המסמכים: ילדי תימן נמסרו על ידי רופאים ומתווכים פרטיים
הפרוטוקלים נפתחו, והאמת הכואבת נחשפת. במסמכים משנות החמישים נכתב: "טיפול בלתי מוסמך בבתי חולים במסירת ילדים לכל מיני אנשים לשם אימוצם. העובדים הסוציאליים נתקלו בתופעה שילדים נמסרו בתיווך רופאים". עדויות על מתווכים פרטיים ואימוץ בארצות הברית
המסמכים חושפים את מה שבמשך עשרות שנים ניסו להסתיר: באתר הארכיון הלאומי פורסמו 3,500 תיקים הכוללים 210 אלף מסמכים העוסקים בפרשת היעלמותם של ילדי תימן. באתר ניתן לחפש אלפי ילדים שגורלם נחקר, להיכנס לתיקים האישיים, ולבחון היכן נקברו ומהי סיבת הפטירה. מכתב של משרד הסעד משנת 1954 חושף שרופאים לקחו חלק בתיווך האימוצים, מסמכים אחרים חשפו כי פרט לפרסום במודעות בעיתונות, לא נעשה כנראה דבר לחיפוש אחר נעדרים.
חקירת תיקי האימוץ נחשת כעת ושופכת אור גם על הליכי האימוץ בישראל בשנות ה-50, אולם שמות הילדים מוסתרים על פי החוק. כך באחד מהתיקים מסופר על ילדה שנולדה ב-1950 ש"סודרה בבית התינוקות על ידי לשכת הסעד טבריה". נכתב בתיק ש"האם נעלמה וכל המאמצים למצוא אותה עלו בתוהו". איזה מאמצים נעשו? על פי המסמך פורסמה מודעה בעיתון דבר.
במקרה אחר, תינוקת הובאה על ידי אמה לבית תינוקות ורק לאחר שנה נעשו ניסיונות למצוא את ההורים שלא הגיעו לבית התינוקות, אך הם לא נמצאו בבית העולים. כמו במקרה הקודם גם הפעם פורסמה מודעה בעיתון דבר. בשנת 1954 ילדה אחרת נמסרה לאימוץ לידיהם של זוג ניצולי שואה, וזאת לאחר שנטען שאם הילדה עזבה את הארץ והאב אינו ידוע. הילדה הגיעה למשפחה על ידי מתווך פרטי שגם הוא עזב את הארץ וההורים לדבריהם לא יודעים דבר על עברה של הילדה או זהות הוריה. פקידת הסעד כתבה בתיק: "לא מתקבל על הדעת שהמבקשים קיבלו את הילדה בלי אישור לידה או חומר אחר המעיד על זהותה".
מסמכים מתוך חוות הדעת שהגישה עו"ד דרורה נחמני-רוט, פרקליטת ועדת כהן-קדמי, שופכים גם הם אור על הליכי האימוץ באותם שנים וייתכן שהם מדגישים את הצורך בפתיחת התיקים. ממכתבו של היועץ המשפטי של משרד הסעד בשנת 1952 עולה שאימוצים מבתי החולים היו עניין שבשגרה. במסמך נכתב שמדובר ב"טיפול בלתי מוסמך מטעם בתי חולים ציבוריים במסירת ילדים שנולדו בתוך כתליהם לכל מיני אנשים לשם אימוצם". היועץ המשפטי המשיך וכתב: "אינני רוצה להרחיב את הדיבור על כך, כמה קל הוא הדבר לנצל אפשרות מסירת ילדים שנולדו מחוץ לנישואים לידי אנשים המתדפקים על דלתות בתי החולים האלה כנגד תמורה או אבק תמורה".
פרשיית רוזה קוצ'ינסקי, שהייתה עובדת עזר בבית החולים בהיותה בת 16, הסעירה את המדינה לאחר שהיא הוקלטה כשאמרה לכתב אבנר פרחי: "היו אומרים לי שהם נפטרו. זה לא נכון. מסרו אותם לאימוץ". בעדותה בפני הוועדה היא הכחישה את הדברים וטענה שדבריה נאמרו בלחץ רב. אולם גם בעדותה, תחת שבועה, הצהירה שלקחה תינוקות בריאים לבית החולים.
מכתב של משרד הסעד משנת 1954 חושף שרופאים לקחו חלק בתיווך האימוצים. "העובדים הסוציאלים המטפלים במסירת ילדים למשפחות מאמצות נתקלו בזמן האחרון בתופעה שילדים נמסרו בתיווך רופאים", נכתב. במכתב אחר של מזכיר המחלקה לעבודה סוציאלית מאותה שנה עולה שמתווכים פרטיים לקחו גם הם חלק באימוץ, באופן לא חוקי. "מן הראוי שמטעם משרד הסעד תפורסם לידיעת הקהל אזהרה בפני ההסתבכויות הקשורות בקבלת ילד באופן פרטי", נכתב במסמך.
