זהבה שאול: "אורון הוא לא 'הילד של כולנו', חובה להחזירו"
אמו של סמל אורון שאול, שגופתו מוחזקת בידי חמאס, שלחה מסר לרמטכ"ל ולראש הממשלה בטקס לציון יום הולדתו ה-23 של בנה: "אורון אהובי, אין יום שאני לא נלחמת על חזרתך לזרועותיי. יום הולדת שמח בני האהוב"
"יום הולדת שמח, בני האהוב". מאות תלמידי תיכון בית ירח שבעמק הירדן התכנסו הבוקר (יום ה') לטקס לציון יום הולדת 23 לסמל אורון שאול ז"ל, בוגר בית הספר שנפל במבצע "צוק איתן" וגופתו מוחזקת בידי חמאס. זהבה, אמו של אורון, נשאה נאום מרגש בטקס, שבו נכח תא"ל רסאן עליאן, מח"ט גולני בזמן המבצע.
"זו השנה השלישית שאנו חוגגים את יום הולדתו של אורון בלעדיו", אמרה זהבה שאול. "כל יום שעובר בלי בני יקירי הוא יום ארוך שלא נגמר. הלילות הם לילות ללא שינה, החגים וערבי שבת בקידוש מלווים בכיסא ריק. דמותך אורון תמיד לנגד עיני והמחשבות, מחשבות קשות. האם חם לך, קר לך, האם אתה אוכל, שותה, האם יש לך תנאים נוחים לשינה? כל זה מעסיק אותי, כל יום וכל היום".
"כבר 898 ימים מאז שאורון נחטף. יום ארור שבו הודיעו לנו שאורון נהרג בתוך נגמ"ש יחד עם חבריו. כמה שעות לאחר מכן החמאס הודיע שהוא מחזיק בחייל אורון שאול. מאז, אנו בסיוט של אי וודאות, חרדות, תקוות ואכזבות.
"חשוב לי לספר לכולכם שחמישה ימים לאחר אירוע החטיפה, בשישי בצהריים, שעה לפני כניסת שבת, מגיע אלינו הרב הצבאי הראשי, רפי פרץ, ומודיע שהוא יחד עם בית הדין הרבני קבעו כי אורון הוכרז כחלל שמקום קבורתו אינו נודע ויש לשבת עליו שבעה. ביקשנו הסברים, אבל התשובה הייתה שהרב חייב לחזור לביתו לפני שהשבת נכנסת. מאז אנו ממתינים לתשובות".
האם הוסיפה: "מדוע פרץ נחפז לקבוע את מותו של אורון בניגוד לכל הנהלים וההלכה היהודית? האם היהדות מתירה לקבוע את מותו של חייל כשידוע שהוא נחטף בעודו בחיים?".
"שלשום, לצער כולנו, נקבע מותו של רב סרן חגי בן ארי ז"ל שנורה בראשו ונפצע קשה. מכאן אני רוצה להביע את תנחומיי הכנים למשפחתו היקרה שהייתה לצדו למעלה משנתיים, דיברה אליו, חיבקה אותו ועטפה אותו. הרב פרץ, אתה בטח יודע שפציעתו של אורון לא הייתה שונה מפציעתו של חגי ז"ל או של מאות חיילים אחרים שנפצעו בפציעה דומה. אני מקווה שאתה ישן טוב בלילה. כי אני לא".
מי שחסרונו הורגש בטקס היה הרצל שאול ז"ל, אביו של אורון שהלך לעולמו בחודש ספטמבר לאחר מאבק במחלת הסרטן. "גם הוא רצה לראות את אורון חוזר הביתה, אך כוחותיו לא עמדו לו והוא נפרד מאתנו לפני מספר חודשים", אמרה האם. "הוא מלווה אותי בחלומותיי, מעניק לי כוח, תקווה ואמונה. מילותיו האחרונות אליי היו 'בבקשה לא להרפות, תעשו הכול על מנת להחזיר את אורון הביתה'. מילים אלו לא מרפות ממני, חרוטות בלבי ואני מתכוונת ליישם את צוואתו".
לאחר מכן פנתה זהבה שאול במסר לרמטכ"ל גדי איזנקוט: "אדוני הרמטכ"ל, אתה יודע שמשפחתי ואני מוקירים, מכבדים ומעריכים אותך מאוד כמפקד. אורון לא עבר את קו הגבול בטעות, אלא הוא חייל גולני מצטיין שביקש להיות הראשון להיכנס לעזה ולהגן על המולדת. נכון, הוא לא הילד של כולנו, אלא ילד של הורים ציוניים שנולדו בישראל - דור ראשון של עולים מעיראק, שחינכו את הילד על כך שאין מקום בעולם לעם היהודי מלבד ארץ ישראל ויש לשמור על קיומה לדורי דורות. ערכי החינוך לרעות ואחווה בקרב מפקדי וחיילי צה"ל הם המבדילים אותו מכל צבא אחר בעולם והם שנותנים להורים את השקט הנפשי והביטחון לשלוח את ילדיהם לשירות חובה בצה"ל".
"רבותיי, מבקשת אני לומר לכם שיש בי עדיין תקווה שבני ישוב אליי. החובה להשיב אליי את בני מוטלת על ממשלת ישראל וצה"ל. הם שלחו אותו למלחמה שנמשכה 51 ימים ועליהם מוטלת האחריות להשיבו הביתה. מאמינה אני שהם ימלאו חובה זו".
את דבריה סיימה זהבה שאול בפניה לבנה: "אורון אהובי, תדע שאין יום שאני לא נלחמת על חזרתך לזרועותיי. שתדע שעם ישראל מחבק אותנו ומחזק אותנו מדי יום ולא נותן לנו להתייאש. מדי יום אני קוראת את ה-SMS ששלחת לי ליום ההולדת שלי, חמישה חודשים לפני שיצאת למלחמה בעזה, ובו כתבת: 'לאמא הכי טובה בעולם. אני מאחל לך המון המון אושר, עושר, שמחה, אהבה, הצלחה, כיף, שקט, שלווה, נחת והכי חשוב בריאות. תודה על הכל, על החינוך שנתת לי, על האהבה שעד היום אני מקבל ממך. תודה על איפה שאני נמצא היום בזכותך'".
"אורון אהובי, אני מצטערת על איפה שאתה נמצא היום. אעשה כמיטב יכולתי להוציא אותך משם. יום הולדת שמח בני האהוב. אני אוהבת אותך ומצפה לשובך בהקדם האפשרי".
לפנייה לכתב/ת 
