על חטא שחטאנו - לייעודנו

רבותינו הקדושים לימדו אותנו כי "עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו" (מסכת יומא). אכן, הימים שלפני יום הכיפורים ממלאים אותנו יראה דווקא מפני אותם חטאים שחטאנו זה כלפי זה, אותם החטאים שעליהם מסרב הקדוש ברוך הוא למחול, אם לא נפייס קודם לכן זה את זה.

כיצד נפייס ונתפייס? כיצד ניתן לגשר על הפער הגדול כל כך בין הפוגע לנפגע, בין המעליב לנעלב? כבודנו העצמי מתקומם כנגד הפגיעה בנו, בשמנו הטוב, בחיינו, באמונותינו. הוא מושך אותנו מטה, אל העלבון והכעס, אל האיבה והתסכול. אך אנו, שהננו מאמינים בני מאמינים, יודעים היטב ומזכירים לעצמנו שוב ושוב כי כל אחד ואחת מאיתנו נמצאים בעולם לשם שליחות ותכלית. כל אחד ואחת מאיתנו נושאים בלבם גרעין של אמת שמיימית, שאותה נתבקשה נשמתם להביא לעולם.

"כיצד אוכל לכעוס על מי שהוא שליח של ריבונו של עולם?"(צילום: יאיר גונן )

אם נדע לראות כך את עצמנו, את מהותנו, את נשמתנו שלנו, נדע להתבונן כך גם על זולתנו. על האנשים והנשים, הזקנים והצעירים, האנשים דומים לנו והשונים מאיתנו. כל אחד ואחת מהם הוא נשמה מיוחדת אשר ירדה לעולם כדי לקיים שליחות כלשהי. כיצד אוכל לכעוס על מי שהוא שליח של ריבונו של עולם? כיצד אוכל לנטור טינה למי שמביא אל העולם דבר מה שאיש אחר מלבדו אינו יכול להביא?

ראייה זו, של חיים מתוך שליחות ומשמעות, תלמד אותנו להתבונן בזולתנו באותה העין הטובה שבה אנו נדרשים לראות את עצמנו - ביושר, אך בעין מפרגנת ומאמינה. רק כך נזכה להגיע אל אותו רגע יחיד ומיוחד במינו, שבו נעמוד כאיש אחד בלב אחד אל מול ארון הקודש הפתוח לרווחה, מכריזים בלב שלם - "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". רק עתה, משהכרנו בשליחותנו שלנו ומתוך כך בשליחותו של זולתנו, רק עתה משמחלנו זה לזה, נוכל לבקש את מחילתו של ריבונו של עולם.

נתפלל: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, ישועה ונחמה וגזרות טובות, ניזכר ונחתם לפניו אנחנו וכל עמו בית ישראל לחיים טובים ולשלום.

הרב שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים