כמה מילים על המנהיגות

במפגשי הרבים עם מפקדים ואנשים צעירים אני נשאל, לעיתים קרובות, מהי מנהיגות בעיני. כמי שהוביל טייסים לקרב תשובתי אחת היא - מנהיגות היא מה שמכוון, בסופו של דבר, את כלל המאמצים לכיוון נתון.

זה נראה כה פשוט, כה טכני. אולם אפשר להרחיב את ההגדרה ולהוסיף: מול אינספור סוגים ועוצמות של התנגדות. זה הופך את המנהיגות, או בצורתה המרוככת קמעא, בעיקר הלא צבאית, הניהול, לעמדה קשה יותר ותובענית יותר מכל הכישורים והמקצועות המרכיבים את חברי הקהילה המונהגת. אשר על כן, מנהיגות היא תכונה של אנשים שבראש וראשונה שואפים להוביל. שואפים ברמה של האש בוערת בעצמותיהם. היא אינה מקצוע נלמד. היא אינה תוצאה של תרגול.

אתקן את דברי, יש הרבה מה ללמוד על אודות מנהיגות, ובדרך כלל זוהי דרך רצופה שגיאות, מפחי נפש ותיקוני טעויות. אבל הכל מתיישב על דרישת יסוד. היא מצריכה, בראש וראשונה, רצון להנהיג.

המנהיג צריך לדעת, בבהירות שאין שנייה לה, לאן הוא רוצה להוביל את הקהילה. את הקבוצה. הדבר היה נכון לאורך כל שנות ההיסטוריה. הוא הולך ומסתבך כאשר יש כיום שפע נתונים, על אינספור משתנים משפיעים, שבעבר לא היה. בהשתמשנו היום לרגע במושגים מלימודי המתמטיקה, אם בעבר היה המנהיג צריך לפתור באופן סימולטני מספר משוואות, אזי היום מדובר בדרישה לפתור באופן סימולטני כמות משוואות הגדולה בכמה סדרי גודל.

זה מחזיר אותנו לדרישות היסוד מהמנהיג. המנהיג צריך להיות ניחן, עוד לפני הכישורים האישיים ולפני כושר עיבוד הנתונים, במערכת ערכים שתכין אותו להתמודדות עם מצבים שאת רובם לא ניתן היה לחזות. זוהי מערכת הערכים של העולם שאותו הוא מייצג. לכאורה, דבר בלתי ניתן להגדרה בשל הגיוון הבלתי מוגבל של ערכי החברה. בשל אינסוף הקומבינציות המיוצגות על ידי אינספור אנשים עם הרכבי ערכים שונים. ובכל זאת, המנהיג חייב לפעול לאור מערכת ערכים שהוא מחויב לה.

במקרים רבים, זוהי מערכת ערכים שהוא חונך לאורה. ושהוא ספג והפנים אותה. ככל שחולפות השנים, הוא יכול לעדכן אותה. אבל הוא חייב להיות בתוך מסגרת ערכית הברורה לו. והוא חייב לפעול לכיוונה של מטרה מוסרית שהיא נעלית מעל כל הערכים האחרים. תוקף מוסרי, קראתי באיזשהו ספר, אינו יכול להוות תחליף לכוח צבאי אבל הוא תגבורת רבת עוצמה.

השתנות עולמנו מקלה מאוד על המנהיג. הפריחה המטורפת של הרשתות החברתיות ושל סקרי דעת הקהל למיניהם משחררים את המנהיג מהחובה לעצב את הדרך קדימה בהתאם לדרישותיו הפנימיות. מה שנדרש ממנו הוא אך ורק לפענח את מצב הרוח של הקהילה, כפי שבא לידי ביטוי בסקרים וברשתות, ולרכב על שני הנמרים הללו במיומנות שתיתן הרגשה טובה, הן לרוכב והן לנמרים.

רק שזוהי מנהיגות בעצימות נמוכה, או מדויק יותר, מול מציאות בעצימות נמוכה. כשמגיע הרגע שבו המציאות מקבלת מימדים אחרים של מורכבות ושל גורליות, נסוגים כל משתתפי המשאל הלאומי הגדול, מפסיקים להביע את דעותיהם ולהציע את פתרונותיהם, תולים את עיניהם במנהיג ואומרים לו: לך בכוחך זה והושעת. פתור את החידה. ואנחנו - נעשה ונשמע. צ'רצ'יל, בנאום בשנת 1953 אמר: "ממשלה צריכה לשים את אוזנה על הקרקע ולהאזין (במשתמע, לרחשי לב הציבור ג.ר.) אבל על הממשלה לזכור שזוהי לא גישה מעוררת כבוד. העם הבריטי ימצא את זה קשה להסתכל למעלה למנהיגים המובחנים בתנוחה המגושמת וחסרת החן הזאת".

מנהיגות היא, בראש וראשונה - יעוד. יעוד שהפרט מרגיש כלפי עצמו. אני רוצה להיות מג"ד. אני רוצה להוביל טייסים לקרב. אני רוצה לעצב את דמותו החינוכית של הדור הצעיר. זוהי תחושת ייעוד, תחושה הנסמכת על תשתית ערכית מוסרית המתאימה לחברה בה המנהיג פועל. זוהי הידיעה שבסוף, ברגע האמת הצלול, אתה לבד. ושאתה הכנת את עצמך כנדרש וראוי לכך. ואם אכן כך תנהג ראוי תהא להיקרא מנהיג.