טראמפ לא יוכל לשנות את ההחלטה
אובמה ניסה להבהיר שתם עידן הקריצות. הוא הולך הביתה בלי להצדיק את הנובל לשלום, אבל מה שטראמפ לא יעשה - המסר מהעולם לישראל נשאר
הרכב מרשים של מדינות הצביע בעד ההחלטה הדרמטית בגנות ההתנחלויות אתמול במועצת הביטחון: סין, צרפת, רוסיה, בריטניה, יפן מצרים ועוד, 14 מדינות שנציגיהן הרימו יד בעד וזכו למחיאות כפיים מהקהל באולם. ארצות הברית הייתה יכולה להטיל וטו. היא לא עשתה זאת, ובכך נשברה לא רק המסורת שלפיה הממשל האמריקני עומד כחומה בצורה מול החלטה לא נעימה לישראל, אלא גם נקבעה עובדה חדשה בשטח - וושינגטון הנוכחית, רגע לפני שיבוא ממשל חדש, איננה מאמינה לממשלת ישראל.
הסתיים עידן הקריצות, זה המסר: בקול גדול אמרה ההימנעות האמריקנית, כפי שהמסרים עולים מתדרוכי אנשי אובמה - הגיע קץ לכפל הלשון, לאמירה ישראלית והיפוכה, למילים חסרות תוכן שנועדו לחפות על האמת העגומה: ישראל אמנם מדברת על הצורך בפתרון שתי המדינות אבל אין לה אף לא שמץ של כוונה לעשות את הצעד הנדרש כדי לעשות זאת, אף לא למראית עין.
כבר כמה חודשים עסוקים בבית הלבן בהצעות לנשיא איך לסיים את הפרק העגום בנשיאותו שקשור לישראל והפלסטינים: כפי שפורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" הייתה אופציה שישא נאום לפני שיפנה את כיסאו ויציב את עיקרי התכנית האמריקנית כמו מתווה לנשיא שיבוא אחריו. נשקלה גם החלופה של הימנעות מווטו על החלטה במועצת הביטחון. וזה מה שקרה.
היכה בכל התופים
אובמה, שיעזוב בעוד פחות מחודש את הבית הלבן, אמר לראש הממשלה נתניהו: עד כאן. הקשבנו לך, נתנו לך ימי חסד, נתנו לך סולם לרדת, הרעפנו עליך מכל טוב של הסיוע הביטחוני, צבאי ומודיעני, וקיווינו כי אתה באמת תעשה מה שהבטחת ותצעד בנתיב השלום. המשחק נגמר. אמנם אובמה הוא זה שהולך הביתה, אבל בכל הקשור לנושא הישראלי-פלסטיני הוא לא עושה זאת בדממה דקה: להיפך, הוא היכה בכל התופים כאשר אישר לשגרירה באו"ם סמנטה פאוור להמנע בהצבעה ולא להטיל, כרגיל, את הווטו.
מנקודת ראותו, אובמה משוכנע שהוא עשה זאת לטובת ישראל, כמו ביקש להציל אותה מידיה. כבר חודשים ארוכים שהוא מנסה לדבר על לבו של נתניהו, בפומבי ובשיחות אישיות, ולהזהיר אותו כי החול בשעון אוזל ואם לא ילך לכיוון של פתרון שתי המדינות תאבד ישראל את היכולת להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית.
במשך שנותיו בבית הלבן התקשה הנשיא אובמה להבין את היחס העוין שקבל מישראל. הוא ראה בכך כפיות טובה. מעולם לא היה נשיא אמריקני שעטף את ישראל באופן שהוא עשה בכספי סיוע, כיפת ברזל ועוד שיתופי פעולה ביטחוניים שהשתיקה עדיין יפה להם. הוא נהג לשאול את יועציו למה לא אוהבים אותו בישראל. השאלה הטרידה אותו, אולם לא שינתה את מדיניותו שלפיה יש לשמור באופן הכי חזק על הברית בין שתי המדינות, וביטחון ישראל בעיניו הוא ערך מקודש ובלתי ניתן לשבירה.