"העירייה מקבלת מכל משפחה סך 50 לירות"
במכתב אחר משנת 1956 אף הוזכר מקרה ספציפי. "תוך עבודתנו המשותפת נתקלנו באחת החברות, הגב' ליזה ברקוביץ' העובדת אצלכן כנראה בהתנדבות, המתערבת בענייני אימוץ ותיווכה בין רופא ומשפחה לשם קבלת ילד", נכתב במסמך הממוען לויצ"ו תל אביב. למרות מסמכים אלו חנה גיבורי, שהייתה הממונה על נושא האימוצים במחוז צפון במשרד הסעד, טענה בעדותה בוועדה שבית המשפט לא קיבל אימוצים שנערכו באופן פרטי, אך העידה שלא היה מעקב אחר ילדים שהועברו ממעברה לבית חולים שמשם אומצו.
במשך שנים רבות רווח מיתוס שלפיו הורים מאמצים שילמו כסף בתמורה לילדים. בזכרון דברים מאותה ישיבה של וועדת האימוץ בשנת 1956, אמרה גב' שטרן מעיריית תל אביב: "העירייה מקבלת מכל משפחה אשר התקבל ילד לטפול למטרת אימוץ - סך 50 ל"י עבור הוצאות קטנות".
עוד קודם לכן, בישיבה של הוועדה לענייני אימוץ בשנת 1954, עיריית חיפה הציעה לדרוש "ממשפחה המאמצת בעלת האמצעים החזרת הכספים שהוצאו על הטיפול בילד". נציגי עיריית חיפה ועיריית תל אביב תמכו בהצעה, אבל נציגי משרד הסעד התנגדו. "צויין שאין זה רצוי מבחינה מוסרית", נכתב בזכרון הדברים. "יכולה להתעורר בציבור חשדנות שדבר זה ישפיע על מסירת ילד רק למשפחות בעלות יכולות, וכמו כן יהיה קשה לעמוד על ההבדל בין קבלת תמורה זו ובין דרישת האם הטבעית לתמורה עבור מסירת ילד, שלה אנו מתנגדים וקוראים לה "מכירה"". באותו דיון סוכם "לאפשר קבלת תרומה לשירותים סוציאליים בלי לקשור אותה עם ההוצאות הממשיות במקרה זה או אחר".
תעלומה בארצות הברית
"הגילוי המזעזע של השנה - ילדי תימן נמכרו לאמריקה", כך זעקה כותרת העיתון "העולם הזה" בשנת 1967, שטען כי ילדי העולים מתימן שנעלמו - למעשה נמכרו תמורת 5,000 דולר למשפחות בארה"ב. מקור הכתבה ומוסר המידע היה הרב שמואל אבידור הכהן. הוא פגש ילדה שנראתה לו תימניה, בתם המאומצת של זוג חרדי.
בין חומרי ועדת כהן-קדמי שמתפרסמים כעת נמצאת גם חקירתה של אותה מאומצת מארה"ב, שהומצא צו הבאה כדי לשמוע את עדותה. לאחר שיו"ר הוועדה גולל בפניה את הסיפור, היא השיבה בדיון שנערך בדלתיים סגורות: "לא, אין שום מידע על כזה דבר, ואני לא חושבת שאני נראית בת של ילדי תימן"
יו"ר הוועדה: "בסדר, זה טוב, אנחנו מקבלים את מה שאת אומרת אבל -
העדה: "אני ראיתי את תעודת הלידה שלי, האמריקאית (...) אולי אתם רוצים להציע שזייפו בארצות הברית תעודת לידה?".
היו"ר: אבל את אומרת מידיעתך שאת לא בת מאומצת.
העדה: "לא. אני כן בת מאומצת, אבל אומצתי בארה"ב".
בשלב מסויים העדה סיפרה שגם אחיה הוא מאומץ, אך אומץ בישראל. "הוא אומץ באופן חוקי", היא אמרה בדיון. "אימא שלו ויתרה עליו כי לא היתה נשואה, והיא הייתה עם (השם מחוק בפרוטוקול). אחר כך הוא מצא אותם, ההורים שלו התחתנו והם פרסמו מודעה בעיתון והוא מצא אותם".
בדו"ח ועדת בהלול-מינקובסקי, שאף היא עסקה בפרשת ילדי תימן, נכתב בין השאר: "לדעת הוועדה, הידיעות שבידה מצדיקות לכאורה חקירה בחו"ל". במכתב מה-20.11.1967 שנשלח לשרי המשפטים והמשטרה, כתבו חברי הוועדה: "הוועדה מציעה אפוא להתיר לה עריכת החקירה בארה"ב ובקנדה". עוד נחשף כי עורך 'העולם הזה' העביר את פרטיהם של ארבעה ילדים שחיים בארה"ב. המשטרה הפעילה חוקרים פרטיים בניו יורק בשנים 1964-1965 ולא נמצא מענה לבקשת החברה לתוספת תקציב.
ועדת כהן-קדמי אף שלחה שניים מחבריה לארצות הברית אולם פסקה בדו"ח הסופי שלה כי "לא נמצאה בחומרי החקירה כל ראיה שיש בה לקשור את הרב שהוזכר לפרשת היעלמם של ילדי תימן".
לפנייה לכתב/ת 
