ירד לקנות חלב - גמר עם ראש פתוח מלינץ'

האלימות אורבת בכל פינה: איך קורה שיאיר (שם בדוי), גבר בן 30, גבוה וחסון, מאבד בוקר אחד את כל ביטחונו העצמי, עד כדי כך שהוא חושש לצאת לרחוב הראשי בעיר מגוריו? ההסבר נעוץ בתקיפה אלימה וברוטאלית שחווה, על ידי שלושה צעירים - כשכל חטאו הוא שלא הייתה ברשותו סיגריה.

האירוע שחווה יאיר, תושב תל-אביב, מתווסף לשרשרת האירועים האלימים שהתרחשו בחודשים האחרונים - עוד אירוע סתמי של אלימות חסרת סיבה -

לינץ' לאור יום בעובר אורח תמים שהיה במקום הלא נכון - בכניסה לביתו, ובזמן הלא נכון - בשעת בוקר מוקדמת.

ביום ראשון האחרון, מעט אחרי 6:00 בבוקר, יצא יאיר מביתו למרכול, כדי לרכוש חלב לכוס הקפה של הבוקר. הלום שינה לבש מכנסיים קצרים וכפכפים, נטל ארנק ומפתחות ויצא לקניות, ברחוב אבן גבירול שבצפון העיר.

אוחז בקרטון החלב, צעד חזרה לביתו. דבר לא העיד על מה שעתיד להתרחש עם שובו לבניין מגוריו. "הגעתי לכניסה לבניין וליד תיבות הדואר הרגשתי יד מונחת על כתפי. 'יש לך סיגריה?', נשאלתי", מספר יאיר. "עניתי בשלילה". לא עברו שניות ספורות ואגרוף נשלח לפניו, והוא נפל ארצה.

"שאלתי למה, הם לא ענו"

"פתאום אני רואה שלושה צעירים, בני 18-20, שחובטים בי בכל הגוף", הוא מספר. "הם הכניסו לי אגרופים בפנים ובצלעות, התחלתי לדמם בראש ובאף ונפלתי לרצפה. צעקתי - 'למה? מה קרה? מה אתם רוצים?', אבל הם לא ענו, רק המשיכו להרביץ. צעקתי 'הצילו' וקיוויתי שמישהו מהשכנים יראה מה קורה".

יאיר ניסה להדוף את התוקפים. הוא נפל על ברכיו וניסה להגן על פניו.

"הפחד הכי גדול שלי היה שמישהו מהם מחזיק בסכין", הוא אומר. "לכן לא רציתי להחזיר, רק להגן על עצמי. ירדתי לחצי כריעה ונזרקתי על הקיר, הפלתי את השקית של הסופר וניסיתי לברוח החוצה לרחוב הראשי".

הוא מספר כי משך את התוקפים מהכניסה לחדר המדרגות לכיוון הרחוב הראשי, בתקווה שעוברי אורח יראו את המתרחש. כשהגיע לרחוב, התוקפים הניחו לו וברחו. "שמעתי אחד מהם אומר לשניים האחרים - 'בואו נברח' והם פתחו בריצה", הוא מספר בהתרגשות. "אני נותרתי ברחוב, מדמם וממתין לעזרה. אחד מחבריי שגר בסמוך ואחד השכנים הזמינו משטרה ואמבולנס".

"לא ניסו לשדוד - רק להרביץ" 

יאיר פונה לבית החולים באמבולנס, שם עבר סדרת בדיקות כדי לוודא שלא נגרם נזק, מעבר לפציעה השטחית. בתום הבדיקות שוחרר לביתו והתבקש להגיע לתחנת המשטרה להגיש תלונה. הוא נסע לתחנה ברחוב דיזינגוף, שם התבקש לזהות חשודים בקלסתרון המשטרתי. "ראיתי כל מיני פרצופים אבל לא זיהיתי את התוקפים", הוא מספר. "בגלל שהייתי בהלם ממה שקורה, לא הצלחתי להתבונן היטב בתוקפים שלי. לא ראיתי אותם מעולם ולא ידעתי מי הם. סביר להניח שהם כבר הספיקו להיעלם וקשה להאמין שמישהו ימצא אותם". במשטרה אישרו שהתקבלה תלונה בעניין - והיא נבדקת.

יאיר עדיין מנסה להתאושש מהטראומה, ומודה כי הוא מתקשה לחזור לשגרה. "בריאותית אני בסדר. פתחו לי את הראש ויש לי חבלות יבשות בפנים ובחזה, אבל אני לא אמות מזה. המכה הרצינית היא ההלם. אני בשוק, לא מצליח להבין למה. היה לי ארנק עם כסף, סלולרי, מפתחות של האוטו. הם בכלל לא ניסו לשדוד אותי. הם רק רצו להרביץ".

החרדה, לדבריו, משתקת אותו: "אני אדם בריא וגבוה, בן 30, ובכל זאת מאז אני יוצא מהבית ומסתכל ימינה ושמאלה. פתאום לצאת מהבית באמצע תל אביב בשעת בוקר זו משימה. אין תחושת ביטחון ברחובות, המשטרה חייבת להיות נוכחת בפינות הרחוב, כמו בניו יורק. אחרת אי אפשר יהיה להסתובב פה".

אגב, לפני שחרורו מבית החולים, קיבל יאיר "צ'ופר" אחרון: חשבון בסך 340 שקל עבור האמבולנס. מתברר שבניגוד לפציעה בתאונה, במקרה של תקיפה אין כיסוי ביטוחי. "אמרו לי שבגלל שהייתי בהכרה, אני צריך לשלם על זה בעצמי", הוא אומר.