המדד עלה ועמו המשכנתא - הבית בסכנה

השכר נשחק, עלות המחייה גדלה - והחגורה מתהדקת. עליית מדד המחירים לצרכן בשיעור של 0.9% אולי תזיק לשמם הטוב של הכלכלנים שלא צפו אותה, אבל תורגש על בשרם של חלק ניכר מהאוכלוסייה, שיצטרכו לחשוב מעתה יותר ויותר על כל הוצאה, ולנסות להסתדר בתוך מסגרת מהודקת יותר. לצד עליית מחירי הדלק, המזון והביגוד, אחת הסיבות העיקריות למצוקה הגוברת היא המשכנתאות הצמודות למדד, שההחזר החודשי שלהן מזנק מחודש לחודש - וזה החודש הרביעי ברציפות שהמדד עולה.

כך למשל בני הזוג א' ו-ח', שרק סיימו לבנות את ביתם החדש בתוך שטחי ההרחבה של קיבוץ גת בדרום. הם תמיד חלמו על בית פרטי, ונקרתה בפניהם ההזדמנות לממש זאת. שניהם עובדים, ומצבם הכלכלי נחשב בינוני. יש להם שלושה ילדים, והם התחייבו למשכנתא ארוכת טווח. עד כאן הכול טוב ויפה, אבל המציאות מתחילה לטפוח על פניהם.

"אני נחשב אדם שמבין בנושאי כלכלה, ולכן חילקתי את המשכנתא ל-60 אחוז בריבית פריים, והיתר צמוד מדד", מספר א'. "אני עוקב מקרוב אחרי כל עלייה, וכעת ברור לי שעם עליית המדד - גם ריבית הפריים תעלה. אבל יש זוגות שלא מבינים בכך כמעט כלום, ופתאום, בתוך שלוש שנים, המשכנתא צומחת בעוד מאות שקלים לחודש, וזה כבר מתחיל להעיק".

כאדם העוקב אחרי הדברים, הוא מציין כי הם השתדלו לא להיכנס לאוברדארפט בבנק. אבל בשנה האחרונה, בשל המעבר לדירה החדשה, הם נמצאים במינוס שאותו הם מקווים לכסות כמה שיותר מהר. איך עושים את זה? "פשוט מסבירים לילדים שצריך להסתפק במועט. סל הצריכה יורד. בגדים מעבירים בתוך המשפחה המורחבת, וגם אם הילד רוצה ג'ינס חדש - אין לנו כעת יכולת לספק זאת".

מסביב לביתו החדש צומחת שכונה של זוגות צעירים, וכולם ללא יוצא מהכלל נטלו משכנתאות. "כשבונים בית רוצים את הטוב ביותר ואז מתחילים להשתולל", הוא אומר. "במצב הכלכלי הנוכחי, כשאנחנו מופתעים מדי יום על ידי גזרות חדשות, בלימת ההוצאות נעשית קשה מיום ליום. עבורנו, עליית מדד זה עצם בגרון".

"אני יכולה לאבד את הבית"

עבור חן, אם חד הורית בת 43 ממרכז הארץ, העובדת במשרה מלאה ומפרנסת את שני ילדיה משכר מינימום, עליית המדד היא יותר מ"עצם בגרון" - זו עלולה להיות מכת מוות של ממש. גם במקרה שלה, הבעיה הגדולה היא המשכנתא. "כשהמדד עולה בצורה כזו דרסטית, זה משפיע עלי בצורה דרמטית", היא אומרת. "מבחינת הבנק, עליית המדד באה לידי ביטוי בכמה מאות שקלים. מבחינתי זה אומר שצריך לסגור עוד חור אחד בחגורה. משכנתא זה לא דבר שמשחקים אתו, אי אפשר להגיד 'אין לי החודש'. אני יכולה לאבד את הבית".

"אני שומעת על אנשים שמפונים מבתיהם כל יום, וחוששת מזה", היא מוסיפה, ותוקפת את "הקלות הבלתי נסבלת שמוציאים אדם מהבית שלו, לא משנה ששילם עליו עשר או 15 שנה, ורק עכשיו נקלע לקשיים. הפקידים עומדים עליך כקלגסים ומפנים מבתיהם משפחות".

"אני, האדם הפשוט, מתכננת את החודש לפי השכר, ועליות המדד נותנות את אותותיהן", היא מוסיפה. "הדבר הכי זמין ונזיל זה מזון. ביגוד, הנעלה ויציאות - אין בלקסיקון שלי, וחשמל גם ככה אנחנו מקצצים. ובכל זאת, אנחנו לא מסתדרים, ומשכנתות חוזרות. זה מין מעגל קסמים - אחרי שעבר חוק הבנקים, אני לא יכולה עוד להגדיל את מסגרת האשראי. מספיקה חריגה של 200 שקל, והוראת הקבע חוזרת במלואה. זה לופ שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. הייתי פעם מעמד ביניים גאה, והיום אני נמצאת בעשירון התחתון, מתחת לקו העוני. אומרים שהעולם כמו גלגל - פעם אתה למעלה ופעם למטה. אבל מי שעף מהקרוסלה הזו הם החלשים - והדרך למטה מאוד קצרה".

היא אינה חוסכת ביקורת מראש הממשלה: "נתניהו עוד לא חיסל אותי, אבל ידו נטויה. העם שם את הקפיטליסט הזה בשלטון, ואני תוהה, עד כמה אפשר לשחוק עד דק אנשים?"

זכרונות מ-2003

ברכה ארג'ואני, ראש הארגון לזכויות הדיור, מודאגת מהמצב. "דיור אינו ארבע קירות, אלא משפיע בצורה רחבה יותר על כל מעגלי החיים", היא אומרת.

 "עליית המדד משפיעה בצורה ישירה על הצריכה של אנשים, וכשהם מצויים במצב שבו הם חושבים פעמיים לפני קניית לחם או חלב, תשלומי המשכנתא או שכר הדירה הופכים נטל כבד מנשוא - במיוחד כשגם הם מאמירים".