הנשיא היה מוכן לתפעל ולתחזק דיאלוג בין הצדדים והיה בין המגנים הקולניים ביותר של הטרור הפלסטיני. הוא לא עשה להם הנחות. מי שמיטיב להכיר אותו מעריך כי אם אובמה לא היה נותן יד להחלטה במועצת הבטחון היה עושה שקר בנפשו - כי לא רק שהוא מאמין שההתנחלויות חותרות תחת ביטחון ישראל ותחת האפשרות לדיאלוג לשלום, אלא שהתנחלויות אינן חוקיות. הוא לא המציא זאת: מדיניות החוץ האמריקנית היא לא להכיר בהן כבר עשרות שנים. גם נשיאים רפובליקנים כמו רייגן ובוש, האב והבן, גינו אותן, קראו להפסקת הבנייה ולדיאלוג שיביא לקץ הסכסוך. אובמה לא המציא את הגלגל: זאת המדיניות האמריקנית, וההחלטה במועצת הבטחון שיקפה אותה במדויק, וגם שיקפה את המדיניות האמריקנית המגנה טרור פלסטיני.
המילה האחרונה
מבחינה זו אין חדש תחת השמש, אבל יש החלטה כתובה ומעוגנת של מועצת הביטחון והשאלה הגדולה היא מה יהיה מעתה והלאה, שכן לארצות הברית יש נשיא נבחר שייכנס לתפקידו ב-20 בינואר. דונלד טראמפ דווקא לא מתרגש מההתנחלויות, הוא אמר שארצות הברית הייתה צריכה להטיל וטו בהצבעה, ואף קרא לאובמה לעשות זאת.
טראמפ עדיין לא גיבש את מדיניות החוץ שלו, גם לא זו העוסקת במזרח התיכון. אבל הוא הבטיח כי ברגע שייכנס לתפקיד ההתנהלות מול האו"ם תהיה שונה. איך היא תהיה שונה? כמו אלף ההפתעות שהביא במרוץ לבית הלבן, הוא יכול להפתיע שוב: טראמפ כבר אמר שיהיה נייטרלי בסכסוך בין ישראל והפלסטינים, מה שלא הפריע לו כעבור כמה ימים לעשות פניית פרסה ולומר שהוא מאה אחוז עם ישראל.
לתפקיד השגריר האמריקני בישראל הוא מייעד את עוד דייוויד פרידמן התומך בהתנחלויות ואינו מאמין בפתרון שתי המדינות. השליח החדש לענייני הסכוסך והמגעים אמור להיות עורך הדין של עסקיו, ג'ייסון גרינבלט היהודי-דתי. חתנו ג'ראד קושנר תומך, גם כספית, בהתנחלויות והוא האיש החזק ביותר בממשל העתידי של טראמפ. אולם בשלב הזה אין לו יכולת לבטל את החלטת מועצת הבטחון. וזאת הסיבה שאובמה החליט ללכת בנתיב הזה ולא סתם לשאת עוד נאום חוצב להבות שמציג את התכנית האמריקנית ואחר כך מעלה אבק באחת המגירות.
טראמפ יוכל לנהל איזו מדיניות שירצה מול ישראל והפלסטינים אבל ההחלטה שהתקבלה על ידי העולם דרך מועצת הביטחון תמיד תהיה שם, והתייחסות העולם לישראל תהיה בהתאם לסעיפים שנקבעו בה. טראמפ יכול אפילו להודיע שארצות הברית פורשת מהאו"ם, או להפסיק להעביר כספים לגוף הבינלאומי. לא בטוח שזאת תהיה ההתנהלות שלו, ספק אם הוא עצמו יודע בשלב הזה מה הוא רוצה ואיך מישראל והפלסטינים.
ובינתיים ההחלטה בתוקף, אובמה אמר את המילה האחרונה שלו על הסכסוך, ובין בוחריו הדמוקרטים הליברלים היו אמש רבים ששאלו מה היה קורה אם הוא היה דופק על השולחן בזמן, ולא בדקה ה-90, ומכריח את הצדדים להתקרב זה לזה ומשיג שלום, בלחץ כבד, בשכנוע, בהבטחות שיכולה לתת מעצמה. אם היה עושה זאת בתום הקדנציה הראשונה שלו ולא השנייה, אולי היה מצליח להצדיק את פרס נובל לשלום שקבל עם כניסתו לתפקיד כמקדמה, ועד היום לא הצליח להצדיק אותו.
לפנייה לכתב/ת 
