהביא רב "שמצא בספר ישן הבא מספרד", שהמגפה (או מכת הצבא) שהכתה בתלמידי רבי עקיבא חדלה בל"ג בעומר. אין אנו יודעים מהו הספר הישן הזה, ובכל אופן, הוא שימש כאסמכתא לחדול ביום זה מלנהוג מנהגי אבלות הנהוגים בימי ספירת העומר.
.jpg)
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) מחכמי המשנה, חי במאה השנייה לספירה, בתקופת מרד בר כוכבא. בתלמוד מסופר שהתחבא במערה עם בנו מפחד הרומאים, לאחר שאלה גילו שהוא התבטא נגדם, ושם למד תורה במשך 13 שנה. כתיבתו של ספר הזוהר, המרכזי והמשפיע ביותר בספרות הקבלה, מיוחסת לו באופן מסורתי, ולפי אותה מסורת אירועים מרכזיים בחייו חלו בל"ג בעומר: הוא התחתן, הוסמך לרבנות ואף נפטר ביום זה. על פי המסורת, סמוך לפטירתו גילה רבי שמעון לתלמידיו סודות גנוזים, ואלה מצויים בספר הזוהר.
יום מותו של רשב"י מוזכר כבר בספר הזוהר כיום הילולה (חגיגה ציבורית שנערכת ביום השנה למותו של אדם גדול), ונחוג בהדגשה בחוגו של האר"י בצפת. תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, הזכיר מנהג זה כשאמר: "ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור' אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם" (שער הכוונות, דרושי פסח, יב).
היו שהתנגדו להילולה. החת"ם סופר (הרב משה סופר שרייבר, בן המאה ה-19), למשל, התנגד לקביעת המועד מפני שהוא אינו מוזכר במקורות ואין לו ביסוס הלכתי. הרב יוסף שאול נתנזון, שפעל במאה ה-19, מחה אף הוא נגד הילולת רבי שמעון, תוך שהוא תמה על עצם החגיגה ביום הפטירה, ואף מגנה את המנהג הנהוג עד היום להשליך חפצים (בעיקר בגדים) לאש, מתריע על הבזבוז המיותר "בל תשחית", וסובר כי רבי שמעון היה רווה נחת לו היו תורמים את החפצים.
כך או כך, הילולת רבי שמעון בר יוחאי מתקיימת ברוב עם מדי שנה בשנה במירון, במקום ציוּן קברו. מִספר החוגגים נמנה במאות-אלפים, וזו ככל הנראה ההתכנסות הסדירה הגדולה ביותר במדינת ישראל, שהשנה לראשונה מזה עשורים תחגג בצנעה עקב תקנות הקורונה. החוגגים מדליקים מדורה בליל ל"ג בעומר בטקס מסורתי, ומקיימים מנהגים שונים, שאחד המרכזיים שבהם הוא ה"חלאקה" בבוקרוֹ של היום.
.jpg)
מנהג החלאקה הוא גרסה ארץ-ישראלית מחודשת של טקס החניכה של ילדים רכים לתלמוד תורה שהתקיים באירופה. במתכונתו הקיימת הוא שילוב מרתק של מזרח ומערב, של מנהגים מקומיים ושל חגיגת התורה שטעמה מתוק בפי לומדיה, של מעבר מינקות לילדות ושל כניסה לעול תורה ולימודה.
התספורת הראשונה של בנים נהוגה בחוגים רבים סביב יום הולדתו השלישי של הבן, ולפי מסורות רבות, בעיקר חסידיות, דווקא בל"ג בעומר במהלך ההילולה במירון. המנהג הוא, ככל הנראה מקומי, ויעיד על כך שמו ("חלאקה" שמשמעו בערבית "תספורת").
בני השלוש מגיעים עם בני משפחותיהם למירון. הפעוטוֹת, שתלתלי הילדות שופעים לראשם, נישאים בריקוד על כתפי אבותיהם והם מרכז החגיגה, שמתקיימת בחלק המזרחי של החצר הפנימית של מבנה הקבר של רבי שמעון.
המנהג החסידי הוא לתת לקרובים ולמכובדים, איש-איש בתורו, לגזוז קוֻוצה משיער הבלורית של הפעוט היושב בחֵיק אביו, עד שנותרות לראשו פאותיו בלבד. מראה הילד משתנה באחת מפעוט בעל רעמת ינקוּת לילד קצוץ שיער ועטור פאות. רבים שוקלים את השיער הגזוז ונותנים כמשקלו צדקה לעניים. נהוג להשליך את השיער הגזוז לאבוקה הדולקת על גג הבניין, ובדרך כלל שומרים תלתל אחד למזכרת.
