הלוחמות בנאצים מדברות: "שליחות יהודית"

הנשים הלוחמות(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

חנה סנש וחביבה רייק לא היו לבד: הערב (ה') ייערך הטקס הממלכתי לציון 70 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית בהפקת מוזיאון הלוחם היהודי ויד ושם באתר יד לשריון בלטרון. אחד הנתונים הלא-מוכרים הוא שכ-150 אלף נשים יהודיות שירתו בצבאות השונים, שלחמו בכל החזיתות נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. רק בדיעבד הבינו רובן את גודל זוועות השואה שביצע האויב הנאצי שבו נלחמו.

תמר אשל, בת 94 מירושלים, היא אחת מאותן נשים ששירתו בחזית נגד הנאצים. "היה לי חשוב מאוד להשתתף במלחמה", היא מספרת ל-ynet. "עברתי גם את כל ההפצצות בלונדון ורציתי להיות פעילה יותר, אבל בשעתו לא הרשו לנו. הייתה לי תחושה שאנחנו עושים שליחות עבור העם היהודי ולא רק עבור ארץ ישראל".

רוב הנשים ששירתו השתייכו לצבאות של המדינות שבהן חיו. ביישוב בארץ ישראל לבדו התגייסו כ-5,000 נשים, רובן לחיל העזר לנשים (ATS) של הצבא הבריטי, ובו שירתו כנהגות וכאחיות. חיל זה סלל בהמשך את הדרך לשירותן בחיל העזר לנשים בצה"ל. נשים אחרות התגייסו ביישוב לחיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF) לתפקידי תצפיתניות ומודיעין.

תמר אשל היום ואז(צילום: גיל יוחנן)

מאלבומה של אשל(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

אשל, בתו של זאב פינקלשטיין (שוהם) שהיה מראשוני עורכי הדין בארץ ושל צילה פיינברג, בתם של ישראל ופאניה פיינברג ממייסדי חדרה, נולדה ב-1920 בלונדון וחזרה עם משפחתה לישראל אחרי גיל שנתיים. היא שירתה בצבא בריטניה ובהגנה בתקופת מלחמת העולם השנייה. תחילה שירתה כאלחוטנית של ההגנה, אך ב-1943, בהיותה בת 22, התגייסה בלונדון לצבא בריטניה והוכשרה כנהגת, דבר לא שגרתי באותם ימים לנשים. היא הוצבה בסקוטלנד כנהגת משאית ורכב קטן יותר במחנה מעבר.

בזמן השירות בצבא הבריטי בקהיר המשיכה תמר בשירות תומך גם בהגנה. "תמיד אמרנו שאנחנו משרתים של שני אדונים - של מלך אנגליה ושל מנהיגי היישוב, וזה לא היה קל". היא סיפרה כי התעקשה להתגייס "אף שלא רצו לאשר לי בהגנה בארץ. רצו שאמשיך את תפקידי כאלחוטנית של ההגנה בלונדון, אבל עירבתי את משה שרת כדי לקדם את גיוסי.

"ההרגשה האישית היא טובה על כך שלא עמדתי מהצד במלחמת העולם השנייה, אבל יש כאלה שתרמו יותר ממני. אנחנו היינו כתמיכה ללוחמים, אם כנהגות, אם בחיל החינוך, אם באפסנאות או בקריאת תצלומי אוויר. כשאת עוזרת לצבא להילחם או משחררת לוחם מתפקידים אחרים ולוקחת אותם על עצמך, את חלק מהמערכה כולה. היה מאמץ מלחמתי כולל והיינו חלק ממנו".

"המוטו - לעשות הכול כדי להציל יהודים"

יהודית מרקוס, בת 90 מפתח תקווה, נולדה ב-1925 בעיר מץ שבצפון צרפת ובילדותה התגוררה בפריז. הגרמנים תקפו את צרפת באוויר וביבשה ב-10 במאי 1940 והעיר הופגזה קשות. כעבור כחודש נכנסו כוחות הצבא הגרמני לפריז.

מהמחתרת הקומוניסטית להצלת יהודים. יהודית מרקוס(צילום: באדיבות המשפחה)

הזהות המזויפת של מרקוס תחת השם ז'קלין גוטייה(צילום: באדיבות המשפחה)

השלושה הוכנסו לרכב, אבל המעיל של יהודית נתפס בדלת המכונית. ראש התא שהבחין בכך נתן לה דחיפה בסיבוב הראשון שביצע הרכב והיא נזרקה מחוץ למכונית וכך ניצלה. המחתרת המשיכה לתת לה משימות שונות, ומאחר שבבית הספר למדה תפירה, שלחו אותה לבתי מלאכה של תפירת מעילי פרווה לגרמנים.

משמאל: סוניה גלמן, לימים סוניה פרס ז"ל(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

המלחמה שפרצה דרך לנשים בצבא(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

נהגות מן המניין. הנשים היהודיות במלחמת העולם השנייה(צילום: מוזיאון הלוחם היהודי)

כשמלחמת העולם השנייה הסתיימה הייתה אמו של אשר בת 20. "תוך חמש שנים היא הצילה אנשים ואת הוריה באמצעות התעודות המזויפות", הוא מספר. "מלאכת ההצלה הייתה בשבילה הכול. זה נעשה מתוך תחושת שליחות. היא ידעה שהיא עושה עבודה עם מטרה מאוד ברורה".