במתכונתה המסורתית, החלאקה ומנהגים נוספים הקשורים לכניסה לעולם לימוד התורה יועדו לבנים בלבד, והוא נערך בקרב גברים בלבד. כיום ניצב בפנינו אתגר לעצב טקסים משמעותיים לציון הכניסה לעולם הלימוד לבנים ולבנות כאחד, ולתת מקום של ממש גם לאמהות.
.jpg)
מנהיגי הציונות ביקשו למצוא במסורת אירועים וסמלים שיוכלו לשמש לילדי ישראל דוגמה לחיים של עמידה לאומית ושל גבורה צבאית. כשם שגבורת המקבים הפכה מרכזית בחג החנוכה, כך גם גבורת בר כוכבא. אלא שמרד בר כוכבא כמודל צבאי הוא בעייתי, היות שהמרד הסתיים בחורבן עצום ובאובדן התקווה לריבונות יהודית למשך כמעט אלפיים שנה.
חז"ל הסתייגו משמעון בר כוכבא, או כפי שחתם על אגרותיו "שמעון בן כוסבא" (בספרות חז"ל הוא מכונה "בן כוזיבא", שמשמעו בארמית הוא "בן השקר") ומהמרד שלו ברומאים. אולם בשירי ילדים ישראליים נזכר בר כוכבא כגיבור ש"קרא לדרור" ואשר "כל העם אהב אותו" (לוין קיפניס).
בעבר הילדים נהגו להתרוצץ עם חץ וקשת, ועד היום נהוג להדליק מדורות בשנים כתיקונן, שאין בהן שרב גדול (כבשנתיים הקודמות שבהן נאסרו המדורות) או תקנות קורונה (השנה). המדורות מסמלות, כך לפחות לימדו הגננות שלי, את הרמזים שהעבירו המורדים אלה לאלה. אבל יש להדלקת האש טעמים נוספים.
ל"ג בעומר נבחר כתאריך הקמת הפלמ"ח בשנת 1941. שבע שנים לאחר מכן, עם קום המדינה, מסר דוד בן-גוריון את פקודת הקמת צה"ל ביום זה. ל"ג בעומר נקבע כיום הקליעה של הגדנ"ע (גדודי נוער), ולפני כמה שנים נקבע גם כיום הצדעה לחיילי המילואים.
מלבד היותו חג ציוני המזכיר את מרד בר כוכבא, זהו חג ארצי שקשור באדמה, בעצים, במאמצים להדליק אש ולשמר אותה. הוא מצוין בטבע, ובכך שונה מהותית מרוב חגֵי ישראל המצוינים בבית הכנסת ובבית. לאחר ל"ג בעומר, "חג האש", מגיע תורו של חג השבועות – "חג המים" (שהרי נמשלו דברי תורה כמים). בשונה משבועות, ל"ג בעומר איננו חג של מילים, אלא חג של מעשים, טעמים, ריחות והרבה בגדים מלוכלכים.
חג שמאפייניו דומים לאלה של ל"ג בעומר נחגג במקומות שונים באירופה כגרמניה, שוודיה, פינלנד ולטביה. זהו חג פגאני עתיק שקדם לנצרות. החג מכונה May Day, והוא נחוג בלילה שלפני אחד במאי, (המצוין בסמוך לל"ג בעומר). הוא מתאפיין במדורות ובחגיגות וריקודים סביב האש, המסמנת את סוף החורף וחומו הצפוי של הקיץ.
מאז ימי הביניים והשתלטות הנצרות החלו לציין בתרבויות הללו את "ליל וַלְפּוּרְגָה" (Walpurgisnacht), על שמה של הקדושה וַלְפּוּרְגָה (או וַלְבּוּרְגָה), שחייתה במאה השמינית. אחד במאי הוא היום שבו היא הוכרזה כקדושה, והחגיגות מתנהלות בלילה לקראת יום ההכרזה.
כיום קיימים, זה בצד זה, בתרבויות רבות מנהגים שונים שהם בבחינת תערובת בין המנהגים הפגאניים הקדומים החוגגים את ראשית האביב, ובין החג של ולפורגה. מפורסם במיוחד מפגש המכשפות שמתרחש, לפי האמונה העממית, על הר בּרוֹקֶן, ההר הגבוה ביותר בשרשרת ההרים של הַארְץ בגרמניה.
ביהדות לא ידוע לנו על מנהגים קדומים מסוג זה, אבל ל"ג בעומר, החג שנוצר בבחינת יש מאַיִן בימי הביניים, מציין אף הוא את חגהּ של דמות קדושה. ההילולה המציינת את יום מותו של רבי שמעון בר יוחאי. ובדומה למנהגים האירופיים, זהו חג של יציאה אל הטבע, של מדורות וצוותא.
לפנייה לכתב/ת 
